את הטיול הזה שמרנו למקרה של תאריך מיוחד, והנה זה קרה: ט"ו באב. אז אף על פי שגם במדורים קודמים הצענו לכם לצאת בערב למסלולים השונים, הפעם אנחנו מציעים לכם את אחד המסלולים היפים ביותר בישראל, קל וחומר באווירת אהבה ובליל ירח מלא כמו בט"ו באב.

תופתעו מיופיו של המסלול. שקיעה בנחל שקמה

השבוע נצא לטיול לילי בשפך נחל שקמה לים התיכון. תופתעו מיופיו של המסלול, ובעיקר מלגונות המים המתוקים בערוץ הנחל.

תחילה נספר קצת על נחל שקמה (המנקז שטח של 750 קמ"ר), או בשמו הערבי ואדי אל חסי, שנקודת המוצא שלו היא אי־שם במורדות המערביים של דרום הרי חברון - כ־900 מטרים מעל פני הים. משם יתפתל ויזרום, ויחלוף על פני נופים שונים, תִלים עתיקים ויישובים קיימים.

הנחל מתחיל את דרכו בנופים מדבריים למחצה, ממשיך לנופים ים־תיכוניים המתחתרים בסלעי גיר לבן, ממשיך בסלעי הכורכר קרוב לשפך לים התיכון, ושם הוא פוגש את נופי הדיונות של דרום מישור החוף.

בין מוצא הנחל לשפכו הוקמו שלושה מאגרים לאגירת מי השיטפונות הזורמים בו בחורף. הראשון במתחם שמורת פורה, השני באזור בתרונות רוחמה, והשלישי בחולות זיקים - מאגר שקמה, שהוא גם הגדול והחשוב בהם.

את המאגר בזיקים הקימה ב־1958 חברת מקורות כחלק מתוכנית שיקום משק המים בישראל, בשיתוף ארצות הברית ובמימון הבנק העולמי. מטרת המאגר הייתה לתפוס את מי השיטפונות, להזרים אותם על החולות, ובכך להעשיר את אקוויפר החוף.

מאגר שקמה נוצר על ידי סכירת אפיק הנחל באמצעות סכר עפר שנבנה לרוחבו וסוללות עפר שנבנו סביב. מגלש בטון בנוי בתוך סכר העפר, רוחבו כ־100 מטר, והוא מעביר עד 400 מ"ק לשנייה.

המים במאגר נשאבים ומוזרמים לשדות חלחול בחולות שמדרום לאשקלון. הם עוברים שם תהליך סינון ונאגרים באקוויפר החוף, משם נשאבים בקידוחים שונים במרחב. כך מסייע מאגר שקמה לאגור מי שיטפונות, ובעזרת משאבי הטבע (החול כמסנן ואקוויפר החוף כמאגר), נעשה שימוש מושכל במים שלפני כן נשפכו ישירות לים.

המאגר מזמין אליו עופות מים שונים, כגון ברכיה, אגמית, אנפות ושלדגים, עופות דורסים בנדידה וציפורי שיר הנמצאות כאן במספרים נכבדים. המים שתראו תוך כדי הטיול מקורם בעודפים מהמאגר וממי תהום עיליים שמקורם גם כן במאגר.

יוצאים לדרך

כדי להגיע לנקודת ההתחלה ניסע לכיוון חוף זיקים, אליו נגיע מכביש מספר 4. נתקדם כמעט עד שער הקיבוץ, ואז נפנה ימינה ושמאלה לכיוון החוף. מרגע זה הכביש מקביל לגדר הקיבוץ.

קצת לפני צומת הפנייה לחוף זיקים וגשר האבן הגדול נעצור סמוך למספר אבני דרך, שמטרתן לחסום את כלי רכב מלהיכנס לתוך שמורת החולות, אליה פנינו מועדות. נצטייד בציוד הליכה, כולל ביגוד המתאים לכניסה למים.

גפן אשקלונית

מחומת האבנים מוליך שביל ימינה אל תוך החולות. אחרי הליכה קצרה הוא מתפצל, ועלינו לבחור בנתיב השמאלי, הצמוד יותר לערוץ הנחל.

צעידה קלה ואז יתחילו להישמע קולות ההתפעלות, כי תמצאו את עצמכם בערוץ מלא במים צלולים, נקיים, צוננים, בצבעים מתחלפים של כחול וטורקיז. הדבר המדהים הוא שהנחל הזורם חוצה את קו הדיונות, כך שהן יורדות ממש לתוכו, ולרגע נדמה שאנחנו לא כאן.

