כבר עם הצטרפותו בשנה שעברה למחלקת המשימות הלאומיות בתנועה הקיבוצית, בחר אבישי בן אהרון לשנות את התואר המחייב לרכז הגשמה ומעורבות בחברה.

מחויב למציאות הישראלית. בן אהרון, צילום: אלבום פרטי

"השינוי", הוא אומר, "אינו סמנטי בלבד. שם התפקיד במסגרת אגף הצעירים היה רכז מעורבות בחברה, ואני ביקשתי להוסיף את ההגשמה. מעורבות בחברה נשמע לי לא מספיק מדויק. אנחנו לא רק מעורבים בחברה, אנחנו גם בונים חברה.

"אני מזדהה הרבה יותר עם המושג הגשמה, שמבטא את הצורך לברוא אורחות חיים ולהגשים אותם בפועל. כחלק מהתפקיד אני עוסק בתוכניות ייעודיות לצעירים, וכן בתהליכי אורך ורוחב בתנועה הקיבוצית".

בן אהרון (31) חי בזוגיות ואב לשניים, והוא בן קיבוץ ראש הנקרה שכיום גר בקהילה משימתית בשכונת הדר בחיפה.

מסלול חייו כולל שנת הכשרה במכינה הקדם־הצבאית על שם רבין במדרשה באורנים, שירות בצבא הקבע שהסתיים בתפקיד מ"פ בשריון, ולאחר מכן, מגיל 27, ריכוז התנועה החינוכית "החלוץ", שייסדה המדרשה באורנים. כיום הוא עובד במקביל בתנועה הקיבוצית ובתנועת החלוץ.

הוא בן לשושלת מפוארת: סבו הוא יצחק בן אהרון ז"ל, חבר גבעת חיים מאוחד עד מותו וממנהיגיה הבולטים של תנועת הפועלים - ח"כ, שר ומזכ"ל ההסתדרות; אביו הוא יריב בן אהרון ז"ל, סופר וחוקר מוערך.

אמו, אהובה כהן־בן אהרון, התחנכה בתנועת הנוער העובד בשכונת שפירא בדרום תל אביב, והגיעה לראש הנקרה בגרעין נח"ל.

איך השפיעה המשפחה על תפיסת עולמך?

"המציאות הישראלית היא דבר שאנחנו חלק ממנו ומחויבים אליו בכל נימי נפשנו, וזה עובר מדור לדור במשפחה שלנו. כל דור נתן לזה את הביטוי שלו. סבא שלי במנהיגות פוליטית־ארצית ומאוד אידיאולוגית; ואבא שלי בחיפוש ובמסע רוחני ורעיוני להעמקת תפיסת העולם ולביסוסה.

"אבא הניח אדנים שבתוכם אפשר לבנות חיים קיבוציים שיתופיים בישראל, שהם גם יהודיים וגם ציוניים, ואינם חיים בסתירה אלא במתח מפרה. אני התעמקתי בתחום של החינוך הפוליטי, של ההגשמה ושל התנועות החברתיות. זה גלגול של אותו רעיון ודרכים שונות לבטא אותו. דור־דור ושאלותיו".

את מנעד הכלים שדרכם אפשר לפעול להגשמה ולמעורבות בחברה מבסס בן אהרון על ניסיונו במכינה הקדם־צבאית ובתנועת החלוץ ועל ניסיונם של אנשי מחלקות אחרות באגפי התנועה. מתוך כל אלה נבנו בין השאר תוכניות למנהיגות ותוכניות למשתחררים מהצבא לחינוך פוליטי־רעיוני.

גולת הכותרת, ואחד הפרויקטים שהם כנראה המרגשים ביותר עבורו, היא הקמת המכינה הקדם־צבאית "רעות" של התנועה הקיבוצית בקיבוץ יחיעם, מכינה שתתחיל לפעול בתחילת ספטמבר הקרוב בהשתתפות 30 חניכים.

"התנועה הקיבוצית לא הקימה מכינות קדם־צבאיות במשך 20 שנה", הוא מדגיש. "המכינה האחרונה שהתנועה הקיבוצית היתה שותפה פעילה בהקמתה היא מכינת רבין, שהיא כיום המכינה החילונית הגדולה והחשובה ביותר. היא מהווה דגל לציבור החילוני, וקרוב למחצית מבוגריה הולכים לתפקידי פיקוד וקצונה.

