הימים הבאים עלינו לטובה עד ערב יום הכיפורים הם ימי הסליחות. אלה הימים שבהם רבים פוקדים אתרים שיש להם קשר לעולם היהודי.

בית יהודיוף-חפץ. צילום: יורם טויטו

עבור אחרים, ימים אלו הם הזדמנות מצוינת להתלוות לסיורי סליחות - לא תמיד מהממד הדתי, אלא גם מתוך למידה וסקרנות יהודית. השבוע נזמין אתכם לסיור כזה, המשלב חוויה אותנטית והצצה מרתקת למקומות ייחודיים בלב בירתנו ירושלים.

הפעם אני רוצה לטייל עימכם בשכונה ותיקה, אך משום מה מטוילת קצת פחות - שכונת הבוכרים. לטיול בשכונה כמה יתרונות, ואחד מהם הוא שעת אמירת הסליחות.

בעוד שברבים מבתי הכנסת אומרים סליחות בחצות או לפנות בוקר, הרי שבבוכרים אומרים סליחות בין תפילת מנחה לתפילת ערבית - בשעות אחר הצוהריים.

שמה האמיתי של השכונה, רחובות, לקוח מפסוק בספר בראשית כב, 22: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת. וַיֹּאמֶר: כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".

לפני שנספר על השכונה, ולפני שנצא לטייל ברחובותיה, נספר מעט על העדה המיוחדת הזאת - הבוכרים. הדבר היחיד שידעתי על הבוכרים בילדותי, הוא שירו של חיים חפר בפי אריק לביא.

בשיר הזה נשמעת בוכרה - הנשלטת בידי האמיר העושה ככל העולה על רוחו - כמקום לא מלבב: "בבוכרה היפה/ בעירי ברוכת השמש/ חרב המשפט שלופה/ חרב המשפט הו/ כאן בשערי העיר/ האמת תצוף כשמן/ תנו הידד לו לאמיר/ לאמיר הידד. שני אחים/ רבים אודות הסיר/ האמיר את ראש שניהם הסיר/ והסיר הוא האסיר של האמיר".

אלא שבוכרה והבוכרים הם הרבה יותר משיר האמיר החמדן.

נעים להכיר

בוכרה היא עיר באוזבקיסטן. לא לגמרי ברור מתי הגיעו יהודים לאזור זה. יש המשערים שיש קשר לגלות אשור ולעשרת השבטים, אלא שעל פי רוב החוקרים, יהודי בוכרה הגיעו מפרס עוד לפני הספירה. לראיה, ישנם קשרים רבים בין שתי הקהילות הללו.

עם חלוף הזמן נוצר נתק בין קהילה זו לקהילות יהודיות במדינות השכנות, איראן ואפגניסטן, וזאת בשל ההשתייכות לזרמים שונים באסלאם. בסוף המאה ה־18 הגיע לבוכרה יוסף ממאן, דוקטור מארץ ישראל.

הוא מצא שם קהילה מנוונת ורק שני עותקים של כתבי הקודש. הוא החליט אפוא להישאר שם, ולקשור את גורלו בגורלם. עם הכיבוש הרוסי, חל מפנה לטובה בחיי היהודים.

הרוסים ראו בהם גורם חיובי, להבדיל מהמוסלמים. הם אפשרו ליהודים לעסוק בכל תחום שרצו. רבים פנו לעסקים ולמסחר, בעיקר בתחום הבדים, כמו משי וכותנה. חלק מהם יצאו מהשכונות היהודיות ובנו בתים מודרניים בערים מעורבות.

הקשר עם ארץ ישראל

הגורמים המשמעותיים ביותר ליצירת החיבור של הקהילה הבוכרית עם ארץ ישראל היו השד"רים (שליחים דרבנן, כינוי ליהודים מארץ ישראל שתרמו לקשר בין יהדות הגולה וארץ הקודש). מכולם נזכיר את מי שלימים יהיה הראשון לציון - הרב יעקב מאיר.

עזרתו לא הסתכמה בעידוד העלייה מבוכרה לארץ ישראל, אלא היתה קשורה גם בתהליכי בניית השכונה הירושלמית וביסוסה. עם זאת, בתחילה לא הגיעו יהודי בוכרה להשתקע בארץ ישראל, אלא עלו לרגל למקומות הקדושים בה.

חלק מאותם עולי רגל השקיעו כאן ותרמו לא מעט כסף. היו אף מי שבנו כאן בתי קיץ. הראשון שהגיע והשתקע בעיר העתיקה בירושלים היה דוד מלמד חאפיז, לימים חפץ. יחלפו כעשרים שנה מעליית ראשוני הבוכרים ארצה ועד לייסוד השכונה באמצעות חברת חובבי ציון. העלייה המסיבית של בני העדה היתה בשנות השבעים של המאה ה־19.

