ישנם סיפורים מרגשים ויוצאי דופן אודות חיילים בודדים, שעוזבים בגיל מבוגר יחסית את בתיהם בחו"ל ובמקום ללמוד ולרכוש מקצוע בוחרים לעלות לישראל ולהתגייס לשירות קרבי משמעותי בצה"ל. אבל הסיפור של החייל הבודד ניקולאס ולנסיה אולי ייחודי ומפתיע מכולם.

"לתרום למדינה שאני חלק ממנה". ולנסיה, צילום: דובר צה"ל

רב"ט ולנסיה (26), לוחם בגדוד קדם של חטיבת החילוץ, מתגורר כחייל בודד בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. אבל מה שמפקדיו ביחידה יודעים על חילוץ והצלה, ולנסיה הספיק, ככל הנראה, לשכוח.

בשלוש השנים שקדמו לעלייתו ולגיוסו הוא שירת כלוחם וכפרמדיק בקליפורניה שבארה"ב מוכרת השריפות ואסונות הטבע. לכאורה מדובר באתגרים קשים שאין מסוכנים מהם, אבל ולנסיה שאף להתנסות גם באלו שמזמנת חטיבת החילוץ עליה שמע באולפן העברית בצבא.

"מאז שהייתי ילד קטן רציתי להיות כבאי ופרמדיק. זה היה החלום שלי", סיפר ולנסיה למיינט קיבוץ. "זה הרגיש לי מאוד מעניין. בגיל 23 הלכתי לבית הספר לכבאות כדי ללמוד את המקצוע, וגם זה רק אחרי שבדקתי בקולג' דברים שונים שעניינו אותי".

במהלך שירותך כלוחם אש וכפרמדיק חווית אירועים דרמטיים? נקלעת לאזורי אסון שבהם היית צריך גם לטפל בבני אדם?

"היו לא מעט כאלה, אבל אני זוכר במיוחד שריפה ענקית בקליפורניה שבה הייתי צריך לעבור בית בית ולפנות אנשים יומיים ברציפות. מדובר בשריפה שנגרמה כתוצאה מהצתה. השריפה הרצינית הראשונה שחוויתי.

"חשתי שמדובר במשהו מאוד משמעותי, ובו זמנית הרגשתי את הטראומה שנגרמה לתושבי העיירה. המראות היו מזעזעים, אבל דרכם הבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה ומסוגל לעשות".

אז למה החלטת בכל זאת לעזוב הכל ולהתנדב בצה"ל?

"רציתי בעיקר לתרום למדינה שאני חלק ממנה לאור העובדה שגם אני יהודי. אין לי כאן משפחה, אבל אני רוצה להיות אזרח ולהקים בעתיד משפחה בישראל. הכוונה הראשונית שלי היתה ללכת למד"א ולבצע שירות אזרחי, אבל אז שמעתי על חטיבת החילוץ והבנתי ששם מקומי".

התגייסת לחטיבה ולגדוד ואז הבנת שאתה יכול להיות "אבא" של החיילים ושל המפקדים שלך.

"נכון שבהתחלה זה היה מוזר, אבל עכשיו זה ממש לא מפריע לי. התרגלתי. בזמן ההכשרה היה לא פשוט, אפילו קשה, כשלא הייתי רגיל לכך שבני 19 אומרים לי מה לעשות. אבל למדתי לקבל את זה ולכבד אותם".

ומה בנוגע לעתיד: ישראל או קליפורניה?

"בעוד כחמישה חודשים אני משתחרר ומתכוון לחזור לארצות הברית כדי להמשיך במכבי האש. אבל אני מבטיח לחזור לבקר בישראל, ובעיקר את המשפחה שלי בקיבוץ. אני אוהב מאוד את אשדות יעקב ואת המאמצים שלי. תמיד הרגשתי שיש לי שקט ופרטיות ויכולתי להתייעץ איתם על כל דבר במהלך השירות שלי בצבא. הלב נשאר כאן".