בשבתות אפשר למצוא את ניצן גרזי מבית השיטה מתהלך על המדרכות בקיבוץ בבגדיו השחורים ההדורים, מעיל ארוך לגופו וכובע רחב לראשו. שורת צאצאים עליזים מפזזת סביבו. הכיוון: בית הכנסת האורתודוקסי בקיבוץ.

"לכל יהודי יש קשר אישי לקדוש ברוך הוא". גרזי, צילום: אלבום משפחתי

הוא היה קיבוצניק חילוני שגדל והתחנך בבית השיטה במסלול הקיבוצי המקובל, נחשב לתלמיד מצטיין, ורבים תלו בו תקוות. כיום הוא אדם חרדי השייך לזרם של הבעש"ט, אב לחמישה ילדים קטנים, חי עם רעייתו אביגיל, חוזרת בתשובה כמוהו. לא מזמן התקבלו למועמדות במגמה לבנות בית בקיבוץ.

לקח לי זמן לזהותו. זכרתיו כנער בלונדיני יפה תואר, וכעת מולי אדם מבוגר בעל זקן עבות ארוך ופאות, בלבוש שחור חרדי. זהו ניצן בן ה־35, נכדם של זאב ושורי מיינרט, ממייסדי הקיבוץ.

אתם משפחה חרדית יחידה בקיבוץ. איך זה להיות בתוך קהילה חילונית גדולה?

"בעיניי, גם מי שמגדיר עצמו חילוני הוא אדם מאמין. אני חושב שאין יהודי שלא מרגיש בנשמתו שיש למעלה כוח נסתר, שהוא מעל הטבע הגלוי. בעיניי, לכל יהודי באשר הוא יש קשר אישי לקדוש ברוך הוא. זו אמונה המתחברת דרך הנשמה, לא דרך השכל או ההיגיון. אז אנחנו לא חשים שאנחנו מיעוט. אנחנו שייכים לקהילה, כמוכם".

זה תפס אותי

השינוי קרה במהלך השירות הצבאי. גרזי, קצין בצה"ל, היה בקורס מפקדי פלוגות בגלילות, וכבר העמיק בלימודי התואר באוניברסיטה. אולם משהו אחר משך אותו.

את הערבים הפנויים שלו הוא בחר לעשות בתל אביב - לא כדי לבלות, אלא כדי להקדיש עצמו ללימודי תלמוד ולהעמיק יותר בעולם הדת. "היה לי מפקד דתי", הוא משחזר, "ואהבתי אותו מאוד. הוא לימד אותי פרקי אבות, וזה תפס אותי. התחברתי מאוד לאור של החסידות".

אחרי הצבא חזר לקיבוץ לשנה. כבחור צעיר היה יושב פעמים רבות בפאב של כפר יחזקאל, שותה, מדבר, מעביר את הזמן. "זה שיעמם אותי", הוא אומר. "לא מצאתי כל משמעות בבילוי הזה, חיפשתי תכלית לחיים, אז הצטרפתי לישיבת חב"ד ברמת אביב".

מהי הנקודה הקריטית שבה החלטת לחזור בתשובה? אירוע טראומטי בצבא?

"שום דבר מזה לא קרה. זה התחיל הרבה לפני כן. כילד האמנתי באלוהים. הוריי חינכו אותי לאהוב את עם ישראל ואת מסורת ישראל. עשינו קידוש כל שבת במשך שנים, ואלה היו היסודות.

"נוסף על כך יש בקיבוץ הרבה נשמה יהודית, הרבה פעילויות יהודיות בחוגים ובהתכנסויות חג ומועד. יש כאן השגחה חזקה, במובן שכל מה שאתה נותן - אתה מקבל חזרה".

מאז חזר והתמקם בקיבוץ. הוא קם בארבע בבוקר לעבודה במדגה, ומתפלל בשטח. אחר כך הוא חוזר הביתה, יושב ולומד. בערב הוא מתפנה לטפל בילדיו. עד לא מזמן ניהל גרזי את ענף בריכות הדגים בקיבוץ. כיום הוא פועל פשוט.

