לחינוך יש אין־ספור שיטות וצורות. רובנו מכירים את המסגרות הסטנדרטיות, ההולכות בתלם. אבל הדרך הקונבנציונלית אינה מתאימה תמיד לכולם, ולעיתים דווקא הפתרונות היצירתיים יותר יכולים לתת לאותם ילדים מענה חינוכי שונה.

"פתוחים לכל מי שרוצה להיות חלק מאיתנו". בית הספר סאדברי, צילום: באדיבות בית הספר

זה המקרה של בית הספר הדמוקרטי סאדברי בנתיב הל"ה, שם מאמינים שהלמידה וההתפתחות יבואו מתוך חופש הבחירה של התלמידים. כיתות של ארבעים ילדים? תשכחו מזה. במוסד החינוכי הזה לומדים ביחד ילדים מגיל 6 ועד 18, והם אלה המחליטים איך ייראה יום הלימודים.

בעוד כמה ימים תיפתח שנת הלימודים בבית הספר בהכשר רשמי של משרד החינוך. זה לא היה פשוט, והדבר הצליח רק לאחר מאבקים לא פשוטים של הצוות, של ההורים ושל התלמידים - שרצו ללמוד וללמד קצת אחרת. הצטרפנו לאחראים, וגם לילדים, כדי לשמוע מקרוב מה זה אומר חינוך בשיטת סאדברי.

חלום של ילד אחד

כשסיגל שיבובסקי, יו"ר עמותת בית הספר, נשאלת על הקמת בית הספר, מתברר שכל הסיפור התחיל מילד בכיתה ג' שלא רצה ללכת לבית הספר האזורי שבו לומדים ילדי הקיבוץ. הילד הזה הוא הבן שלה.

היא בת 48, בת קיבוץ נתיב הל"ה וכיום תושבת בקיבוץ, נשואה ואם לארבעה. הבת הבכורה שלה והבן השני הסתדרו היטב בבית הספר הרגיל. הבעיות התחילו עם הבן השלישי, שכבר בכיתות א' וב' חווה משבר, ובכיתה ג' סירב לעלות על ההסעה לבית הספר.

"הוצאתי אותו מבית הספר לחינוך ביתי באמצע שנת 2014", היא נזכרת. "חברה שלי מהקיבוץ, שהילד שלה למד בבית הספר סאדברי בירושלים, המליצה לי ללכת לשם, כי לדבריה זה בית ספר שיכול להתאים לנו. הלכתי לשם לחוג בית עם הילדים שלי ועם אחותי, וראיתי שיש בבית הספר הזה כל מה שאני מאמינה בו.

"הילדים אמרו שהם רוצים לעבור לשם, אבל לא היה מקום. גם המרחק הגדול מירושלים לא אפשר את זה. חזרתי לקיבוץ, דיברתי עם עוד שתי חברות, ולשמחתי הן התלהבו מהרעיון. החלטנו לנסות להקים בית ספר כזה בקיבוץ או באזור".

כדי להבין טוב יותר מהי בכלל שיטת סאדברי, צריך ללכת חמישים שנה אחורה. הרעיון של שיטת החינוך ושל הדגם הזה החל ב־1968 בעיירה סאדברי ואלי שבמדינת מסצו'סטס, ארצות הברית, על ידי קבוצת הורים בראשות דניאל גרינברג.

בניגוד לבתי ספר דמוקרטיים אחרים, המאפשרים לתלמידים להרכיב בעצמם מערכת שיעורים, בסאדברי כל התלמידים אחראים על חינוכם ללא התערבות של אחרים, והם רשאים לבחור מה לעשות במהלך יום הלימודים.

כדי להבין מה נדרש להקמת בית ספר כזה, התקשרו שיבובסקי וחברותיה לבית הספר כנף ברמת הגולן, הפועל גם הוא בשיטת סאדברי. מנהל בית הספר, חבר קיבוץ מבוא חמה, הבטיח לסייע ולתמוך במה שנדרש.

מה שהיה דרוש הוא אישור של המועצה האזורית מטה יהודה להקמת בית ספר חדש, והעברת בקשה של המועצה למשרד החינוך להכיר בבית הספר הזה.

