מורה לפילוסופיה, צעיר סלבי, פרופסור לאסטרונומיה, צעיר בקיבוץ, אם ובן מרגלים - דמויות אלה ואחרות מככבות בספרו החדש של אבי מוצפי, מורה לפילוסופיה ועד לא מכבר חבר כפר עזה.

"תהליך איטי ומייגע". מוצפי, צילום: אופיר ביכורים

סיפוריהם הקצרים של הגיבורים בספר הביכורים של מוצפי "אין לזה שם" (הוצאת אופיר ביכורים), כמו העלילות המובאות בו, מעלים הרהורים קיומיים על רקע חוויות מלחמה.

הספר נכתב בשש השנים האחרונות, והוא תולדה של המציאות הישראלית הקשה כפי שנצרבה בתודעתו של מוצפי, בעיקר במלחמת יום הכיפורים ובחיים בשנים האחרונות בעוטף עזה.

מוצפי (65) הוא בן להורים שעלו מעיראק. הוא גדל במגדל העמק, ואת שנות ילדותו בילה במלחמות רחוב בלתי פוסקות עם ילדיהם של מהגרים אחרים. כור היתוך, כך הוא מספר, לא באמת היה שם. תופעות שוליים, כמו זנות או חשיפה לסמים, דווקא כן פרחו בסביבה הבעייתית הזאת.

נקודת המפנה מבחינתו היתה בתיכון; אז הגיעו לבית הספר שלו מורים מתנדבים שהעניקו לילדים ערך מוסף ופתחו בפניהם עולם של רעיונות, של אומנות ושל יצירה. בין השאר הוא מציין לטובה את אליאב נהרין ז"ל מקיבוץ מזרע, אביו של הרקדן הנודע אוהד נהרין, שהיה מודל לחיקוי עבורו ועבור בני נוער אחרים.

הוא הצטרף לגרעין נח"ל, ואת מרבית השירות הצבאי עשה בלבנון ובעזה. מלחמת יום הכיפורים, שחתמה את שירותו הסדיר, השאירה בו וברבים אחרים סביבו צלקות נפשיות עמוקות. השפעותיהן, כאמור, היו הבסיס לספרו. במקביל ללימודי התואר השני בפילוסופיה הקים בית בקיבוץ כפר עזה, שם היה חבר כארבעים שנה.

איך נרקם הספר?

"הכל החל כאיזו אי־הבנה שהיתה לי עם פרסומת של הוצאת אופיר ביכורים בעיתון הפונה לבני חמישים פלוס. הפרסומת הציעה לאנשים שהגיעו לגיל השלישי לכתוב את קורות חייהם כדי שאלה יהפכו לספר בתפוצה משפחתית.

"הרעיון מצא חן בעיניי. שלחתי כתב יד, והתגובה היתה מפתיעה: 'שלח לנו עוד, זה נראה כמו חומר טוב לספר'. ההתלהבות דחפה אותי לחיטוט בעברי ולהעלאת זיכרונות מאירועים שונים בחיי. התהליך היה איטי, ולעיתים אף מייגע, אך הנחישות של צוות ההוצאה לאור עודדה אותי מאוד להמשיך וליצור.

"הספר נוגע בנקודות זמן משמעותיות בחיי ובחייהם של הקרובים אליי. האלימות על צורותיה השונות - לעיתים מעודנת ולעיתים ברוטלית - סובבת את כל עלילת הספר, אולי כמצג לטראומות שעברתי. יש בספר מעין פניה סמויה: היזהרו! שום טוב לא יכול לצמוח מאלימות".

מדוע בחרת בשם זה לספר, ומה הוא אמור לייצג?

"השם 'אין לזה שם' נבחר כדי לייצג את המסתורין באופי האנושי הסבוך. בניסיון להגדיר מהו אדם יש קושי רב בהבחנה של המאפיינים האנושיים. ולכן, אין שם לכל הרשמים המצטברים מאותה דמות מסתורית הקרויה אדם".

לפני כשנתיים הבינו מוצפי ואשתו שאין הם עומדים עוד במתח הנפשי הכרוך בחיים בעוטף עזה, והחליטו לעבור למושב שדה צבי. עם זאת, הוא מעיד שהוא עדיין מחובר בנימי נפשו לאזור.

"לצערי הרב, עברנו שם חוויות לא קלות, והחלטתי שאני צריך להנציח אותן באיזשהו אופן - גם כדי לשחרר את עצמי מהמתחים ומהמועקה, וגם כדי להביא לידיעת האנשים שיקראו את הספר איך ההרגשה לחיות שם, כלומר, איך מתגלגלת השפעה של טראומה במשך שנים עד שמגיע מצב שבו זה מתפוצץ ואתה לא יכול להמשיך לנהל ככה את חייך", הוא מסביר.

"ועם זאת, יש בספר קטעים הומוריסטיים, נאיביים ואירוניים, וגם הסתכלות מבודחת על המציאות. כל זה כדי לנסות לבטא מגוון שלם של רגשות ולהביא לקוראים את הרצון להסתכל על הדברים אחרת. יש גם כמה תובנות שאפשר להפיק מהספר, ואני מקווה שאפשר יהיה לחלץ אותן מהקריאה", מסכם מוצפי.

את הספר אפשר לקנות בחנויות הספרים ובאתר של הוצאת אופיר ביכורים.