לימור סימון //

"אני זה הים, הים זה אני"

ים סלמן, 39, מנס ציונה נולדה עם השם אושרת, אבל לא אהבה אותו ולא התחברה אליו. "נולדתי לתוך הים והגלים", היא אומרת. "בגיל 14 התחלתי לגלוש, ואחרי הצבא כבר היה לי רשיון סקיפר. טיילתי ביאכטה מסביב לעולם עם החברה הכי טובה שלי, מאיה. השם אושרת לא הסתדר לי בשום צורה ואופן. הוא היה מנותק ממני".

"השם פתח לי אפשרויות למרחבים חדשים". ים סלמן | צילום: קובי קואנקס

כשהיתה בת 25 הגיעה אושרת לחוף עם מאיה והביעה משאלה בקול רם. "אמרתי: 'הייתי רוצה שיקראו לי ים. זה השם שמאפיין אותי'. מאיה לא חשבה פעמיים.

אחרי כמה דקות הגיעו חברים והיא אמרה להם, 'תכירו, זאת ים'. זה נשמע הכי טבעי בעולם. באותו רגע נולדתי מחדש. כך למעשה התחיל מסע חדש שהגדיר אותי ואת העיסוק שלי בחיים".

ים פיתחה ויסדה את 'אקסטרים תרפי', גישה טיפולית המאפשרת לאנשים להכיר את היכולות המופלאות שיש להם באמצעות גלישה.

"המטרה היא לתת מענה אחר לנשים נשאיות של גן הסרטן, אלה שעברו כריתה או לפני כריתה, וגם לנשים שהחלימו. בעיניי למים יש כוח מיוחד שמאתגר את הנפש והגוף. התגברות על המכשולים במים מפילה אסימונים בחיים בכלל".

וכל זה מתחבר לשם ים?

"השם פתח לי אפשרויות למרחבים חדשים שהם יותר מדויקים עבורי", היא אומרת. "הבחירה בשם ים נבעה מהאהבה שלי לים ולאפשרויות האינסופיות שיש בו. אני מאמינה שמי שלא מתחבר לשם שלו צריך לשנות אותו. שם צריך להרגיש מבפנים, והוא בהחלט פותח אפשרויות חדשות.

"תמיד שואלים אותי אם נולדתי עם השם ים, ואני עונה שנולדתי אושרת ואז נולדתי שוב כים. גם בעבודה השנייה שלי, כמנהלת מוצר בתחום ריפוי פצעים, הסיומת של המילה פצעים היא השם שלי. אין מקריות. לכן אני מרגישה טוב במקום שבו אני נמצאת היום".

"נקראתי על שם סבתי, שיינה". יפה מקסימוב-קלטמן | צילום: שרון אלדר

יפה היפה

יפה מקסימוב־קלטמן עוסקת כבר 30 שנה בתחום היופי והטיפוח, ובכל פעם מחדש מתרגשת כשאומרים לה שנולדה עם השם הנכון. מקסימוב, 53, מחולון, בעלת רשת למרכזי אסתטיקה, לא תמיד אהבה את השם שלה.

"נקראתי על שם סבתי, שיינה. באידיש זה יפה. כילדה לא אהבתי אותו. זה היה שם של נשים מבוגרות. הרגשתי שהוא זקן עלי בכמה מידות. היום כמובן זה שונה, כי אני מאוד מחוברת למהות שלו".

השם 'בחר' לך את המקצוע?

"כילדה תמיד אמרו לי שאני יפה, ומגיל צעיר התחברתי לתחום היופי והאסתטיקה. מרחתי לק לחברות בהפסקות ואיפרתי את כולן. גם היום אני מקבלת מחמאות, אנשים אומרים לי שאני יפה היפה, אבל בלי קשר לעיסוק שלי.

"אני חושבת שלא השם מכתיב את העיסוק אלא החיבור הפנימי של האדם לתחום שהוא אוהב. אצלי יצא שגם השם מתאים למקצוע".

