45 שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים, אבל רק בשנה האחרונה חשים לוחמי השריון מגדוד 46 של חטיבה 401 וחיילי גדוד 89 של החרמ"ש מחטיבה 875, רבים מהם בני קיבוצים, הקלה מסוימת.

תוצאות הקרב היו מזהירות. רם (מימין) ומרגלית, צילום: אלבום פרטי

לאחר שנים רבות במהלכן התראיינו מפקדי הצנחנים מגדוד 202 על חלקם בקרב "ואדי מבעוק", ושייכו לעצמם את הקרדיט הגדול על הלחימה במה שנחשב לאחד הקרבות המוצלחים במלחמה, יצא לאור תחקיר מקיף בשם "מהפתעה לנוקאאוט – קרב ואדי מבעוק, 14 באוקטובר 1973" מאת תא"ל במילואים גדעון אבידור.

אבידור, קצין אג"ם של אוגדה 252 במלחמת יום הכיפורים, הפך במהלך השנים להיסטוריון שהקים את המכון לחקר לוחמת היבשה בלטרון ,ואת מכון "חץ" לחשיבה צבאית מתקדמת שבראשו הוא עומד.

קרב ועדי מבעוק היה קרב משולב שהתרחש ביומה השמיני של המלחמה, כחלק מקרבות השריון של ה-14.10. בקרב הושמדה חטיבה שלמה מהדיוויזיה המשוריינת הרביעית של צבא מצרים בידי כוחות שריון בסיוע צנחנים, תותחנים וחיל האוויר.

באותו יום פתחו המצרים במתקפה לאורך מרכז ודרום חזית תעלת סואץ, במטרה לפרוץ מראשי הגשר שביסס בגדה המזרחית של התעלה לעבר מעברי הגידי והמיתלה בעומק חצי האי סיני.

החוברת המדוברת

בגזרה הדרומית של התעלה איתר המודיעין המצרי פרצה במערך הישראלי: ציר לא סלול אך עביר לרכבי קרב משוריינים במעלה ואדי מבעוק. הוואדי, הממוקם כעשרה קילומטרים דרומית מזרחית לעיר סואץ, הוביל לכיוון מעבר המיתלה.

במקום לא נערכו קרבות שריון עד אותו זמן, ופתחת הוואדי לא נחסמה בידי כוחות משמעותיים. העפלה עד ראש הציר היתה מאפשרת לכוח המצרי לאגף את הכוחות הישראליים מדרום ולהגיע לעורפם.

חטיבה 3 חדרה לעומק של כ-20 ק"מ מזרחה מקו המגע, הרחק לתוך הגזרה האוגדתית עד שנבלמה בסופו של דבר בידי גדוד 46. ראשון הטנקים שלה נמצא כ-800 מטרים ממערך גדוד החרמ"ש של גדוד 89 וכל כוחות החטיבה המצרית היו כשבעה ק"מ מהיעד הסופי בוואדי.

"לא רצו לפרסם גרסה נכונה". רם היום, צילום: אלבום פרטי

ואדי מבעוק היה המאמץ העיקרי של האויב, מהלך מסוכן לכל הגזרה הדרומית בשל הגעת כוח קרוב מאוד למעבר המיתלה ובשל האפשרות לתפיסת המעבר. המהלך נעצר בפועל בידי גדוד 46, שחצץ בין המאמץ העיקרי לבין מעבר המיתלה, תוך השמדת מרבית כוח האויב מחטיבה 3 שהיה בשטח נחות.

המח"ט המצרי נהרג, מפקדות הגדודים נפגעו בצורה קשה מאוד, סוללות הארטילריה הושמדו ובסביבות השעה 10:00 החטיבה הפסיקה להתקיים ככוח לוחם. בתום הקרב כוחות החרמ"ש וגדוד 46 המשיכו לסרוק את  השטח ולהשמיד את יתרת הכוחות עד שעות אחר הצהריים המוקדמות.