בהתחלה המים רדודים, אבל יש גם קטעים שהם עמוקים, בעיקר במורד הנחל. לאחר שנסיים את חוויית המים נמשיך בדרכנו. אגב, לא אחת קורה שקבוצה המגיעה איתי לטיול בנחל נתקעת במים ואינה רוצה להמשיך, וכאן בעצם הטיול מסתיים. בשעות האלה של הערב, עם הירח המאיר את החולות, האווירה תקסים אתכם.

הטרמפולינה של הטבע

נחזור לדרך העפר שבה הלכנו קודם לכן. מימין דיונות חול, ומשמאל ערוץ הנחל. מדי פעם בפעם הרשו לעצמכם לסטות מהשביל כדי לחוות קצת את החול. אם אתם כבר על הדיונות, שימו לב שלעתים מבצבצים עצי פרי שונים, כמו גויאבות, שקדים, רימונים, תאנים וענבים.

הגפן הגדלה כאן גדלה גם באשקלון. עם הזמן הוגדרה גפן זו, והיא נקראת כיום גפן אשקלונית. בגן הלאומי אשקלון נעשים מאמצים להרבות אותה ולטפח את הזן בסיוע בני נוער מבתי הספר בעיר.

שרידי החקלאות שבהם אנו נתקלים, מקורם בתקופה שבה התגוררו במקום כפרים עוד טרם הקמת המדינה. מלחמת העצמאות שינתה את המפה הדמוגרפית של האזור.

חקלאות החולות, הנשענת על מי תהום עיליים, נקראת בערבית חקלאות מוואסי. הפירוש: חקלאות יניקה, או מציצה. בשיטה זו חופרים כמה מטרים בחולות ומגיעים למי תהום עיליים, מתוקים וטובים. מי שיצא לו להסתובב בגוש קטיף, בימים שהיינו שם, זוכר ודאי את החקלאות הכפרית הערבית באזור.

בחזרה לשביל הראשי. נמשיך במורד השביל, ונשים לב לצמחייה הענפה. מעניין לבקר בנחל שקמה בכל עונות השנה, כי בכל פעם מציגה הצמחייה מופע אחר, ייחודי. בחורף תפגשו כאן כרים לבנים, הלא הם פריחת הרתמים. אחר כך תפגשו בפריחת העכנאים או בפריחת השרביטן.

השרביטן צומח בצורת כר גדול, לעתים על גבי צמח אחר, כמו האטד הערבי. ילדיי נוהגים לקרוא לשרביטן "הטרמפולינה של הטבע", שכן הם אוהבים לטפס עליו, ומרום הצמח קופצים כמו בטרמפולינה. עוד נפגוש בדרך גם חישות קנים עבותות.

על הקנים ניתן לספר לא מעט. אנו נספר רק כי בקנה השתמשו כדי למדוד את גובה המים, ומכאן הביטוי 'קנה מידה'. זו גם הזדמנות להבהיר את הביטוי 'משענת קנה רצוץ' (מלכים ב', י"ח 21-17). מלך אשור הגיע כדי להילחם במלך יהודה חזקיהו.

באותם ימים בנה חזקיהו קואליציה נגד מלך אשור. המלך סנחריב מזעיק מהמערכה בלכיש את שר צבאו רבשקה. זה פונה לחזקיהו ואומר לו: על מי אתה נשען, על מצרים? הלוא מצרים היא משענת קנה רצוץ. נבהיר: הקנה הוא צמח חלש. יש לו יכולת כיפוף, אך הוא נשבר מהר.

מעבר לכך, בעת שבירתו הוא הופך לחד מאוד. לכן מי שנשען עליו ייפול כי הוא חלש, ואז - תוך כדי נפילה - הוא גם ייפצע, כי הקנה הפך לסוג של סכין או חרב. עוד נספר על הקנה, כי הכינו ממנו בעבר ובהווה קולמוס לכתיבה.

הדרך ממשיכה ומתפצלת לשניים. לא משנה באיזו משתי הדרכים תבחרו, שתיהן יגיעו לאותו מקום - לחוף הים. אני מעדיף את הימנית. כמה מטרים של הליכה בדרך זו, ואנו מתחת לאחד מעצי השקמה הגדולים ביותר.

השקמה היא עץ עבות ממשפחת הפיקוסיים. אף על פי שהעץ מוזכר מספר פעמים במקרא ובמקורות חז"ל, אין מוצאו מכאן. העץ הוא ממוצא אפריקאי. המעניין בשקמה הוא שפרותיה אינם מבשילים בעץ, ויש לעזור להם להבשיל. פעולה זו נקראת בליסה. עמוס הנביא מעיד על עצמו שהוא בולס שקמים.