רכישת האדמות

שטח האדמה לבניית השכונה נקנה ב־1891 על ידי שניים ממכובדי העדה: שלמה מוסיוף ויוסף כוג'הינוֹף (הסיומת וֹף משמעה בן, בדומה לסיומת שבילי אצל הגאורגים).

כדי לבנות את השכונה הוציאו השניים קול קורא לאנשי העדה לקנות חלקות ולבנות בתים. לשכונה קראו כאמור רחובות. כיאה לנחשון, היה מוסיוף הראשון לבנות בית בשכונה.

לקול הקורא נענו רבים מבני בוכרה, ובנו בשכונה בתי פאר. הבוכרים היטיבו לבנות בתי מידות גדולים ומרווחים. הם הקפידו על רחובות רחבים וישרים, חתוכים בשתי וערב (דבר המקל על המטיילים בשכונה). שמה ופארה של השכונה יצאו למרחוק.

עם המהפכה הבולשביקית הלאימו הרוסים נכסים, ורבים מיהודי בוכרה ירדו מגדולתם הכלכלית. לכן נאלצו הללו להשכיר כמה מבתיהם בירושלים. את הבתים המרווחים שכרו בני העלייה השנייה והשלישית, בהם יצחק בן־צבי, ברל כצנלסון ורחל ינאית.

טיול לירושלים, צילום: יורם טויטו

אף הגימנסיה העברית היתה בשכונה בראשיתה. הצרות לא תמו אז. במלחמת העולם הראשונה גירשו התורכים את הבוכרים בעלי הנתינות הרוסית.

מבני הפאר בירושלים, שלא זכו כמעט לארח את יושביהם המכובדים, הלכו והידרדרו. כיום, רוב בתי השכונה ומוסדות הציבור שבה מאוכלסים בחרדים מעדות שונות. בולט הגוון הספרדי החוזר בתשובה.

יוצאים לדרך

  • בית יהודיוף־חפץ

נתחיל את סיורנו באחד הבתים היפים של השכונה, "הארמון". הבית נבנה בראשית המאה ה־20 על ידי שני בני משפחה: אלישע יהודיוף וחתנו ישראל חפץ (בנו של דוד חפץ).

גם בסטנדרטים של היום נחשב בית זה בית מפואר - החל מגג הפירמידה הנפתח והופך לסוכה, ועד ציורי הקיר והתקרה המרשימים, מעשה ידי האומן שמואל מלניק, שעבודותיו עיטרו בין השאר את הר הבית. עד כדי כך היה המבנה מכובד, שכשאנשי הישוב היו רוצים לארח אדם חשוב היו עושים זאת בארמון.

לראיה, שם נערכה קבלת הפנים לגנרל אלנבי, בנוכחות חיים ויצמן והברון רוטשילד. הבית אף זכה לתיאור בשירת עגנון: "גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב".

הנציב העליון הרברט סמואל הרבה להתארח בבית, ופעם אף אמר שהבית הזה מפואר מארמון מלכים (תאמינו לו). צחוק הגורל, לימים יהיה הבית למעוז של האצ"ל ויותקנו בו מרתפים עם סליקים ומתקני אימונים. כיום הבית משמש בית ספר לבנות. המבנה (כמו השכונה כולה) מוזנח.

רחוב עזרא 19

  • בית דוידוף

יוסף דוידוף היה אחד היהודים הבוכרים העשירים. הונו בא לו מתעשיית הכותנה. לפני שהיגר לישראל, נהג לעלות לרגל לירושלים. באחת הפעמים בנה את הבית המפואר הזה, העתק של הבית שלו בסמרקנד.

זמן קצר לאחר עלייתו ארצה נפטר. בית זה היה משכנה הראשון של הגימנסיה העברית. כאן לימדו בן־צבי, אשתו רחל ינאית, ועוד מאנשי האינטליגנציה היהודית של היישוב החדש, שהתיישבו כאן בשכונה.

רח' הבוכרים 10

  • בית משהיוף

שמחה משהיוף, בעל הבית, היה נשיא יהודי טורקמניסטאן. הוא עלה ארצה בשנת 1905, ואז בנה את ביתו. לא להאמין כמה שמגרש הבית הזה הוא גדול.

תחזיקו חזק - חמישה דונם! למעשה הוא קנה שטח לארבע חצרות. המשפחה עצמה גרה בחצר הראשונה ובחצר האחרונה, ואילו השאר הושכר. דייריו של הבית הקנו לו את שמו: בית הפקידים.