ראש המועצה משה דדון הציע למשלחת ההורים שהגיעה אליו לקבוע עובדות בשטח, כדי להראות שהם רציניים. "הוא אמר לנו להקים את בית הספר כמו בימי חומה ומגדל", מספרת שיבובסקי. "בתחילת יולי 2014 היו לנו 20 ילדים מהקיבוץ ומהאזור, ובספטמבר פתחנו את בית הספר עם 27 תלמידים בבית העם בגבעת ישעיהו".

דרך ארוכה ורבת חתחתים עברו הורי בית הספר הייחודי כדי להגשים את חלומם ולקבל ממשרד החינוך הכרה בבית הספר. בתחילת הדרך הם פנו לנתיב הל"ה בבקשה למצוא בקיבוץ מבנה לבית הספר, שהחל כמוסד חינוך פרטי, אך בקיבוץ היססו ולא הקצו מבנה או שטח נדרש בהתראה קצרה.

לאחר שהחל בית הספר לפעול בבית העם של גבעת ישעיהו, ושנה אחרי כן במשק שכור ביישוב, נענה הקיבוץ ב־2016 לבקשתם, כשמספר התלמידים גדל ובית הספר התייצב, והוא הסכים להקצות להם שטח שבו הוצבו מבנים ניידים שנקנו בכספי ההורים.

לאחר תהליך משפטי ארוך ומייגע, שבמהלכו הוצא צו סגירה לבית הספר, הסכימה מיכל כהן, מנכ"לית משרד החינוך דאז, להכיר בבית הספר סאדברי כשלוחה של בית ספר קיים, ובפברואר השנה קיבל בית הספר הכרה זמנית משמואל אבוהב, המנכ"ל הנוכחי.

שני המבנים הניידים של בית הספר ניצבים בנתיב הל"ה וצופים אל עמק האלה. הם מזכירים את בתי הספר הקיבוציים של פעם, עם הכיתה הכוללת. במבנה המרכזי יש מטבחון, חדר אוכל ומקום להתכנסויות. המבנה השני מחולק לחדרים קטנים. התלמידים מבלים במבנים ובחצר הסמוכה.

"בכל שנה אנחנו גדלים ב־15 תלמידים", מציינת שיבובסקי, "ולשנה הבאה רשומים 65 תלמידים מכיתה א' עד י"ב. השיטה של סאדברי נראית לחלק מהאנשים קיצונית, אבל הלכנו עם האמת שלנו עד הסוף, בלי להתפשר".

במטה יהודה ישנה אינטגרציה של קיבוצים עם מושבי עולים. אתם לא מתבדלים כבית ספר ייחודי פרטי לבעלי יכולת?

"אנחנו פתוחים לכל מי שרוצה להיות חלק מאיתנו. השוויון הוא ערך מרכזי אצלנו. אנחנו לא רוצים שיהיה מצב שילד לא יוכל ללמוד אצלנו כי להורים שלו אין כסף לשלם. עד היום עמדה העלות להורים על 12 אלף שקלים לשנה, והשאיפה שלנו היא לרדת ל־7,000 שקלים, בהנחה שמשרד החינוך ישתתף במימון שכר הלימוד.

"בכל מקרה אנחנו גובים פחות מבתי ספר דמוקרטיים אחרים. בעוד שנה, כשנהיה בית ספר רשמי, נגבה כמו שאר בתי הספר במועצה".

יואב בינט מוגדר במשרד החינוך כמנהל בית הספר. אך על פי תפיסתו הוא אחד מאנשי הצוות וחבר בקהילת בית הספר. "בית הספר שלנו הוא בעצם מרחב שמאפשר חירות", הוא מסביר בתמציתיות.

"תפקיד מוסדות בית הספר הוא לאפשר לכל אחד לממש את חירותו ואת יוזמותיו מבלי לפגוע באחר. השיטה שנבחרה לממש את זה היא הדמוקרטיה, כי היא הכלי הטוב ביותר לאפשר חירות. במסגרת שאין בה שוויון, גם אין חירות".

בית הספר בדרך כלל נתפס כמוסד להקניית ידע.