"חניכיה מעורבים במגזר הציבורי, בתחום הפוליטי, במגזר השלישי ועוד. בוגרי מכינת רבין הם קבוצת איכות, ואני שמח שהתנועה הקיבוצית בחרה להקים עוד מכינה, אחרי 20 שנה שבהן כל הציבורים האחרים שמתחרים איתנו על הובלה בחברה הישראלית הקימו עשרות מכינות".

בשנים אלו קמו למכינת רבין שלוחות בחיפה ובקיבוץ אדמית.

"השלוחות האלה קמו ללא שותפות מהותית של התנועה הקיבוצית. פה התנועה באה ואמרה: אנחנו רוצים לחזור להכשיר נוער לשירות משמעותי, לשליחות, למנהיגות ולהגשמה. אנחנו נעשה את זה בתבנית שאנחנו מקימים אותה, עם זיקוק של רעיונות שלנו, עם קיבוצים ובין קיבוצים".

הקמת מכינה היא עסק יקר ומורכב, ולכן חברו לפרויקט רעות ביחיעם התנועה הקיבוצית, המדרשה באורנים ופורום הקיבוצים למעורבות בחברה (שהקים אגף הצעירים ושותפים בו קיבוצים שכל אחד מהם תורם סכומים למיזמים של שינוי חברתי).

"פתיחת המכינה הזאת היא אירוע מרגש", הוא מספר. "היא תפעל על פי הדגשים שלנו, תהיה סוציאל־דמוקרטית וציונית, ותחנך ליהדות פלורליסטית ולחירות הפרט.

"היא תהיה פתוחה לא רק לבני הקיבוצים או להתיישבות העובדת, אלא לכל גווני האוכלוסייה. חצי מהמשתפים בה באים מרשויות פריפריאליות מוחלשות, וזה מראה שמערכת הערכים שלנו רלוונטית לכלל האוכלוסייה במדינת ישראל".

אחת התוכניות שכבר החלה לפעול במחלקת ההגשמה והמעורבות בחברה היא "מופת", תוכנית מנהיגות ליזמים צעירים על שם תמנע שוויקה ז"ל שנהרגה בתאונת דרכים בנגב.

"במשך הרבה מאוד שנים", אומר בן אהרון, "התנועה כלל לא עסקה בהעצמת צעירים. אגף החינוך טיפל בבני הקיבוץ עד גיל 18, ואגף המשימות במשימות הכלליות בחברה. לא היו תוכניות לצעירים.

"נוצר משבר של בני 40-20 שאינם מקבלים יחס מערכתי מהתנועה, ודווקא בשלבים הכי קריטיים של עיצוב הזהות ותפיסת העולם שלהם. את הוואקום הזה אגף הצעירים בא למלא.

"באמצעות תוכנית מופת, השאיפה היא ליצור רשת עמיתים, בוגרי התכנית, השותפים לחזון משותף וליכולת פעולה משותפת, לשם החזרת התנועה הקיבוצית למעורבות משמעותית ולהשפעה על החברה הישראלית".

בעקבות תוכנית מופת, וכן תוכנית שבילים למנהיגות צעירים בחברה הישראלית - בשיתוף קרן ברל כצנלסון - שתתחיל לפעול בחודשים הקרובים, משוכנע בן אהרון שצעירי התנועה הקיבוצית חשים כעת שהתנועה קרובה אליהם יותר מתמיד, ומדברת בשפה שנוגעת אליהם.

איך הפעילות שלכם משתלבת עם מחאת הלהט"בים וחוק הלאום?

"התנועה הקיבוצית התגייסה לקמפיינים האלה, והיינו חלק מזה על ידי הפצת הקריאה להפגין ברשתות החברתיות שלנו. הטלטלות שעוברות על החברה הישראלית כיום מחייבות אותנו לפעולה כדי להיות רלוונטיים לחברה הסובבת אותנו".

ויש עוד עניין חשוב שבן אהרון מבקש להדגיש. אחת המטרות שלו ושל ראש אגף הצעירים היא לחזק את הביטחון העצמי של צעירי הקיבוץ, החיים בתחושה של עבר מפואר ושל הווה בינוני שאינו נחשב בעיניה של החברה מסביב.

"אני חושב שהערכים שלנו רלוונטיים מאי־פעם, ושצריך לומר בביטחון עצמי שיש לנו בשורה לעולם. הקיבוצים, גם אחרי המשבר, הם עדיין אסם התבואה המרכזי של החברה הישראלית. התנועה הקיבוצית היא לא רק בית אלא גם דרך. אם נהיה רק בית, לא נשרוד".