הסרט התיעודי "טהורה לעד" של בת בית השיטה מאיה זינשטיין זכה השבוע בפרס האמי היוקרתי בקטגוריית סרטי תעודה העוסקים בפוליטיקה וממשל.

"כבר עובדת על הסרט הבא". זינשטיין ביציע באצטדיון טדי, צילום: אוהד צויגנברג

"לא חשבתי שיש סיכוי בכלל שנזכה", סיפרה זינשטיין לידיעות הקיבוץ בשיחה מציריך, שם היא משמשת שופטת בפסטיבל בין־לאומי לקולנוע. "התעוררתי בשש בבוקר, וחיכתה לי הודעה מהוועדה האמריקאית על כך שזכיתי.

"מאז הכל מטורף, מאות שיחות והודעות. זה פשוט מדהים, ואני חסרת מילים. כל הסרטים שהתמודדו מולי היו אמריקאיים, ולכן הייתה לי ההפתעה גדולה כל כך".

זינשטיין, בוגרת תואר ראשון בקולנוע ותואר שני בדיפלומטיה, עלתה ארצה מרוסיה בגיל עשר עם הוריה במסגרת פרויקט בית ראשון במולדת. לסרט "טהורה לעד", העוסק בצדדים האפלים של ארגון האוהדים הקיצוני של בית"ר ירושלים "לה פמיליה" ובנגע הגזענות, היא הגיעה לגמרי במקרה.

זה קרה כאשר נציגה של אילנה דיין מהתוכנית עובדה הציע לה לכסות את השתלבותם של שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים שהביא ארקדי גאידמק בשנת 2013 לחיזוק קבוצת בית"ר ירושלים.

"קבלת הפנים העוינת שניחתה עליהם היתה תוקפנית כל כך", היא משחזרת, "והרי הם באו לחזק את הקבוצה. הרחתי שיש לי סיפור טוב ביד, מה שלא הבינו כתבי הספורט המקצוענים".

זינשטיין הציעה ליו"ר הקבוצה איציק קורנפיין להכין סרט תיעודי על הקבוצה, וקיבלה אישור להיכנס לחדר ההלבשה במשך תקופה ארוכה ולעקוב מקרוב אחרי הנעשה בקבוצה - הן בקרב השחקנים והן בקרב האוהדים. כניסת הצ'צ'נים הביאה לרעידת אדמה בעולם הבית"רי, ומכל עבר ניתזו חיצים מורעלים של גזענות.

כשהחומר שצולם היה בידה, היא פנתה לגופים רבים בארץ להשקיע בעריכתו, אולם כולם סירבו. בסופו של דבר נעתרו לה הקרן החדשה ו־Yes. זינשטיין מספרת שכבר בזמן העריכה בלונדון היא קיבלה טלפונים המאיימים על חייה ועל חיי משפחתה, המתגוררת בבית השיטה.

"הסרט הזה היה מסע משוגע שיצאתי אליו לפני חמש שנים - רק אני, ישראל פרידמן ומצלמה קטנה. לא תיארנו לעצמו שזה יגיע לפרס הכי חשוב בעולם הטלוויזיה", אמרה לאחר הזכייה.

"אני מניחה שהחלום הכי גדול של כל יוצר הוא שהסרט יעשה שינוי ושהסרט שלו יזכה באמי. לשמחתי, עבורי שניהם קרו. אני רואה את הכיוון החדש שבית"ר ירושלים תופסת. מה ש'טהורה לעד' עשה הוא להוציא את הגזענות מעמודי הספורט ללב השיח הציבורי.

"אני רואה את היו"ר החדש של הקבוצה משה חוגג, ושומעת את הדברים שהוא אומר נגד גזענות, ואני מקווה שיעברו שם גם לפסים המעשיים. אני חושבת של'טהורה לעד' היה תפקיד משמעותי בגל נגד התופעה העכורה של הגזענות בספורט".

לא קיבלת מיד חיבוק מהממסד.

"ההצלחה של הסרט לא היתה מתאפשרת ללא העזרה של הקרן החדשה ושל Yes, שהיו הראשונים שתמכו בי. בנוגע לחוק הקולנוע, שיעלה להצבעה בעוד שבועיים, אני רוצה לומר שכל מגמת התערבות פוליטית בעצמאות של הקרנות היא לא נכונה.

"היא יכולה לפגוע בצורה אנושה באפשרות שלנו, היוצרים, להתעסק בחומרים נפיצים חברתית. אנחנו צריכים להמשיך ולעשות סרטים כנים שמסתכלים למציאות בעיניים. הממשלה לא צריכה להתערב בזה".

מהן התובנות שגיבשת מהסרט?

"הסרט משקף את המקום שבו נמצאת החברה הישראלית. אומנם הוא עוסק בקבוצת כדורגל מקומית, אך מה שחוויתי באצטדיון טדי הוא תמצית מרוכזת של הקיים בחברה, והסרט מציב מראה בפנינו.

"בעבר ייצגה בית"ר את הפטריוטיזם, וזה היה בסדר גמור. בעשורים האחרונים, אולי מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה, קם דור חדש שצועק 'מוות לערבים!' זו ישראל השנייה, והיא ניצחה. עברנו מלאומיות ללאומנות, לשנאת האחר.

"אין שום קשר בית קבוצת הכדורגל לתנועת בית"ר של ז'בוטינסקי, הדמוקרט והליברל. מה שקרה לבית"ר קרה לליכוד. האנשים המתונים נפלטו החוצה, ואת מקומם תפסו אנשים כמו מירי רגב ודוד ביטן".

מה הלאה?

"אני עובדת במלוא המרץ על הסרט הבא שלי. אני לא יכולה להגיד על מה הוא, אבל הוא יעסוק שוב במפגש שבין דת, אידיאולוגיה ופוליטיקה, אבל הפעם ברמה העולמית".

הוריה של זינשטיין, ילנה ומיכאל, חברי קיבוץ בית השיטה זה 25 שנה, גאים מאוד בהצלחתה של בתם. "תמיד שידרנו למאיה שהשמיים הם הגבול", אומרת ילנה. "עודדנו אותה לצאת מהקיבוץ, מהמסגרת הקטנה, לעשות קריירה במקום גדול. היא סוס עבודה, עובדת ללא הרף. אי אפשר לעצור אותה. היא מסמנת מטרה ומסתערת עליה בכל הכוח".

איך קיבלו בקיבוץ את הידיעה על הזכייה?

"בית השיטה הוא בית, ואני שמחה על הבית הזה. הבית הזה גם חוגג עכשיו. אפילו במועצה האזורית גלבוע שמחו, וראש המועצה הגיע לברך. בסוף תמיד חוזרים הביתה, ובית השיטה זה בית אמיתי".