"אנחנו תופסים את המושגים ידע ולמידה במובן רחב הרבה יותר. כל דבר שמישהו עושה בעולם הוא למידה. גם כשהוא עצל ורובץ הוא לומד. הוא לומד את הסביבה שלו, הוא מכין את עצמו כלפי משהו עתידי, ויש לו זמן לנוח ולחשוב על מה הוא רוצה לעשות. אנחנו לא מניעים ילדים לפעולה.

"אנחנו לא אומרים להם: 'זה רעיון נהדר, אולי כדאי שתנסה'. אנחנו מחכים שזה יבוא מהם, וברוב המקרים בכלל לא צריך לחכות. הילדים שופעים סקרנות ורצון לדעת, ורק מחפשים הזדמנות לממש את החירות שלהם בדרך שהם חושבים שהיא נכונה.

"מה שהתהפך פה זו ההיררכיה של מי קובע מה חשוב. בעוד שבבית ספר רגיל מי שקובע זו המדינה דרך משרד החינוך, אצלנו מי שקובע זה ילד בן שש".

עם שישים התלמידים בסאדברי היו בשנה שעברה חמישה אנשי צוות. "אנחנו משתדלים שהצוות יהיה מגוון ככל האפשר", מציין בינט, "שכל אחד מאנשי הצוות יוכל לתת מענה בתחומים שונים.

"לא לכל התחומים אנחנו מסוגלים לתת מענה, ואז אנחנו מבקשים מענה מבחוץ. אם רוצים ללמוד מתמטיקה, אז אפשר לפנות אליי, אבל אם רוצים ללמוד קולנוע, אנחנו מבקשים עזרה מתוך קהילת בית הספר הרחבה או מחוצה לה.

"לדוגמה, תלמידה שלנו רוצה ללמוד לבגרות בתיאטרון, ואנחנו לא יודעים לעשות את זה. יצרנו קשר עם בית ספר שכן, והוא פתח את שעריו בנדיבות רבה ויכין אותה לבגרות בתיאטרון בשנה הבאה".

המנגנונים הארגוניים בבית הספר, שנועדו לשמור על חירות חברי הקהילה, מזכירים את הקיבוץ השיתופי של פעם. "המוסד הקובע את כל מה שקורה הוא כלל החברים באמצעות אספת בית הספר", מסביר בינט.

"פעמיים בשבוע אנחנו מתכנסים באספה שדנה בנושאים שונים, החל מלוח הזמנים לימים הקרובים ומהם החוקים, וכלה בעבירות משמעת חמורות. אחד הדברים היפים הוא שהילדים לומדים להקשיב למה שאמרו חבריהם, ולהביע את דעתם לאחר קבלת רשות הדיבור מיושב ראש האספה".

האם סאדברי מתאים לכל ילד, או רק לאלו שיודעים להיות עצמאים ולקבל אחריות?

"אין לי תשובה חד־משמעית לזה. אנחנו לא מסננים ולא מקיימים ועדות קבלה. אנחנו מזמינים את הילדים לשבוע ניסיון כדי שיראו אם זה מתאים להם. אנחנו דורשים מהם עצמאות, אבל זה לא אומר שילד עצמאי גם יודע לקבל עליו אחריות.

"גם מבוגרים לא תמיד מקבלים עליהם אחריות. זה משהו שקשה לנבא אותו. השאיפה שלנו היא אכן להגיע למצב שבו הילדים עצמאיים ואחראים".

מתנה לחיים

עומר שיבובסקי (20), בתה של סיגל, סיימה את הלימודים בסאדברי לפני שנתיים, וכיום היא חיילת. מכיתה ה' ועד כיתה י' למדה בבית הספר הרטוּב של המועצה האזורית מטה יהודה, ולאחר מכן בחרה לעבור ללמוד בבית הספר שהוקם ביוזמת אמה ושבו למדו גם אחיה.

ניסיונה והיכרותה עם מערכת הלימוד הקונבנציונלית, מאפשרים לה להשוות בינה לבין המערכת הדמוקרטית שבה סיימה את לימודיה.

"היתרונות עולים על החסרונות". שיבובסקי, צילום: אלבום פרטי

כשהיא נשאלת איך התנהל סדר היום שלה בבית הספר סאדברי, מציינת עומר כי הוא השתנה בתקופות שבהן למדה בבית הספר. "בתחילת י"א היתה המערכת שלי קצת יותר מסודרת", היא מספרת, "ובי"ב היא היתה יותר פלואידית.

