בעולם הגיוני רב"ט רוני קורן בת ה-18 היתה רושמת הישג ספורטיבי נוסף בענף גלישת הגלים במעוז הגלישה קוסטה ריקה.

"על הצבא לא ידעתי כלום". קורן, צילום: דובר צה"ל

הצעירה הנמרצת, שהתגוררה עם הוריה ושני אחיה במדינה שבמרכז אמריקה מאז גיל ארבע ועד גיל 17, כבר זכתה בעבר במקום השלישי בתחרות במחוז מגוריה. היא אף שקלה להפוך את התחביב למקצוע, לצד לימודים אקדמאים בתחום היחסים הבינלאומיים.

אלא שדווקא אז נדבקה קורן בחיידק הציוני שהלך והתעצם בעידודם של בני משפחה מישראל, שמרביתם שירתו כלוחמים, והיא החליטה לנטוש את הים ואת החיים הנוחים ולהתגייס להיות לוחמת בגדוד שחר של חטיבת החילוץ.

"ראיתי את פעולות החילוץ וההצלה לאחר רעידת האדמה במכסיקו סיטי וסביבתה בהן נטלו חלק גם לוחמים מישראל, והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות", הסבירה קורן למיינט קיבוץ. "חשבתי, ואני עדיין חושבת, שזה הדבר הכי חשוב שאפשר לבצע מחוץ לגבולות המדינה. אז רציתי להיות לוחמת, ועוד יותר מחלצת".

רב"ט קורן הגיעה כחיילת בודדה לגרעין צבר בקיבוץ יחיעם, עברה שם אולפן שכלל לימודי עברית והכרת הארץ, ובנובמבר 2017 התגייסה לטירונות ולמסלול ההכשרה בחטיבה המעורבת.

היא הפכה להיות קשרית מ"פ (תפקיד המיועד למצטיינים בפלוגה), וכיום היא חניכה בקורס מ"כים בסיומו תשוב לפקד על כיתה בגדוד. היא מיועדת לשרת שנתיים ושמונה חדשים, ואפילו יותר אם תחליט לעבור קורס קצינים, ולאחר מכן תשוב לגלוש ולהשלים את שהחסירה במהלך השירות הצבאי.

"נולדתי בלפיד, סמוך למודיעין, לזוג הורים שהכירו בתקופת שירותם בחיל האוויר", סיפרה קורן. "אבי המשיך לעבוד בתפקיד דומה לזה שעשה בצבא ושעליו איני יכולה לדבר. ההורים הרגישו שאין להם מספיק זמן להקדיש לי ולאחי (אחות נוספת נולדה בחו"ל), ולכן החליטו לקחת פסק זמן ולעבור לקוסטה ריקה.

"הייתי בת ארבע כשזה קרה. מאז כל שנה הם התלבטו אם לחזור לישראל או להישאר בקוסטה ריקה, והם עדיין שם. אני למדתי בבית ספר בינלאומי דו לשוני (אנגלית וספרדית) עם בני מהגרים ממקומות שונים בעולם, ומאוד אהבתי את החיים בכלל ואת הגלישה בפרט. המטרה היתה תמיד להפוך למקצוענית בתחום".

"בטוח שאחזור לגלשן". קורן בים, צילום: אלבום פרטי

מה ידעת על ישראל ועל צה"ל?

"בכל שנה היינו מגיעים לביקור בישראל, יש לי כאן סבא וסבתא והרבה בני דודים, אבל הכרתי את הארץ רק באופן שטחי. על הצבא לא ידעתי כלום. מדי פעם היו מספרים לי חוויות על השירות, אבל אני כבר תכננתי להגיש בקשות לאוניברסיטאות כדי להמשיך וללמוד לאחר בית הספר בצד גלישת הגלים.

"דווקא ההורים היו אלו שהעלו אפשרות שאחזור לישראל ואשרת בצה"ל. התחלתי לברר על גרעין צבר, על אפשרויות השירות, ואז החלטתי להתגייס לחטיבת החילוץ לא מעט בזכות מה שראיתי בטלוויזיה".

"מבחינה פיזית לא היתה לי שום בעיה, הרי באתי מתחום הספורט והאתגרים הפיזיים, אבל מבחינה תרבותית וחברתית לקח לי זמן להכיר את הסביבה ולהתרגל אליה", המשיכה קורן לתאר את שעברה בתחילת דרכה. "הכל היה חדש ושונה עבורי: השפה והסלנג, אופן הדיבור וההתנהגות, הפקודות. לאחר שלב ההתאקלמות נהניתי מכל רגע".

למרות שהגדוד עוסק יותר בשגרת יומו באימוני חי"ר ובתעסוקה בשטחים, פחות בחילוץ ובהצלה.

"אני מאוד אוהבת את תחום החי"ר, ובטוחה שנהיה מוכנים לסייע גם בשעת חירום במה שלמדנו בקורס. האנשים כאן מדהימים, יש מלבדי עוד כמה חיילים בודדים ואחד מגרעין צבר כמוני".

ובחופשות את נוסעת לגרעין בקיבוץ או לקרובי משפחה. אין בזה קושי מסוים?

"המשפחה שלי מבקרת אותי פעם בשנה, וגם אני נוסעת לשם. הם היו במסע הכומתה שלנו. אני מאוד נהנית עם חברי הגרעין שלי ביחיעם, שכולם חיילים בודדים, ויוצא לי לבקר המון אצל קרובי המשפחה בארץ. גם המשפחה המאמצת שלי ביחיעם ממש מקסימה".

מדברים הרבה על השירות המעורב של הבנים והבנות, לטוב ולרע.

"לדעתי יש בזה רק יתרונות. יש תחרותיות וזה טבעי, ומשפיע רק לטובה. אנחנו חברות וחברים הכי טובים גם מחוץ לאימונים".

ומה בנוגע לעתיד, לאחר השירות הצבאי?

"בטוח שאחזור לגלשן ומרבית הסיכויים שזה יקרה בקוסטה ריקה. אני מתלבטת גם לגבי לימודים אבל יש לזה עוד זמן. מגורי קבע בישראל? יש אפשרות סבירה שבסוף אחיה כאן אבל רק ליד הים".