חיילי גדוד 202, שלא היה משוריין, נותרו במדרון אחורי והמג"ד ניצל בעיקר את מחלקות הטנקים שסופחו אליו. תוצאות הקרב היו מזהירות: 100 מצרים נשבו, רבים נהרגו, ולצה"ל היו שישה הרוגים בלבד. לגדוד 89 ולגדוד 46 לא היו נפגעים כלל, לא באנשים ולא בכלים.

אבידור טוען במחקרו שמארב מאולתר אותו ביצע גדוד 46 של השריון, שהיה ערוך למתקפה בגזרה אחרת של צירי הגידי והמיתלה, הוא שהכריע את הקרב. עוד הוא מציין לטובה את ניהול הקרב, שכלל כוחות מיחידות שונות ולחימה יוצאת דופן של גדודי השריון והחרמ"ש ומחלקת הטנקים שסופחה לצנחנים.

את המארב הוביל המ"פ ירון רם ממעגן מיכאל. מ"פ המילואים של כוח חרמ"ש, שהיה מרוחק מהמקום כ-800 מטרים, הוא איתי מרגלית ממשמר השרון, שטוען גם היום שרם הציל את חייו ואת חיי חייליו שהיו על נגמ"שים עם כלי נשק שלא יכולים היו להתמודד עם האיום המצרי.

חברי קיבוצים נוספים שנטלו חלק כמפקדים בקרב ואדי מבעוק היו גיורא וגמן משדות ים שהיה מ"מ של ירון רם, חנוך מיכאלי מגבעת חיים איחוד שלחם לצד מרגלית, יצחקי קריתי ממשמר השרון קצין החבלה של גדוד 89, הסמ"פ מייקי אלפרט ממעלה החמישה וניצן סלע מבית השיטה/יגור.

אז מדוע יצא קצפם של איתי מרגלית, ירון רם, וחבריהם מהשריון ומהחרמ"ש? רובם ככולם לא רוצים לזלזל בתרומתם של הצנחנים מ-202 לקרב ואדי מבעוק, אבל טוענים שזו לא היתה מכריעה כמו זו של השריון.

"דורון אלמוג, שהיה אז מ"פ 202 של הצנחנים תחת פיקודו של המג"ד דורון רובין ז"ל, התראיין במהלך השנים והרבה לדבר על תרומת הצנחנים לקרב", טוענים ירון רם (תא"ל בדימוס) ואיתי מרגלית (סא"ל במילואים).

"כך זה קרה ולא אחרת". מרגלית היום, צילום: אלבום פרטי

רם, שפרש השבוע לגמלאות לאחר תפקידי ניהול רבים בתעשייה ובקיבוץ במעגן מיכאל, טען שדורון רובין ביקש להחזיר לעצמו תהילה שנלקחה ממנו על ידי איציק מרדכי שנלחם בחווה הסינית, ולכן דיבר בתקשורת על קרב ואדי מבעוק ועל חלקו בה. בפועל הצנחנים כמעט ולא נלחמו ורק הפעילו את הטנקים שהיו תחת פיקודם. הוא שכח להזכיר את השריון ככזה שהכריע, בסיוע כוחות אחרים, את הקרב.

מדוע פניתם רק לאחר 44 שנים להיסטוריון שיחקור ויפרסם את האמת לדבריכם?

רם: "ענף ההיסטוריה לא רצה לפרסם את הגרסה הנכונה. רק הפנייה לגדעון נענתה ברצון. כעת ניתן להודות בפה מלא שהשריון ניצח את הקרב הזה ולא הצנחנים".

מרגלית: "אני יכול לומר במלוא הכנות שירון רם הציל את החיים שלי ושל אחרים במארב שעשה למצרים. הצנחנים היו כוח משני בקרב ולבטח לא היו דומיננטיים בו. כל השנים היינו מתוסכלים בגלל הקרדיט שנלקח מאיתנו, ורק השנה, לאחר צאת החוברת לאור, אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים: כך זה קרה ולא אחרת".