"אומרים לי, 'את פרח שעובדת בחנות פרחים'". שושנה מוסייב | צילום: ריאן

כשושנה בין הפרחים

הדבר ששושנה מוסייב, 23, מפתח תקוה הכי אוהבת זה פרחים. "אבל לא חשבתי שאעסוק בתחום", היא אומרת, תוך כדי שזירת זר בסניף 'זר פור יו' בפתח תקוה, שבו היא משמשת אחראית משמרת מזה שנתיים.

"קראו לי שושנה על שם סבתי", היא מספרת. "כילדה לא אהבתי את השם. הוא לא עכשווי. יש בו משהו מבוגר ששייך לדור של פעם. רוב האנשים שמכירים אותי קוראים לי שושי".

רצית להחליף את השם?

"רציתי שם מודרני, אבל לא החלפתי בגלל שקיבלתי אותו במתנה מסבתא. היא היתה אישה מדהימה. אצלנו לא מקובל להחליף שמות והיה חשוב למשפחה שהשם יישאר. כילדה היה לי קשה, אבל היום אני במקום אחר. החיבור לשם נולד מתוך האופי של סבתא והרצון לשמר את המסורת המשפחתית".

לחנות הפרחים הגיעה במקרה. "למדתי עיצוב אירועים ועבדתי בשיווק ומכירות. בחנות הפרחים אני מוצאת את השילוב בין מכירות לעיצוב. רק כשהתחלתי לעבוד ואנשים הגיבו שוב ושוב לשם שלי הבנתי את המשמעות: השם שלי למעשה נשזר במקצוע".

מה זה אומר?

"אני אדם מאמין ויודעת ששם מכוון אותנו בחיים ויוצר משמעות. לא סתם קיבלתי את השם של סבתא, לא סתם זה שם של פרח, ולא סתם אני כאן. אני מאמינה שהדברים מתנקזים בסוף למקום אחד עם המון משמעות".

והתגובות?

"בעיקר של התפעלות: 'אה, שושנה שעובדת בחנות פרחים'. וכמובן הבדיחות הרגילות, כמו 'פרח שעובדת בחנות פרחים'. זה נחמד בעיניי ויוצר עניין, אבל אף פעם לא השתמשתי בזה לקידום מכירות".

אל תיגע לי בפוני. גל פוני| צילום: ריאן

המספריים של פוני

ההורים של מעצב השיער גל פוני, 38, מתל אביב לא תיארו לעצמם ששם המשפחה שהם נושאים בגאווה יהפוך יום אחד למקצוע של בנם. לפני 14 שנה הוא פתח את המספרה שלו בתל אביב והחל לגזור, לא רק את הפוני, לנשות העיר.

"שם המשפחה שלנו קיים מזה דורות רבים והמקור שלו במרוקו. אנחנו לא הפוני היחידים בארץ", אומר גל. "אני נולדתי עם מספריים ביד בלי קשר לשם המשפחה. כשהייתי קטן היו צוחקים עלי. קראו לי סוס פוני ושאר שמות 'חיבה' של ילדים. זה שם שדרש התייחסות מיוחדת".

את השם גל נתן לו אביו, שהיה ימאי. "גדלתי בנהריה, ליד הים. אבא שלי היה ימאי והים היה אהבת חייו, לכן קיבלתי את השם גל. גם אני אוהב את הים, אבל את עיצוב השיער אני אוהב יותר. כבר בגיל 18 התחלתי לעבוד במקצוע וידעתי שזה מה שאעשה בחיי.

"אהבה למקצוע לא נקבעת בגלל שם. זה משהו שאתה נולד איתו או שמתגבש עם השנים. אבל מבחינת הסביבה, ברור שתמיד מחפשים את הקשר".

ואיך אנשים מגיבים?

"מהרגע שהתחלתי לעסוק במקצוע אנשים הרימו גבה. יש שחשבו שהשם מעוברת לטובת המקצוע כגימיק. זה מעורר עניין. יש הרבה שאלות, וגם משפטים קבועים, כמו 'גל פוני, תספר לי את הפוני', או 'אל תיגע לי בפוני'.

"אני לגמרי זורם עם זה. כשאני מציג את עצמי ואומר שאני ספר זה מיד מעלה חיוך. אני משתדל לא לאכזב את שם המשפחה כשם שהוא לא אכזב אותי".