ראיתי אותו שועט בג'יפ של המדגה לעבר הבריכות, זקנו מתבדר ברוח, לקראת הוצאת עוד רשת מהמים. כשהוא לא בעבודה, אפשר למצוא אותו בבית הכנסת, דן בפרשת השבוע. על התפילות אחראי הרב שמוליק קובוס מעופרה, המתגורר עם משפחתו במקום בשכירות.

"אנשים צריכים ללכת בכיוון של יותר אלטרואיזם, של לתת לזולת, לא לחשוב רק על עצמם", מסביר לי גרזי את השקפת עולמו, ואינו שוכח לתבל את דבריו בהקשר אמוני. "זו התמסרות למען עם ישראל".

8 דייטים וחתונה

את אביגיל אשתו (31) הכיר דרך אחיה, שהיה רב בישיבה. משפחתה האנגלוסקסית על עשרת ילדיה גרה ברובע היהודי בירושלים. אביה תרגם את כל ספרי דעת מקרא לאנגלית, ואִמה מגיעה לכותל בכל יום בארבע בבוקר, ועושה סיבוב קבוע במנהרות הכותל.

"נפגשנו שמונה פעמים, והתחתנו בבית השיטה עם כל כללי הטקס", הוא מספר. אביגיל היתה אז גננת ובלנית. כיום היא מעבירה חוגים בקיבוץ על נשים יהודיות מעוררות השראה, וגם משוחחת בנושאים שעולים מן החיים. זהו חוג קטן וקבוע, ומשתתפות בו חברות קיבוץ חילוניות.

לו ולאביגיל חמישה ילדים: יוסף־יצחק (9), עטרת־גאולה (7), יהודה־שלום (4), מנחם־מנדל (2) והחמישי נולד לאחרונה. את תינוקה החדש אין אביגיל יכולה להוציא לחצר בשבתות עד שימלאו לו שלוש, כי אין בקיבוץ קו עירוב.

"בלית ברירה היא מקבלת זאת בהבנה", אומר גרזי. הילדים לומדים במוסדות חרדיים: הגדול בתלמוד תורה בטבריה, השני בגן ילדים בבית שאן והשלישי בבית ספר חב"ד בתענך. שני הקטנים עדיין בבית.

איך קיבלו אתכם ההורים והסבים שלך?

"הם קיבלו אותנו בסדר גמור, באהבה. לאבא היה קצת קשה בהתחלה. כנראה שייעד אותי למשהו אחר, אבל אחר כך הוא תמך בי מאוד. גם הוא התקרב לאמונה.

"אימא לימדה תנ"ך שנים רבות במכללות, והיא תורמת הרבה מהניסיון ומהידע שלה, כך שאני צומח על קרקע פורייה. אני מרגיש שזה הבית שלי. אני לא נטע זר כאן. הזיכרונות האישיים קשורים לבית השיטה. נכון, אני מרגיש שמסתכלים עליי, אבל מקבלים אותי באהבה".

סבתא שורי מספרת שהחזרה בתשובה של ניצן לא היתה לה קשה. "הם קרובים כל כך לליבי", היא אומרת בחום. "הם אנשים צנועים, לא מתנשאים, וצריך לקבל אותם. כדי לחיות יחד, כל צד צריך לדעת לוותר. גם הם יכולים לוותר קצת, למשל על קו העירוב, הלכה מלפני מאות שנים שיש בה משום הענשה של האישה.

"אביגיל לא תוכל לצאת בשבת מהבית, וזה קשה מאוד. וגם אנחנו יכולים קצת לוותר. הורינו גדלו על החסידות, וזה מה ששמר על היהדות בגולה, אבל כיום אפשר כבר לוותר".

גרזי עבר הסמכה לרבנות, והשאיפה שלו כעת היא להעביר בקיבוץ חוג משלו בנושא פנימיות התורה. "ככל שעובר הזמן, הדבר הזה מתחזק. אני התחברתי מאוד לאור החסידות ולרצון שלה לגלות את אחדות השם בעולם".