הוא היה באזורים הקשים ביותר של המזרח התיכון, סיקר רגעים מכוננים ואכזריים במשך עשרות שנים, ואפילו היה מועמד לפרס נובל לשלום על חלקו בפגישת פרס־אבו מאזן בוותיקן במעמד האפיפיור.

"כולם יודעים שאני ישראלי ויהודי מבחירה". צימרמן, צילום: בריאן דובן

ועם זאת, ולמרות הרקורד העשיר, בוחר הנריקה צימרמן (59), עיתונאי רב־מוניטין שעבד עם כלי תקשורת מספרד, מפורטוגל, מברזיל וגם מישראל, לפתוח את הראיון איתו בזיכרונות מקיבוץ משמר השרון.

הוא נולד בעיר פורטו שבפורטוגל לאב יהודי ממוצא פולני ולאם יהודייה ממוצא ספרדי, וידע כבר מילדות שהוא רוצה להיות ישראלי. "לפני 43 שנים, בעודנו בפורטוגל", הוא מספר, "הודעתי להורים שאני הולך לחיות בקיבוץ.

"הייתי בן 16, כשנה לפני סיום התיכון. הגעתי לארץ כמתנדב, ובתנועה הקיבוצית הפנו אותי למשמר השרון. מצאתי את עצמי עובד במאפייה בחום של 50 מעלות ליד התנורים, ונהנה מכל רגע. היתה בקיבוץ חבורת מתנדבים נחמדה מאוד, והייתי אחד היהודים היחידים בה.

"ביקרנו בקיבוצים השכנים, עלינו בסוכות לצעוד בירושלים, והרגשתי מאוד בבית. בעקבות החוויה הזאת החלטתי שאני לא חוזר ללמוד בפורטוגל, וכתבתי להוריי מברק קצר: 'נשאר בישראל. סוף'. מצאתי לי פנימייה של עליית הנוער בהוד השרון, ומאז אני בארץ".

גם בימיו בפנימייה המשיך לתחזק קשר עם הקיבוצים, והיה מבקר קבוע בבית קרוביו בגבעת חיים איחוד. הוא אהב, כך הוא מספר, לסעוד בחדר האוכל ולפצות את בטנו המתוסכלת מהתפריט הדל של הארוחות בפנימייה.

לא בכדי נזכר צימרמן בסיפורים על הקיבוץ מראשית דרכו בארץ. בתחילת השנה הוא נענה להזמנתו של אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, להתפקד למפלגה ולהתמודד בפריימריז על מקום בכנסת הבאה. מאז הוא חורש את הארץ בחוגי בית, ורבים מהם מתקיימים בתנועה הקיבוצית.

לדבריו, הוא עדיין לא החליט אם אכן יתמודד בפריימריז. "לפני כמה ימים", הוא מציין, "הייתי בגבעת חיים איחוד בחוג בית עם תא"ל בדימוס אסף אגמון, שגם הוא שוקל לרוץ במפלגת העבודה, ושם חשפתי את סיפור הארוחות שלי בחדר האוכל. גם שם הרגשתי מאוד בבית".

צימרמן היה נשוי לאסתר אלקבץ, שעלתה מספרד שנה אחריו, והם הורים לשלושה ילדים. כיום הוא חי בזוגיות מאושרת עם יעל קהת, אם לשני ילדים מזוגיות קודמת. אביה מיכאל כיהן בתפקיד קונסול ישראל בפורטוגל. קהת עומדת בראש המטה שלו.

"הכרתי את יעל כשהיתה תינוקת בליסבון", הוא מספר לראשונה. "הייתי ילד בן 11 שהגיע מפורטו למסיבת יום העצמאות של ישראל. היא היתה בעגלה, ואמא שלה ניסתה להרדים אותה. ההחלטה שלי לעלות לארץ התקבלה אחרי ששמעתי את אבא שלה באותו אירוע. הזוגיות שלי איתה היא סוג של סגירת מעגל".

