רועי רוזנברג, בן וחבר כפר גליקסון, מכהן כיו"ר קיבוצו (בשיתוף חנה וונר) וכיו"ר קיבוץ לוטן שבערבה. שני הקיבוצים עוברים תהליכי קליטה והתחדשות, כל אחד על פי אופיו ודרכו באמצעות חברת "בית בקיבוץ".

"רואה בחיוב את הקמת שכונת החברים החדשים". כרמל וחרוש, צילום: אלבום משפחתי

"כפר גליקסון מתנהל במודל שיזורי", מתאר רוזנברג. "חלק מהחברים הוותיקים נשארו במסלול התקציבי השיתופי, וחלק עברו למסלול המתחדש. הנקלטים יכולים להתקבל למסלול המתחדש.

"מאז השינוי ב־2011 רוצים בני הקיבוץ, וגם אחרים, להצטרף לקיבוץ ולבנות בו את ביתם. למעשה, עוד לפני השינוי הצענו לבנים לקבל מגרש ולבנות בית כתושבים, כשההבטחה היתה שלאחר השינוי הם יתקבלו כחברים.

"שמונה משפחות שבחרו במסלול הזה הפכו לפני שנתיים וחצי מתושבים לחברים. נוסף עליהן נקלטו שלוש משפחות של תושבים, ובימים אלו הושלמה הבנייה לעוד עשרים משפחות שהתקבלו לחברות ומאכלסות את בתיהן החדשים".

שיטת הבנייה בכפר גליקסון היתה פינוי־בינוי, ולא מתחם שכונתי של כל המשפחות הצעירות. "רוב הבתים נבנו במקום בתים ישנים", מציין רוזנברג, "חלקם בתי סוכנות מטים לנפול וחלקם בתים ששימשו למגורים זמניים. הבתים האלה פונו, במקומם נבנו 14 בתים חדשים, ושישה נוספים נבנו במתחם בצד הקיבוץ".

איך באה לידי ביטוי ההתחדשות מעבר לנושא הפיזי של הבנייה?

"המשפחות הצעירות שכבר גרות פה כמה שנים מעורבות בחיי הקיבוץ, וכך גם המשפחות החדשות יותר. אנחנו שמחים מאוד שהן מעורבות במה שקורה בקיבוץ, ומאפשרים לנקלטים שנמצאים במסלול הקבלה לחברות להצטרף כמשקיפים לוועדות הניהוליות שלנו, וכחברים או כרכזים לוועדות המפעילות את חיי הקהילה.

"לאחר הקבלה לחברות הם חברים מלאים בכל הוועדות, וכמובן שותפים בכל אירועי הקהילה. אנחנו מקיימים תהליך של קליטה חברתית כדי שהם יהיו מחוברים לכל נימי הקיבוץ בצורה החזקה ביותר".

איך אתה רואה את הקיבוץ בעוד עשרים שנה?

"אני חושב שהוא יהיה מגוון יותר בתחום העסקי והחברתי, ושההשפעה של החברים החדשים תהיה רבה. כיום אנחנו בונים את היסודות לקיבוץ הרב־דורי, שבו הבנים, הנכדים והנינים ייכנסו לנעליהם של החברים הוותיקים".

מכפר גליקסון, קיבוץ מבוקש במרכז הארץ, אנחנו מדרימים לקיבוץ לוטן שבערבה, המשווע לצמיחה ולהתחדשות. "לוטן הוא קיבוץ קטן, 46 חברים", מציין רוזנברג, המשמש כיו"ר הקיבוץ קרוב לשלוש שנים.

"כשהתחלתי, היו בו 40 חברים, ובמהלך התקופה נקלטו שלוש משפחות. הקיבוץ עושה מאמץ לצמוח ולקלוט משפחות חדשות, וצוות מיוחד כבר ערך בלוטן מפגש למשפחות מתעניינות בסוף שבוע שבו הם למדו על הקיבוץ ועל חבריו. זהו קיבוץ מיוחד מאוד.

"יש לו הן זיקה רפורמית, והן תפיסה אקולוגית וסביבתית. מתוך הפעילויות שנעשו, נמצאות בימים אלו שמונה משפחות בתהליך קליטה, וארבע מהן מיועדות להתקבל לחברות בחודשיים הקרובים. שמונה חברים חדשים הם זריקת עידוד לחברים הנוכחיים".

משפחות ממרכז הארץ נקלטות ומוצאות תעסוקה בערבה?