"בי"ב העסיקה אותי בעיקר התנהלות בית הספר. הייתי יו"ר האספה, שהתקיימה פעמיים בשבוע ונמשכה בין שעה וחצי לשעתיים, והקדשתי זמן להכנת האספה. הייתי מנגנת הרבה ושרה, וכששאלו אותי מה אני עושה רוב הזמן בבית הספר, אמרתי שאני מדברת עם אנשים".

מערכת הלימודים שלך לא הורכבה משיעורים וממקצועות אלא משיחות?

"במידה רבה. בי"א יזמתי שיעורים, ונכנסתי לשיעורים בהיסטוריה, בפילוסופיה וגם במתמטיקה בתקופה מסוימת. ברוב י"ב המשכתי ללמוד שיעורי היסטוריה לבגרות, וגם למדתי שיעורים פרטניים אצל אנשי הצוות, כי שני הצדדים רצו את זה.

"בעיקרון, הלמידה היומית היא פתוחה מאוד. אתה מוצא לעצמך את הדרך ללמוד. זה יכול להיות באמצעות אנשי צוות שאתה יודע מה תחומי העניין שלהם, ואז אתה יכול ללמוד איתם באופן אישי או לפתוח קבוצת למידה. יש גם אפשרות של למידה עצמאית באמצעות המחשב או ספרים".

מהם היתרונות ומהם החסרונות של בית הספר הזה לעומת בתי ספר רגילים?

"אני חושבת שהיתרונות עולים על החסרונות באופן מובהק. אחד היתרונות הוא תחושת הביטחון העצמי שאתה מרגיש, וגם תחושת השייכות וההשפעה על המקום שאתה חי ולומד בו. בבתי ספר קודמים לא הרגשתי שרואים אותי, או שאני שייכת ומשפיעה.

"בסאדברי קיבלנו אחריות על עצמנו, ולמדנו איך לנצל אותה לטובה. הבנו שאנחנו שולטים על החיים שלנו ומחליטים מה אנחנו עושים, אם זה בהתנהלות היומית של כל אחד בבית הספר, ואם בהתנהלות החברתית ובהשפעה על החיים שלנו ושל האחרים.

"ההשפעה יכולה להיות דרך הצעת חוקים באספה; יוזמה של לימודים ופעילויות, והצעה לאחרים להצטרף אליהם; העלאת בעיות שמפריעות למישהו, וכן האפשרות להתלונן עליהן ולדעת שיש מענה".

עומר בחרה לא לגשת לבחינות בגרות בסאדברי, ויש לה בגרות חלקית מכיתה י' בהרטוב. חברים שלמדו איתה כן השלימו את בחינות הבגרות.

כשאני שואל אותה אם תוכל לחזור לשיטת הלימודים הקונבנציונלית כשתרצה להשלים בגרויות וללמוד במוסד להשכלה גבוהה, היא עונה שאם היא אכן תרצה, לא תהיה לה בעיה לעשות זאת. "כשהייתי ילדה הגדירו אותי כמחוננת", היא מספרת.

"זה שלא עשיתי בגרויות לא היה מתוך קושי, אלא לחלוטין מתוך בחירה. בתקופת הלימודים בסאדברי נראו לי הלימודים לבגרות בזבוז זמן, לעומת הדברים האחרים שעשיתי באותה תקופה. גם עכשיו אני מתלבטת אם להקדיש את הזמן ללימודים פרונטליים כדי לקבל תואר אקדמי.

"מעניין אותי מאוד ללמוד, להרחיב אופקים ולהעשיר את הידע שלי, אבל לאו דווקא בשביל לקבל איזושהי תעודה בסוף. כרגע אני מתעניינת בתחום הקולנוע, ואני מתלבטת אם ללמוד את זה בצורה מסודרת, או ללמוד באופן אישי מבעלי מקצוע. יש תמיד מספר אפשרויות".

את ממליצה להורים ולילדים ללמוד בסאדברי?

"אני ממליצה על בית הספר לכל הורה ולכל ילד. זה שינה לי את החיים בצורה הכי טובה שיכולתי לדמיין. זו אחת המתנות הכי טובות שנתתי לעצמי".