הוא שולט בחמש שפות, ומשמש מרצה מבוקש בארץ ובעולם. הוא מסוג העיתונאים הקושרים קשרים עם שועי עולם, ושומרים עליהם גם בנסיבות חברתיות וציבוריות. כך רתם את קשריו עם מנהיגי ארצות ערב לקיום דיאלוגים רשמיים או חסויים עם מנהיגי ישראל.

הוא יודע לספר בפרטי פרטים על המפגשים שלו עם דמויות מפורסמות בעולם, והסיפורים הנובעים ממנו בקלות מרתקים את השומע. אני מבקש ממנו לשמוע על הקשר שלו עם שני הארגנטינאים המפורסמים ביותר בעולם: האפיפיור פרנציסקוס והכדורגלן לאו מסי.

צוהריים עם האפיפיור

"יום אחד הרציתי בבואנוס איירס", הוא פותח בסיפור על האפיפיור, "ובסוף ההרצאה מישהו צעק לי: 'האפיפיור מזמין אותך לוותיקן'. התברר שמדובר ברב אברהם קורקה, שהכיר את האפיפיור עוד לפני שנבחר לתפקיד, והמשיך לשמור איתו על קשר.

"הוא סיפר לי שהאפיפיור עוקב במשך שנים אחרי הכתבות שלי בטלוויזיה, ורוצה להזמין אותי לוותיקן כדי להעביר מסר לעם ישראל. זה נשמע לי קצת הזוי, אבל החלטתי ללכת על זה. באותו יום כבר קבע הרב סקורקה תאריך לביקור בוותיקן. הודעתי ליעל שתתכונן לבוא איתי, ושתודיע ליומן בערוץ 2. גם לה זה נשמע הזוי".

ב־13 ביוני 2013 התייצב צימרמן בוותיקן עם הרב סקורקה ועם צוות צילום של ערוץ 2. חיל המשמר השווייצרי הורה להם להמתין בחדר הפגישות, ולשם נכנס כעבור זמן מה האפיפיור פרנציסקוס. "זה היה ביקור מכונן", נזכר צימרמן.

ביקור מכונן. עם האפיפיור פרנציסקוס, צילום: יעל קהת

"היינו חמש שעות איתו ביום ההוא, והוא גם הזמין אותי לסעוד איתו צהריים. הוא היה אז שלושה חודשים בתפקיד בסך הכל. אחרי הארוחה הוא ביקש לשוחח איתי ועם הרב סקורקה בלי מצלמות הטלוויזיה. הוא אמר לי שהוא מכיר אותי כעיתונאי הרבה שנים, יודע שאני מבין ביחסי ישראל מול מדינות המזרח התיכון, ושהוא רוצה לשמוע ממני מה הוא יכול לעשות למען המזרח התיכון.

"הצעתי לו שהנסיעה הראשונה שלו בתפקיד תהיה לישראל. הוא שאל אותי ואת הרב סקורקה אם נעזור לו לארגן את הביקור, ואמרנו לו שעומדים לרשותו מנגנון הוותיקן ומשרד החוץ של ישראל. התשובה שלו היתה: 'אם אני תלוי בהם, זה יקרה בעוד מאה שנה'. הבטחתי שנעזור, ונרתמתי לעניין".

לאחר מספר שיחות טלפוניות ישירות בין צימרמן לאפיפיור, ולאחר שנעזר בנשיא המדינה דאז שמעון פרס (והיה צריך להתגבר על חרמות שניסה להטיל ג'יבריל רג'וב), הצליח צימרמן לארגן את הביקור.

הביקור התקיים בסוף מאי 2014, וכלל לבקשת האפיפיור תפילה משותפת של הנוצרים, המוסלמים והיהודים. הקשר עם האפיפיור נמשך, ולאחרונה ביקר אצלו צימרמן עם אבי גבאי.

את הקשרים עם מסי יצר צימרמן בעזרת חברו, עיתונאי קטלני ששהה בעזה באחד המבצעים שבהם התעופפו טילים לשני הכיוונים. "נפגשנו אחר כך בירושלים", הוא אומר, "וסיפרתי לו שראיתי ברמאללה כתובת גרפיטי שבה כתוב בערבית 'מסי המלך'.