"כן. חלק מהאנשים נקלטו בענפי הקיבוץ, ובהם החינוך, החקלאות והתיירות; חלקם ממשיכים בעיסוקים העצמאיים שלהם; חלקם עובדים חלק מהשבוע במרכז הארץ, וחלק מהשבוע נמצאים בלוטן. הקיבוץ עבר למודל המתחדש ב־2015, והוא מסתמך על כך שהחברים החדשים יהיו אחראים לפרנסתם".

אתה צופה שהקליטה תשנה את אופי הקיבוץ מרפורמי לחילוני יותר?

"אני חושב שהקיבוץ ישמור על האופי שלו, הן כקהילה רפורמית והן כקהילה אקולוגית. התפיסה הרפורמית מבוססת מאוד אצל החברים הוותיקים, והנקלטים החדשים מקבלים את זה. לקיבוץ לוטן יש בסיס כלכלי די טוב, ומה שחשוב זה להמשיך את הרוח החיובית בנושא הקליטה ואת המומנטום שנוצר".

קליטה ירוקה

פבלו אלון (מענית) הוא המנהל ההנדסי של "בית בקיבוץ", חברת בת של משקי הקיבוצים, המתכננת ובונה קרוב לאלף יחידות דיור ב־32 מיזמים בקיבוצים ברחבי הארץ.

אחד המיזמים המרשימים הוא מיזם הבנייה הירוקה בקיבוץ יחד, קיבוץ של 64 חברים במועצה האזורית משגב, השייך מוניציפלית ליישוב הקהילתי הררית. הקיבוץ נמצא במגמת התחדשות, ובימים אלו סיימו 14 משפחות לבנות בו את בתיהן. כל משפחה חתמה על חוזה עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והמגרש והבית נמצאים בבעלותה מרגע ההצטרפות לקיבוץ.

"יחד הוא קיבוץ ייחודי שמדגיש את איכות הסביבה ואת הקרבה לטבע, ולכן הוגדר מלכתחילה שהבנייה לנקלטים תהיה על פי תקנים של בנייה ירוקה", מציין אלון.

"כבר משלב התכנון נכללה בצוות המיזם אדריכלית, ששימשה יועצת לבנייה הירוקה. כיוון שהתקן הישראלי מותאם לבנייה רוויה ולא לבנייה כפרית, בחרנו לעבוד על פי התקן האמריקני LEED (Leadership in Energy and Environmental Design).

"הקיבוץ התעורר ורוצה אחרת". רוזנברג, צילום: בית בקיבוץ

"הבנייה נבחנה בידי גופים שהוסמכו לכך מטעם מכון התקנים האמריקני וקיבלה את אישורם. התקן קבע לא רק את רמת הבידוד, את התאורה ואת האוורור בבית, אלא גם שמירה על הסביבה מבחינת פסולת הבנייה ושמירה על הצמחייה הטבעית. 14 המשפחות המאכלסות בימים אלו את הבתים הן חיזוק משמעותי לקהילה הקטנה של יחד".

לדברי אלון, המעבר מהתכנון הקיבוצי השיתופי לתכנון שכונות הבנים והנקלטים החדשים מושפע עדיין מתקופת בניית ההרחבות הקהילתיות שבהן היה הדגש על מעין שכונת פרברים עירונית עם גדרות בין הבתים וחניה ליד כל בית.

"בתקופת החולשה של הרעיון הקיבוצי, המדינה די כפתה את הבינוי העירוני בתוכניות המתאר להתרחבות הקיבוץ. גם כשקיבוץ התעורר ורצה אחרת, הוא כבר היה כבול בתוכנית בניין ערים (תב"ע), שלוקח שנים לשנות אותה.

"לכן, גם כיום - כשבונים לנקלטים שמתקבלים לחברות מלאה ולא לתושבי הרחבה - עדיין בונים את 'הבנייה העירונית' הזאת, כי זה מה שיש בתוכנית המתאר, והרבה לא ניתן לשנות. המגמה כיום היא לתכנן שכונות פתוחות יותר, עם שבילים פנימיים ומגרשי חניה מרכזיים. גופי התכנון במדינה כבר מכירים בזה, אבל ייקח כמה שנים עד שזה יתבצע".

כמי שמלווה את הבנייה לחברים החדשים, איך אתה מתרשם מתופעת חזרת הבנים לקיבוץ המתחדש?

"אני חושב שחזרת הבנים היא צורך קיומי. אם לא תהיה קליטה והתחדשות, הקיבוץ יגווע וימות. אין כיום לקיבוצים ברירה אחרת. אם הם חפצי חיים, הם צריכים לקלוט משפחות צעירות ולתת עדיפות לבנים שלהם.