 "מי ינצח בבית המשפט: הגאון, החכם או צדקוני". עודד ויגאל צדקוני| צילום: ריאן

אמת, צדק וצדקוני

לאחים יגאל, 61, ועודד, 57, צדקוני, בעלי משרד עורכי דין בתל אביב, יש ערימה של בדיחות על שם המשפחה, שהתלבש היטב על המקצוע שלהם.

"שם המשפחה שלנו עוברת מריכטמן לצדקוני, כשסבי, איש העלייה השלישית, עלה לארץ", אומר יגאל. "זה שם משפחה נדיר. בסך הכל בארץ יש עוד משפחה אחת שנושאת את השם הזה. למרות שאיכשהו יש לשם קונוטציה מזרחית, המקור שלנו מפולין. כשהפכנו לעורכי דין זה כמובן מיד התחבר למקצוע".

עודד: "תמיד נשאנו בגאווה את שם המשפחה המאוד ייחודי הזה. כשהיינו צעירים יותר נשאלנו על הפירוש או המקור. היום כבר רגילים אלינו, גם בברנז'ה של בית המשפט".

אז הבחירה בתחום הצדק היא מקרית?

יגאל: "פנינו לתחום המשפטים לא בגלל השם אלא בגלל המקצוע עצמו, שכל אחד מאיתנו מצא בו עניין מסיבותיו. אומרים שהשם מתאים לאופי שלנו, שאנחנו אנשים ישרים ורודפי צדק, וכל שנותר לנו הוא להצדיק את שם המשפחה".

עודד: "אנחנו שומעים כל הזמן הערות כמו 'השם מחייב עשיית צדק'. כשהיינו צעירים השופטים היו מעירים על השם, וגם עורכי דין ולקוחות. בבית המשפט פגשנו לא פעם עורכי דין עם שמות משפחה כמו גאון או חכם, ותמיד היה ויכוח מי ינצח: הגאון, החכם או צדקוני".

יגאל: "שמות לא מכתיבים מקצוע, אבל יש הלימה בין שם לבין האופי והאישיות. ייתכן שהיינו רודפי צדק גם אם היה לנו שם משפחה אחר, ועדיין, שם זה דבר חזק שמייצר משמעות. עבורנו הוא בעל משמעות גדולה. הוא כבר עשה דרך ארוכה, ונדמה לי שאנחנו לא מביישים אותו".

"זה בעיקר גימיק, לא מעבר". הראל כדורי | צילום: ריאן

הכדור של כדורי

בני משפחת כדורי לדורותיהם אוהבים כדורסל, אבל אף אחד מהם לא התמקצע בתחום עד שהגיע הראל, 13, מגבעתיים, ולקח את העניין צעד וחצי קדימה. "כילד שיחקתי כדורגל, אבל אבא שלי, שהוא חולה כדורסל, שכנע אותי לעבור".

כבר שנתיים שהוא משחק בליגת הילדים של הפועל גבעתיים רמת גן במסגרת 'העמותה לקידום הספורט בגבעתיים' וחולם לכבוש את הסל כשחקן של הפועל חולון.

סוף סוף נולד הכדורי שמצדיק את השם?

"זה יצא מקרי והיה קורה בכל מקרה, גם אם שם המשפחה שלי היה כהן. החיבור בין השם לעיסוק יוצר משהו מגניב שגורם לכולם להגיב, בעיקר מעלה חיוך. הכדורי והכדור מתחברים להם טוב במשמעות.

"אני חושב שבשם טמון המון כוח. שם יכול להכתיב דרך חיים של אדם. השם הוא מה שאתה מציג כלפי העולם והוא תמיד מעורר משהו. כשאני אומר שקוראים לי הראל כדורי ואני שחקן כדורסל זה נשמע כאילו הגשמתי את מה שהשם ניבא לי".

וזה מרגיש קצת מחייב?

"אני מרגיש מחויב למגרש בכל מצב. זה בעיקר גימיק, לא מעבר".

"כרמים, אזורי גידול וסוגי יין זה אני. כרמי לבנשטיין | צילום: קובי קואנקס

כרמי מהכרמים

אם תשאלו את מומחית היינות, כרמי לבנשטיין, 70, מראשון לציון לאיזה שם היא הכי מתחברת, היא תחייך את החיוך השובב שלה ותגיד: "בתוכי יש את כולן: קלרה, כרמלה וכרמי. כל אחת מחוברת אלי בדרכה".