"שאלתי אותו אם הוא יכול לארגן ביקור של ברצלונה בישראל, ואחרי יומיים התקשר אליי נשיא המועדון והזמין אותי לביקור אצלו. נפגשתי עם הנשיא ועם השחקנים הבולטים, והזמנתי אותם לבקר בארץ. הם ביקשו שאבדוק אם אפשר לערוך משחק שלום, שבו הם ישחקו מול ישראלים ופלסטינים.

"כשחזרתי לארץ עירבתי בנושא את לשכת הנשיא פרס ואת לשכת ראש הממשלה נתניהו בראשות הראל לוקר, ושוב ניסה ג'יבריל רג'וב לטרפד את הנושא.

"התגברנו על זה בהרבה דיפלומטיה. בסופו של דבר הגיע מסי לארץ עם הקבוצה ב־2013, ושמרתי עליו בעיקר בביקור בשטחים. שחקני בארסה קיימו משחקי אימון לילדים משני העמים, והקשר שלי עם מסי ועם אביו נמשך עד היום".

האם ככתב חוץ הרגשת מעין נציג של ישראל, או שהרגשת חופשי להטיל ביקורת?

"לא היססתי לרגע להטיל ביקורת כשחשבתי שראוי לעשות זאת, אבל אין ספק שייצגתי את הערכים של ישראל כמדינה. תקפתי את אלו ששללו את זכות הקיום של מדינת ישראל, ובתגובה הפגינו נגדי פעילי BDS בכמה ארצות. הופעתי במאות תוכניות טלוויזיה ברחבי העולם, ולמרות התואר שלי ככתב חוץ, כולם ידעו שאני יהודי וישראלי מבחירה, וכיבדו את זה".

מה גרם לך להחליט לעבור לפוליטיקה?

"בקיץ שעבר פגשתי את אבי גבאי באחד הכנסים שהתקיימו בדלתיים סגורות בין פוליטיקאים ישראלים לנציגי מדינות ערב. זה היה חודש אחרי שגבאי נבחר ליו"ר העבודה, והוא הציג בכנס את משנתו המדינית.

"ראיתי בפעם הראשונה מנהיג פוליטי ישראלי שמדבר בצורה אחרת ממה שהורגלתי לשמוע, והסתקרנתי מאוד. הוא דיבר לא רק עם השכל, אלא גם עם הרגש. אני חצי ספרדי מצד אמי, וראיתי שהדיבור עם הרגש נוגע לליבם של נציגי ארצות ערב.

"בסוף דבריו הם עמדו ומחאו כפיים, דבר שמעולם לא קרה עם מנהיגים ישראלים אחרים. אחריו אני דיברתי, ואבי הופתע מאוד הן מהקשר שלי עם אנשי האפיפיור שהיו שם ביוזמתי, והן מהקשרים שלי עם הנציגים הסעודים ונציגי נסיכויות המפרץ.

"הוא הזמין אותי לקפה, שהתפתח לשלושה מפגשים בכנס ולמפגש נוסף בארץ, אמר לי שהוא צריך אחד כמוני במפלגה, ושאל אם אהיה מוכן להצטרף ולרוץ בפריימריז.

"כשחזרתי הביתה התייעצתי עם יעל - שעבדה בזמנו עם יצחק רבין בבחירות שבהן ניצח - והיא תמכה מאוד ברעיון. בעצם החלטנו יחד על ההצטרפות שלי למפלגת העבודה".

גבאי הבטיח לך משהו?

"אמרתי לו שיש לי תנאי אחד: שיתחייב שאם הוא יהיה ראש ממשלה, שיכהן לא יותר משתי קדנציות. מעבר לזה לא ביקשתי שריונים או משהו דומה, אבל הוא לא התחייב לשריין לי מקום ברשימה. הוא אמר לי: 'אני תומך בך, ונראה מה יהיה'. הוא עומד במילה שלו עד לרגע זה".

על פוליטיקה וחיתולים

הכנס שבו פגש צימרמן את גבאי התקיים באוגוסט 2017, והודעת צימרמן על הצטרפותו למפלגת העבודה התפרסמה ב־31 בדצמבר 2017.