רח' דוד חזן 11

  • בית חאג' יחזקאל

לפני שנתחיל לדבר על הבית, צריך לברר איך יהודי קיבל תואר חאג', שהוא תואר לעולה לרגל למכה אצל המוסלמים. בשנת 1839, בעקבות עלילת דם נגד יהודי משהד שבפרס, נדרשו הללו להתאסלם.

הם עשו זאת למראית עין, ובעצם חיו חיי יהדות בסתר. כחלק ממראית העין, היו אותם אנוסים מחויבים למנהג המוסלמי לעלות למכה, וכך זכו לתואר חאג'. יצוין כי התואר היה מכובד בעיניהם, ולכן שמרו עליו גם כשעלו לארץ.

אחד מהם, יחזקאל לוי, הגיע לירושלים בהיותו בן 70 והשתקע בבית שבו 21 חדרים ובית כנסת. אם תלכו מסביב לבית, דרך רחוב אדוניהו, תבחינו על גבי החלונות במילים המצטרפות למשפטים בעלי משמעות: "אני עבד ה' ית"ש (יתברך שמו) הקדשתי כל הבתים וזה הבית הישיבה שלי ח' (חאג') יחזקאל בן יעקב הלוי הי"ו (ה' ישמרו ויצילו)".

נחזור לרחוב אדוניהו, וניכנס לחצרו של בית זה. זו חצר אופיינית ובה בור מים גדול. גם כאן יש מילים על החלונות. נסו לפענח.

פרט ללוי, אחרים מאנוסי משהד שעלו לרגל למכה, חזרו דרך ירושלים ונשארו בה. כך צמחה שכונה בתוך שכונת הבוכרים. ישנן שתי חצרות גדולות של אנוסי משהד אשר חזרו ליהדותם כאן, בירושלים. כל ערב ראש חודש מתכנסים כאן עניי הסביבה לארוחת ערב חינם.

רח' אדוניהו הכהן 28

ברחוב שבו אנו נמצאים נמצא אחד מבתי הכנסת הספרדיים החשובים בירושלים: בית הכנסת של היזידים. היזידים עלו בשנים האחרונות לכותרות בעקבות מעשי הטבח של אנשי דאע"ש בהם.

בין היזידים היתה גם קהילה יהודית. בני הקהילה האלה, כמו המשהדים, הסתירו את דתם מעיני המוסלמים הקנאים. לימים, בבית הכנסת הזה של היזידים בירושלים, היה נושא עובדיה יוסף דרשה בכל מוצאי שבת.

אגב, בבית כנסת זה, כמו גם בבית הכנסת מוסיוף, ניתן להצטרף לאמירת סליחות בשעה 17:30 לאחר תפילת המנחה. לחן התפילה כאן הוא הירושלמי, שמקורו חאלבי.

בית צופיוף

דוד ושלמה צופיוף, סוחרי אריגים וכותנה, היו מנכבדי הבוכרים. שלמה קיבל עליו את שיקום הקהילה לאחר מות מנהיגה הקודם, שלמה מוסיוף. לאחר מלחמת העצמאות היה בבית זה המוסד החינוכי־תורני החשוב ביותר לספרדים, ישיבת פורת יוסף.

כך דרו זה לצד זה באותה שכונה שני עולמות של העם היהודי, הגימנסיה לצד הישיבה. כיום פועלים בבניין שלושה בתי כנסת, ואחד מהם נקרא מגן דוד, על שם דוד צופיוף.

רח' שלמה מוסיוף 13

בית שלמה מוסיוף

להבדיל מרבים מבני עדתו, עלה לארץ מלכתחילה שלמה מוסיוף, יוזם והוגה השכונה, ולא כעולה רגל. כיום יש בחצר מוסיוף "שטיבלאך" ספרדי. מהו שטיבלאך? שטיבלאך באידיש אלו חדרים.

בשכונות חרדיות נוצר גוש חדרים במקום אחד מרכזי, המותאם לתפילה, והתפילות נערכות בחדרים כל היום כולו בשיטת סרט נע. כל אדם שמגיע יכול לכנס סביבו עשרה אנשים, לחפש חדר פנוי ולהתחיל מניין חדש. השטיבלאך הוא רעיון אשכנזי, וכאן הספרדים מוכיחים שגם להם יש.

רח' יואל 25

שוק הבוכרים

מבית שלמה מוסיוף, שהוא בית הכנסת מוסיוף, ועד לישיבת אור החיים, לאורך רחוב יואל - זהו השוק הבוכרי. זהו שוק שכונתי מעניין, וכדאי לטייל כאן כשהוא פתוח והומה אדם.