היה או לא היה? נישק אותה או לא נישק? ראש המועצה העדיף מקורב, או שהוא ישר כסרגל? המטפלת הפליקה סטירה לילד, או שאמא שלו סתם משמיצה? אנו מוקפים כל יום שאלות, אמירות ומעשים שעניינם הוא אמת או שקר. אני חוזר לנושא הזה מדי פעם בפעם, כי הוא חשוב וגם מעניין (אותי לפחות).

הקביעה "אבן נופלת" היא אמיתית אם אבנים אכן נופלות. צילום המחשה: שאטרסטוק

נתחיל כמובן מאריסטו, שטען ("מטפיזיקה") כך: "להגיד שזה שהינו איננו, או שזה שאיננו הינו - זהו שקר. לומר שזה שהינו הינו, ושזה שאיננו איננו - זוהי אמת". זה יפה, אבל צר מדי.

הוא מצמצם את האמת ואת השקר רק לדברים שישנם או אינם, אבל מה בנוגע לפעולות של אנשים? נצטרך לנסח כל אמירה במושגים של יש ואין (היתה נשיקה, לא היתה סטירה) אבל זה פוסח על הנסיבות, על הכוונות, ובקיצור - לא מספיק. במילון החופשי ברשת, הגדרת האמת היא: "טענה התואמת את המציאות, תיאור מצב העניינים הנכון". פשוט? בכלל לא.

שתי התפיסות המרכזיות בשאלת האמת הן תפיסת ההלימה והקוהרנטיות (לכידות). כבר תומס אקווינס ניסח: "אמת היא הלימה בין אובייקט לבין מה שמיוצג במחשבה". הגישה הזו גורסת שדבר אמיתי הוא כזה מפני שהוא תואם את העובדות, את תצפיות חושינו ואת שכלנו.

הקביעה "אבן נופלת" היא אמיתית אם אבנים אכן נופלות. אתם מוזמנים לבדוק זאת בתצפית: להפיל אבן קטנה מגובה מטר על ראשכם ולהרגיש כאב ראש, או להפיל אותה מגובה 100 מטר ולא להרגיש יותר שום דבר לעולם.

הקושי בגישה זו הוא שהעובדות הידועות לנו תלויות בתודעתנו. כל קלטי החושים מסוננים ומעובדים דרך שכלנו ומושפעים מהתודעה. הם לא "אובייקטיביים". נוסף על כך, הקשר בין טענות לבין עובדות הוא בעייתי ושביר. האבן נופלת רק כשיש כוח משיכה.

הטענה "הכלבה שלנו מופרעת" תיתקל בהתנגדות קשה מצד נכדיי, וכך גם הטענות על הנשיקה או על הסטירה מלמעלה. לכן, כל סוגיה משפטית מתחילה בבירור העובדות - מה קרה ומה לא. אבל כידוע, גם פה אנשים שונים ראו או הרגישו דברים שונים. ההבדל בין סטירה ללטיפה יכול להיות גבולי מאוד, למרות מה שאומרות נשות me too.

הגישה השנייה היא של קוהרנטיות: אמונות ודעות, כמו הטענות הכלולות בהן, הן אמיתיות אם הן תואמות, משלימות ומתיישבות עם גוף אמונות ודעות שכבר נחשב אמיתי. כל העובדות, לפי גישה זו, הן תלויות תאוריה והקשר.

"אבן נופלת" תלויה בהגדרת אבן ובהגדרת נפילה (שלא תהיה זהה למשל אצל ניוטון, אצל איינשטיין או בתורת הקוונטים).

לכן, כדי לפסוק אם ראש המועצה נתן הטבות או לא, אם היתה הטרדה או סטירה, יעזור לנו מאוד אם ידוע כבר על דפוס פעולה, אם יש עוד עובדות ועדויות תואמות, אם זה מסתדר עם מה שאנו כבר יודעים. גם הביטוי "ניכרים דברי אמת" שייך לכאן, כי הוא בא מהשורש "הכר", משהו שמוכר לי מסיטואציות דומות.

הדימוי המקובל של ידע כמבנה, כמשהו המתחיל מיסודות מוצקים ונבנה למעלה, הולך ומוחלף בעשרות השנים האחרונות בדימוי הרשת, רשת של עובדות ואמונות, ללא היררכיה ביניהן. זה, יחד עם הגילוי שלתצפית עצמה יש השפעה על התוצאה, משבשים את מה שנחשב בעבר אמת מדעית.

דבר דומה קורה לידע הלא מדעי. בעבר היו כמה עיתונים, רשתות טלוויזיה ורדיו בודדות, ורוב המידע בא מלמעלה למטה. כיום יש פישרים (וגם אנשים רציניים) הפותחים בלוג או מפיצים סרטון יוטיוב. הפייק ניוז חוגג לצד האמת. המידע זורם אופקית, לא אנכית.

לכן, חובת הפקפוק, שהיתה נכונה תמיד, צוברת משנה חשיבות. אם נראה בעיתון (לא בעיתון הזה, מה פתאום) ידיעה שלילית על קיבוץ, ניתן לה צ'אנס שהיא אמיתית, אבל אם לא תובא תגובת הקיבוץ, נאמין לה פחות. אם העיתון ידוע בגישתו השלילית לקיבוצים, אפילו שהוא מיועד לאנשים חושבים, נאמין עוד פחות, ועוד פחות נחשיב את מה שכותבים טוקבקיסטים מ"אוהבינו" בתגובה לידיעות כאלה.

"אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף", כתוב בספר תהילים. האמת היא גם הבסיס לצדק, ולכן ברמה המוסרית, ודאי בזו המשפטית, חובה לברר מה קרה באמת לפני פסיקה וענישה. ואחרון: אם מישהו אומר לך "זו האמת שלי", תפקפק מייד.

אמירה כזו נכונה רק לאמונות, לא לעובדות (יש למשל תנועה החוזרת כיום לאמונה שכדור הארץ הוא שטוח) וגם לא לבתי המשפט. "האמת שלי" היא אמונה, לא ידע. לא מסכימים? זבשכ"ם, זו האמת שלי.