זמן קצר לאחר מכן התפרסם כי קהת, בת זוגו של צימרמן, כתבה בווטסאפ של פעילי יש עתיד שצימרמן קיווה שיאיר לפיד ישבץ אותו ברשימת המפלגה לכנסת, וכשנוכח שלפיד מסרב לעשות זאת, התפקד למפלגת העבודה. צימרמן מכחיש את הדברים.

"לא היו לי מגעים עם יש עתיד", הוא אומר. "היתה ידידות עם יאיר לפיד, והיא נמשכת עד היום. עבדנו יחד באולפן שישי, ונוצר בינינו ובין הנשים שלנו קשר חברתי. הוא לא הציע לי שום תפקיד פוליטי, וגם לא ביקשתי ממנו.

"לעומת זאת, בבחירות שהתקיימו ב־2015, הציע לי בוז'י הרצוג, שהיה יו"ר העבודה, להיות שליח ראש הממשלה לקשרי חוץ אם הוא ייבחר לתפקיד. אמרתי לו שאני מסכים, ושנדבר אחרי שהוא ינצח בבחירות.

"כל חיי הצבעתי למפלגת העבודה בבחירות לכנסת, חוץ מפעם אחת, כשבחרתי ב־2009 בקדימה בראשות ציפי לבני. הייתי העיתונאי האחרון שראיין את רבין, יממה לפני שהוא נרצח".

מה אתה אומר על כל הפרשות שמטלטלות את מפלגת העבודה בזמן האחרון?

"אני מקווה שנשים סוף לפרשות האלה. אם אנחנו רוצים לשרוד ולהשיג הישגים רציניים, צריך לשים קץ לפרשות הפנימיות ולהתרכז בעיקר, שהוא להפיל את ממשלת הימין ולהביס את מפלגת השלטון שנמצאת שם יותר מדי זמן.

"כל הדברים שקורים סביבנו הם לא רק תוצאה של ממשלה חסרת אסטרטגיה שמתנהלת כמו ספינה טובעת, אלא גם תוצאה של רמות שחיתות שלא היו מעולם במדינת ישראל.

"תמיד היתה שחיתות, אבל לא ברמות כאלו. נוסף על כך, אחד הכישלונות הגדולים שנוכחתי בהם בכנס שהייתי בו בארצות הברית, הוא הקרע העצום שיצרה הממשלה הזאת עם יהדות התפוצות, ובעיקר עם יהדות ארצות הברית. אני מאמין גדול באמרה שפוליטיקאים וחיתולים צריך להחליף לעיתים קרובות מאותן סיבות".

העמדה המדינית של צימרמן מבקשת לשמור על האופי היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, ולהקים מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. לדבריו, יש כיום הזדמנות היסטורית לשנות את היחסים עם העולם הערבי הסוני, ולכונן יחסים נורמליים עם מדינות ערב לאחר ביצוע היוזמה הסעודית.

בתחום החברתי הוא בעד צמצום הפערים בחינוך והשקעות בהקטנת העוני. לדבריו, מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לעשות זאת, כיוון שהתל"ג (התוצר הלאומי הגולמי) שלה גבוה מזה של איטליה, של ספרד ושל צרפת.

צימרמן עוקב אחר בעיות התנועה הקיבוצית, ובחוגי הבית בקיבוצים הוא מביע הזדהות עימה. "אני רואה את עצמי כמי שהתחיל את דרכו בתנועה הקיבוצית, וכשותף לערכים שהתנועה מייצגת.

"אני זוכר שיחות עם שלושה קיבצוניקים שהשפיעו עליי ושעיצבו את דרכי כאדם צעיר: נתן שחם, אבא קובנר, וד"ר אלי בן־גל. התנועה הקיבוצית צריכה להיות דגל במדינת ישראל, לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה ערכית. כשאני רואה את הפגיעות בתנועה הקיבוצית בתחומי החקלאות והדיור, זה נראה לי כמו ירייה ברגל מצד המדינה".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני רוצה להיות במקום שבו אני ממצה את הפוטנציאל שלי למען המדינה. אני מרגיש שאני בצו שמונה, ורוצה לנצל את כל הקשרים שצברתי בעבודתי העיתונאית לטובת מדינת ישראל".