היא נולדה בברית המועצות בשם קלרה ואיתו עלתה ארצה בשנת 1957. "ביום הראשון בבית הספר עמדתי מול הכיתה, הצגתי את עצמי בגאווה גדולה ואמרתי שקוראים לי קלרה. המורה אמרה: 'ילדים, נכון שקלרה זה שם לא יפה? איך נקרא לה?' מבין הספסלים מישהו זרק 'כרמלה'. וככה הפכתי להיות כרמלה".

התחברת לשם?

"לא ממש שאלו אותי או בדקו אם זה בסדר מצידי. בארץ באותן שנים עברתו את כל השמות. חזרתי הביתה והודעתי להוריי שזה שמי החדש ושינינו אותו בתעודת הזהות. עד גיל 16 חייתי איתו לא בדיוק בשלום. הרגשתי שהוא ארוך ומסורבל ובעיקר, הוא לא אני. בגיל 18 התחלתי ללמוד בעתודה במכון וינגייט, ומהר מאוד החלטתי לקצר את השם כדי שיתאים לאופי הנמרץ שלי. כך למעשה הפכתי לכרמי".

ואיך קרה שהשם והמקצוע התערבבו?

"מסתבר שהיתה מאגיה בשם כרמי. מעולם החינוך הגופני התגלגלתי לתעשיית היין, שזה עיסוקי משנת 1983 ועד היום. זה מימש את מה שאני ומי שאני: האהבה לכרמים, ליין, לעבודה לאורך שנים ב'כרמל מזרחי'. גם היום אני משווקת זנים ייחודיים של יינות בוטיק ישראליים ושולטת בכל מה שקשור בכרמים, אזורי גידול וסוגי יין. יש לי חיבור חזק לתחום ברמה המהותית".

והתגובות?

"זה מעורר עניין ויש הרבה תגובות. לא פעם זה עולה כנושא שיחה עם לקוחות חדשים שרוצים להבין אם זה במקרה. כשאני מספרת את הסיפור תמיד שואלים אותי אז מי ומה את יותר? ואני תמיד עונה: אני כל השמות, אבל בעבודה אני ללא ספק כולי כרמי".

 שפירו הפך לשבירו. יאיר שבירו | צילום: קובי קואנקס

זהירות, שבירו

"לפחות פעם ביום שואלים אותי איך שבירו מסתדר עם זכוכיות", אומר יאיר שבירו, 55, מהרצליה, בעל עסק לזגוגיות. "תמיד יש לי תשובה מוכנה: 'אצלנו השם הוא אומנם שבירו, אבל זה מוכיח שהזכוכית לא נשברת'".

הוא נולד לתוך עסקי הזכוכיות שהקים אביו, רחמים שבירו, לפני כ ־60 שנה. "כבר כילד שם המשפחה שלנו היה קוריוז. תמיד הרימו גבה איך זה ששם המשפחה מתאים לעסק".

איך זה באמת?

"גם אותי זה העסיק וערכתי תחקיר על שם המשפחה שלנו. זה התחיל ברוסיה לפני כ־300 שנה. שם המשפחה המקורי היה 'שפירו'. לאחר הפרעות המשפחה עברה לעיראק, ושם לערבים היה קשה לבטא את הפ' והם החליפו אותה בב'. ככה הפכנו משפירו לשבירו.

"כשאבא עלה לארץ הוא חיפש עבודה. באופן מקרי, או שלא, הוא התחבר לזגג שעבד אצלו כשכיר. משם זה התגלגל למה שהפכנו היום, וככה, במקרה, נולדה ההתאמה בין השם למקצוע".

ואולי השם עשה את שלו?

"אין ספק שיש משמעות חזקה לשם ולמה שהוא מביא איתו, אבל לא כל השבירו הם זגגים, בדיוק כמו שלא לכל גולש קוראים גל. החיבור, כמובן, יוצר עניין סביב השם".

גם אחרי שנים רבות בתחום התגובות עדיין מצחיקות. "זה תמיד משעשע", אומר שבירו, "בעיקר משום שהיום אנחנו מזוהים עם תחום הזכוכיות והמראות וה'שבירו' הוא לגמרי הפוך על הפוך".