"זה הדבר הכי נכון לעשות, אבל צריך למצוא את הדרך לשילוב המיטבי בין החברים החדשים לחברים הוותיקים. בתחום הבנייה צריך להסכים על הכללים, כדי לשמור על סביבה ייחודית לקיבוץ".

קליטה רב־דורית

דותן חרוש (34), בן בית זרע, הוא אחד מ־25 הבונים בימים אלו את בתיהם בשכונה החדשה בבית זרע. חלק מהמשפחות הן של בני הקיבוץ.

בתי השכונה הנבנים על ידי חברת "בית בקיבוץ" נמצאים בשלבים שונים. אצל 17 משפחות הבנייה מתבצעת בטווח שבין שלב היסודות והרצפה לשלב השלד הגמור. שמונה משפחות נמצאות בשלבי אשרור סופיים של תוכניות הבנייה.

"התקבלנו לחברות מלאה אחרי הרבה שנים שלא הייתה קליטה בבית זרע", אומר חרוש. "אני צעיר יחסית, והעניין הזה פחות הפריע לי, אבל יש אנשים שחיכו הרבה שנים עד שהקיבוץ גיבש את המדיניות שלו בנושא הקליטה לחברות בקיבוץ המתחדש. אני התקבלתי לחברות לפני יותר משנתיים במסגרת תהליך הקליטה לקראת תחילת בניית הבית בקיבוץ".

חרוש עובד כפקח ברשות הטבע והגנים, והוא אחראי לאיכות המים בנחלים באזור. "מעבר לזה, אני מעורב בחיי הקהילה בקיבוץ", הוא מספר. "אני כותב בעיתון של הקיבוץ על נושא הקהילה, שחשוב לי מאוד. אנחנו מחפשים את המשמעות של הקיבוץ ב־2018, ואת האיזון הנכון שיאפשר להישאר קיבוץ למרות ההפרטה".

מה מסמל בעיניך את התחדשות הקיבוץ?

"על הקיבוץ עובר היום תהליך הצערה. ילדים מתרוצצים במדרכות, והקיבוץ חוזר לחיים מכל הבחינות. חברים מהשכונה החדשה מתחילים להיכנס למוסדות הקיבוץ, חלק כחברים בוועדות חינוך ותכנון, ואחד בתפקיד גזבר־חשב הקיבוץ. הקיבוץ קולט אותנו לאט־לאט לשורותיו, ועושה את זה באיזון ובקצב הנכון".

כיצד ייראה הקיבוץ בעוד עשרים שנה?

"אני מקווה שבעוד עשרים שנה יהיה בקיבוץ גיבוש חברתי חזק של קהילה תומכת, של היכרות אישית עם האנשים, ושל קיבוץ יציב מבחינה כלכלית. אני מקווה שנמצא עוגנים כלכליים כדי שהקהילה הזאת תוכל להחזיק את עצמה, ושנמשיך להיות קיבוץ כפי שהיינו ב־90 שנות קיומו של בית זרע עד היום".

יוסי כרמל (85), סבו של דותן, מילא תפקידים מרכזיים בבית זרע ובאזור. הוא עבד וריכז את ענף המדגה, היה סדרן עבודה, רכז משק, חשב וגזבר אגודת המים עמק הירדן, חשב מפעל ארקל בית זרע וגזבר הקיבוץ.

"אני רואה בחיוב את הקמת שכונת החברים החדשים", הוא אומר. "השכונה הזאת נועדה להזרים דם חדש לקיבוץ. בית זרע עבר משבר כלכלי קשה, ובסופו נאלצנו להיפרד מהבעלות על שני המפעלים שהיו לנו: ארקל פלסטיק וארקל מסננים. המשבר הביא לכך שבמשך הרבה שנים לא נקלטו בנים לחברות בקיבוץ.

"בתי הילדים שלנו התרוקנו, והגענו לפרשת דרכים. בשלב זה הוחלט להתחיל לקלוט את הבנים, בהתחלה לחברות בעצמאות כלכלית ולאחר מכן לחברות מלאה, אף על פי שמדובר בוויתור רב של החברים הוותיקים על המעמד שלהם והסכמה לחלוק את נכסי הקיבוץ עם החדשים.

"הם בונים בעצמם את הבית, והשיטה הזאת עלתה לקיבוץ הרבה כסף, אבל להשקפתי זה היה כדאי".

אילו יתרונות אתה מוצא בקליטה החדשה?

