בנגבה חשו גאווה גדולה על בן הקיבוץ והטייס בדימוס גיורא אבן אפשטיין, שזכה לקבל בגיל 80 דרגות תת אלוף מהרמטכ"ל וממפקד חיל האוויר.

משאת נפשו מאז נעוריו. אבן אפשטיין והדרגות החדשות, צילום: דובר צה"ל

במהלך השנים ידעו בני כיתתו וחבריו של אבן אפשטיין שמדובר ב"יהלום", שהוכרז אלוף ההפלות בחיל האוויר (17 מטוסי אויב בשלוש מלחמות) וצבר 9,000 שעות טיסה וגיחות מבצעיות.

אחותו של אבן אפשטיין, נאוה מוסן (75), עוד מתגוררת בנגבה עם משפחתה. האחות הנוספת במשפחה, זהבה, הצעירה ממנה בחמש שנים, היא חברת יד מרדכי.

"מאז הענקת הדרגות והפרסום בתקשורת עוצרים אותי בקיבוץ ומברכים אותי ואותו", סיפרה מוסן. "הוא ואשתו שרה בישרו לנו מבעוד מועד על האירוע, אבל אמרו שלא יטריחו אותנו לטקס.

"גיורא אמר כל השנים שנגבה זה גן עדן, ולמרות שבשנים האחרונות הוא פחות מבקר כאן יש לו אהבה גדולה וגעגועים לקיבוץ אותו עזב בגיל 26 לטובת הקריירה הצבאית בחיל האוויר. לפני חמש-שש שנים הוא עבר השתלת לב, ומאז יש לו סוללות שמבטיחות את פעימות הלב".

גיורא היה הטייס הראשון בנגבה וגם זה לא בא לו בקלות.

"נכון מאוד. הוא חלם על טיס, אבל בגלל בעיה בריאותית לא הצליח להתקבל לקורס. לאחר מאבק עבר לצנחנים, והפך עם הזמן לאלוף הארץ בצניחות חופשיות.

"הוא חזר לקיבוץ ובמקביל נאבק להתקבל לקורס טיס, ורק בגיל 26 הצליח וסיים את הקורס בהצטיינות. אני לא חושבת שבגיל צעיר הוא חלם על טיסה, אבל לקראת הגיוס דיבר רק על חיל האוויר ועל קורס הטיס. גם כשהפך לטייס מסוקים לא ויתר, נאבק להפוך לטייס קרב ושוב ניצח את המערכת".

דרורי למדן (80) היה יחד עם אבן אפשטיין בגן, בבית הספר וגם בחדר המשותף לאחר שהשניים השתחררו מהשירות הצבאי. "הוא כל הזמן רצה טיס, דיבר על כך ובסוף עשה זאת", נזכר למדן.

"בדיעבד התברר שהרופאים בצבא צדקו, ואכן היה לו מום בלב. אבל הוא השיג חוות דעת של רופאים בארצות הברית שאישרו שהוא בריא לגמרי. זה היה במסגרת תחרות צניחה בה השתתף. אני שירתי בחיל קשר, והייתי בחפ"ק של אלוף פיקוד הדרום.

"לא נפגשנו, אבל ראיתי אותו מלמטה. במלחמת יום הכיפורים היה מסוק שהפציץ חפ"ק אחר בו שירת בן נגבה שנקרא גם הוא גיורא, וגיורא אפשטיין הפיל את המסוק ולמעשה הציל את החיים של הלוחמים שם. זה האיש. יש עוד הרבה סיפורים עליו אבל כרגע זה מספיק".

בת כיתה נוספת מנגבה היא אילנה אריאלי, ששומרת עד היום על קשר חם איתו ועם אשתו שרה. "לכל הטקסים היינו מגיעים ותמיד הוא שמר על צניעות וקור רוח מדהים. היה אומר שהוא לא מתרגש אבל אני בטוחה שהתרגש מאוד", הודתה אריאלי.

נאוה וגיורא, אוגוסט 1948. צילום: אלבום משפחתי

מה את זוכרת מהילדות המשותפת עם אלוף ההפלות?

"הוא היה בחור מוכשר, אבל ממש לא תלמיד שקדן. הגיע לתוצאות טובות בלי להתאמץ. לכל אורך הדרך היה חבר טוב ורגיש, ומעולם לא התגאה במה שעשה. ממש לא הדגם המקובל של טייס קרב. אני מאוד אוהבת אותו ותמיד אנחנו נפגשים עם המון חום וקרבה".

לאחר שהוענקה לו דרגת התא"ל הודה אפשטיין למברכיו, ואמר בין השאר: "קורס הטיס היה משאת נפשי מאז נעוריי, והצלחתי לממש את החלום לאחר מאבקים רבים עד שהוסמכתי כטייס. הצלחתי לענות על הציפיות ממני כלוחם אוויר ולהביא את היכולות שלי לידי ביטוי. ברצוני להודות לצה"ל, ובעיקר לחיל האוויר, על השנים המופלאות והסיפוק הרב שחוויתי".