קל יותר ליצור מותג כשהשם מתחבר למקצוע?

"אנשים מחפשים מותג שיתחבר לעיסוק וממציאים לשם כך שמות שיקדמו את העסק. במקרה שלנו לא היה צורך, כי השם התכתב ישירות עם המקצוע. כשאבי פתח את החנות בחולון היא נשאה את השם 'רחמים שבירו'. זה היה בינגו, ולכן השבירו נשאר".

 "גם אבא שלי רופא ושמע את אותן בדיחות". ד"ר גיא רופא| צילום: נחום סגל

ד"ר רופא, גש לחדר לידה

ד"ר גיא רופא, 41, מחיפה, רופא נשים בבית החולים איכילוב ומנהל מרפאות החוץ של אגף הנשים והיולדות ליס, כבר רגיל לחיוך הקטן ולמבט המופתע כששומעים את שם משפחתו הנושק ישירות למשלח ידו. "אני כבר לא מתרגש", הוא אומר.

"גדלתי עם אבא רופא שנשאל בדיוק את אותן השאלות וחווה בדיוק את אותן הבדיחות. אין ספק שצירוף המקרים הזה יצר וממשיך ליצור עניין".

מה מקור השם?

"לפי מה שסיפרו לי השם נעוץ בקיסר הגרמני, שהיה לו רופא בשם שמעון, וכולם קראו לו שמעון הרופא. כך נולד שם המשפחה רופא. השורשים שלנו הם מסוריה, ולמעט אבי, ואני אחריו, אף אחד במשפחה שלנו לא עסק ברפואה".

אז תמיד ידעת שתהיה רופא?

"תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, כי חשבתי שזה מקצוע משמעותי ומעניין, בלי קשר לשם. גם רעייתי רופאה, אבל מובן שהשם הוא עניין מקרי. אין כאן כוונת מכוון".

איך מגיבות המטופלות?

"התגובה השכיחה היא: 'מה, אתה באמת רופא? איך זה יצא ככה?' ויש גם ששואלות: 'בחרת את המקצוע בגלל השם?' אני משיב בהתאם למצב הרוח שלי. לפעמים אני אומר להן: 'כן, ברור, הייתי חייב', ולפעמים אני אומר את האמת: שהייתי הופך לרופא גם אם שם המשפחה שלי היה אחר".

 אבשלום קור | צילום: רועי אחירון

אבשלום קור: השמות שמנציחים מקצועות

"יוסי בנאי, גברי בנאי, אביתר בנאי, איש מהם לא עבד בבניין. יצחק רועה לא הוביל כבשים, וטייס החלל האמריקאי אלן שפרד לא רעה צאן. אבל יש שמות משפחה רבים שמנציחים את מקצועותיהם של הדורות שקדמו לנו, שמות משפחה שעוסקים במגוון תחומים.

"יש שמות לפי תכונות, חיוביות ושליליות כאחת. יש שמות לפי האב, כמו דוד בן ישי, משה בן עמרם. יש שמות לפי ערי מוצא: אבותיו של אבי טולדנו גרו בטולדו; מתן וילנאי נקרא על שם העיר וילנה. יש שמות לפי מקצועות חול או קודש, כמו בנאי, רופא, חזן, שמש, גבאי, מורה ונגר.

"יש שמות על פי נוף וטבע, ובעניין זה מעניין לציין תופעה נדירה שמתרחשת לנגד עינינו ממש: שרת המשפטים היא שקד, פרקליט המדינה הוא ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה הוא מנדלבליט, שזה ניצן שקד. צירוף מעניין בצמרת המשפטים של המדינה.

"בגלויות רבות היינו חייטים. הסבים של חבר הכנסת דוד ביטן תפרו את ביטנת המעילים. המקצועות הנפוצים בקהילות היהודיות היו לימוד תורה ואספקת בשר.

"המסעדן אווזי הוא צאצא למגדלי אווזים. אלוש במרוקו - כבש. הנשיא קצב, כמו אבותיו של שר האוצר בייגה שוחט, בזכותם היה לקהילה בשר כשר".