"הקליטה הזאת שינתה את האווירה בקיבוץ. החברים החדשים מעורבים בתרבות, והחגים נעשו איכותיים יותר. הם הוסיפו ילדים לבתי הילדים, שהיו כמעט ריקים, הם נכנסים לפעילות בתחום החינוכי־חברתי, ואני מניח שבעתיד גם בנושאים כלכליים".

איך ההרגשה לסגור מעגל במובן המשפחתי? כלומר, איך משפיעה עליכם ההחלטה לבנות בבית זרע?

יוסי כרמל: "כל ילדינו לא גרים כיום בקיבוץ, וזה מצער אותנו מאוד. לכן הבנייה של דותן מרגשת אותנו ומחממת את הלב. משמח אותי גם שהנכד שלי בחר להמשיך את הערכים של המקום הזה - חברה עם ערבות הדדית, חינוך שורשי ועזרה לחלש. מעבר לכך, אשתי מיכל ואני מקווים שדותן הוא הסנונית הראשונה".

דותן חרוש: "אני מתרגש מאוד להיות חלק מהקיבוץ הזה. למרות העובדה שלא גדלתי בבית זרע, תמיד הרגשתי שאני חלק מהמקום הקסום הזה, ושיש לי אחריות כלפיו.

"לצעוד על מדרכות הקיבוץ ולחשוב על השייכות המשפחתית שלי, ושהוריו של סבי יסדו את המקום הזה - מרגש אותי מאוד, ואני גאה להמשיך את שעשו לפניי. המשלתי את הסיפור הזה במהדורת הקליטה בעיתון של הקיבוץ: 'סיפור האתוס הציוני בזעיר אנפין, של עם הגולה מארצו וחוזר אליה, כך גם אני כגולה השב'".

עשרות פרויקטים, מכנה משותף אחד

לאחר שרוב הקיבוצים בתנועה הקיבוצית חישבו מסלול מחדש, וארגנו מחדש את אורחות החיים בדמות קיבוצים מתחדשים, התפנתה התנועה לעסוק בהתחדשות האמיתית, הקהילתית, כשפניה אל המשפחות הצעירות.

לפני שש שנים, במקביל להתהוות המשימה המחודשת של הצמיחה הקהילתית־דמוגרפית בקיבוצים, התכנס דירקטוריון משקי הקיבוצים כדי לבחון באילו אפיקים נוספים ניתן לתמוך בבעלים הקיבוצים ולסייע להם. אחת ההחלטות היתה הקמת חברת בית בקיבוץ.

רן רונן (בית אורן) וניב תורן (רמת השופט) התגייסו למשימה שנועדה למצוא פתרונות בתחום הבנייה והמימון, כדי שהקיבוצים יוכלו להוציא לפועל את רעיון ההתחדשות. במשך כמעט שנה נבנתה התוכנית האסטרטגית.

כיום בית בקיבוץ היא חברה המנהלת 32 פרויקטים בקיבוצים שונים ברחבי הארץ, ועוסקת בהקמת כאלף יחידות דיור למשפחות חדשות שהצטרפו לקיבוצים. "כל קיבוץ הוא עולם ומלואו", אומר תורן, מנכ"ל בית בקיבוץ, "ובכל אחד אנו נדרשים למצוא את הדרך שבה יוכל היישוב לקלוט לתוכו משפחות חדשות. זה מרגש בכל פעם חדש, עם כל קיבוץ שמצטרף ומטיל עלינו את משימת הניהול להקמת שכונה לחברים חדשים".

"אני מרגיש שותף להתחדשות של התנועה הקיבוצית בכל המובנים ולציונות שנות ה־2000", מוסיף רונן, ממקימי בית בקיבוץ וכיום מנכ"ל משקי הקיבוצים.

"כעשרים חברי הקיבוץ שעובדים בבית בקיבוץ בתפקידים שונים", מסביר תורן, "מניהול פרויקטים, דרך מחלקת ההנדסה ועד הפיקוח, הם הבסיס ליכולת שלנו להניע תהליכים מורכבים ולאפשר לקהילה שבה אנו פועלים לעסוק בחיזוק הקשר בין הקהילה הקולטת לחברים החדשים.

"דווקא כיום, בעת שבה התנועה הקיבוצית מחפשת משימות לאומיות חדשות, יש לנו הזדמנות לאפשר למשפחות חדשות להצטרף, לבנות את ביתן בקיבוצים, ולהשאיר לקיבוצים את המשימה העיקרית לקליטת המשפחות הצעירות לתוך הקהילה המתחדשת".