משפחת הפיקוסיים היא משפחה מעניינת ביותר. לכל מין יש צרעה מיוחדת לו. את הצרעה לא הביאו - כי העץ הובא לקורות ולא לפרי, להבדיל מהתאנה, שהובאה לפרי. כדי שהפרי יבשיל, אנו עוזרים לו בחיתוך לאורכו כשהוא עדיין על העץ.

משמעות העניין היא שבכל מקום שבו נראה עץ שקמה, נדע שהאדם נטע אותו, עדות לפועלו במרחב. בימי המקרא הייתה השקמה חשובה מאוד, עד כדי כך שמסופר לנו בדברי הימים שדוד מינה את חנן הגדרי כאחראי עליה ועל הזיתים.

עוד קצת, ואנו ממש בחוף הים. שימו לב שבקיץ אין מגע בין הים לנחל, וכך נוצר כאן מעין אגם נחמד וחביב. משפחות רבות באות לחוף הזה, ובמקום להיות במי הים הן במי הנחל, מקום בטוח הרבה יותר לילדים.

חזרה למכוניות

נעלה לכביש הנמצא סמוך לנו. יש לנו קטע הליכה של כ־500 מטר, ואנו ליד המכוניות.

פינת חמד

קיבוץ זיקים

הפעם נספר על הקיבוץ שבמועצה האזורית חוף אשקלון. הוא נוסד לאחר מלחמת העצמאות על ידי גרעיני השומר הצעיר על אדמות הכפר הערבי הרביא. מקור שמו של הקיבוץ אינו ברור דיו. ישנה טענה כי השם ניתן לו על ידי פרופסור מיכאל הרסגור, שהיה חבר זיקים בצעירותו.

הרסגור ציטט מתוך מכתב של התנועה המחתרתית הרוסית הדקברסיטי, שנכתב לפושקין, ובין הדברים ציינו כי "מזיקים תצא להבה". גרסה אחרת אומרת שזה בעצם תרגום שם עיתונו של לנין.

תחילת ההתארגנות הייתה ב־1944 ברומניה. כשנה וחצי שהו בבוקרשט אנשי השומר, עד שעשתה הפלוגה הראשונה את דרכה לארץ ישראל כמעפילים באונייה חנה סנש. הקבוצה נשלחה לשמיר, ושם עברה תהליכי הכשרה. אט־אט הגיעו עוד ועוד חברים, והם רוכזו בשני קיבוצים סמוכים בעמק החולה: שמיר ועמיר.

עם הזמן עברו רוב חברי הקבוצה לרחובות, ושהו שם כמקובל בימים ההם, כשגרעיני התיישבות מתארגנים במושבות ותיקות.

זיקים עלה על הקרקע ביום ההולדת של הכנסת: 14 בפברואר 1949 - ט"ו בשבט תש"ט. הקבוצה התיישבה על אדמות משפחת עלמי (בית עלמי קיים עד היום בקיבוץ, ובשנים האחרונות עבר שיפוץ. הוא עדיין לא נפתח למבקרים, אך בהחלט אפשר להגיע ולהתרשם).

עוד בימים שלפני העלייה לקרקע עברה הקבוצה זעזועים לא קלים שנבעו ממאבקים אידיאולוגיים. לאחר ויכוחים ודיונים סולקו מהקבוצה 29 חברי מק"י. בד בבד עזבו עוד חברים, כך שהקבוצה הייתה בתהליך התפוררות של ממש, עד שחוזקה על ידי גרעיני השומר הצעיר מאנגליה.

בשל קרבתו של זיקים לגבול רצועת עזה, מתמודדים בו עם אתגרי ביטחון לא פשוטים. בשנות החמישים חדירות של הפידיאון, שחיבלו, גנבו ופגעו. בשנים האחרונות ההתמודדות היא עם רקטות קסאם ועם טילי גראד. במבצע צוק איתן חדרה מהים לחוף זיקים חוליית טרור של חמאס, ואנשי הקיבוץ הסתגרו בבתים עד לטיפול מערכת הביטחון באיום.

בית מוסא עלמי

בית מוסא עלמי הוא אחד הבתים הערביים ששרדו בזיקים. הבית נבנה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ושימש את בעליו עד לפרוץ מלחמת העצמאות. למשפחת עלמי היו שני בתי נופש, האחד בזיקים (לקיץ) והאחר ביריחו (לחורף). הבית בנוי מלבני כורכר, ויש לו שלוש קשתות. מעניין שאין לבית יסודות.

תצפית מבית עלמי. צילום: יפעת בן שושן

לפני זמן קצר שופץ הבית, והדרו הושב לו. עדיין לא ברור מה ייעשה בו. מגג הבית תצפית יפה למרחב של 360 מעלות.