ב-12 השנים האחרונות יצרה המשוררת והציירת שרון רשב"ם פרופ (51), בת גבעת חיים איחוד המתגוררת עם משפחתה במושב גאליה, עשרות איורים וציורי צבע שהתמקדו בילדותה ובנעוריה בקיבוץ.

"הקיבוץ ממשיך להיות חלק ממני". רשב"ם פרופ, צילום: אילת לנדאו

היא כתבה טקסטים ששימשו כ"פיגומים" לדבריה לאיורים ולציורים שלה, מרביתם מחצינים דמות ילד נטולת פנים ומבע, לרוב עירומים, לעתים עם כלב או חתול מזדמן.

את מכלול הרישומים והציורים, לצד הכתיבה החסכנית, כינסה רשב"ם פרופ בספר "הזמן שכח" אותו הוציאה בעצמה בעזרת מימון המונים. בכך צריפה למדף ספרי הילדות הקיבוצית יצירה שמצליחה לרגש ולחדש בגישתה האמביוולנטית.

מחד מבקשת רשב"ם פרופ לפרוץ בעזרת הספר שכתבה את היחד המשתק שמקדש את הקבוצה על פני הפרט, מאידך היא מוצאת בהשתייכות לקבוצה ולקיבוץ דבר מחזק ומעצים.

היא לא תמהר לנדב פרטי רכילות על ילדות עשוקה ועל הטרדות בחצר הקיבוץ, משום שלדבריה לא חוותה כאלה. היא "הורגת ברכות", כשהיא נזכרת כיצד סירבה ללבוש בגדים כמו שאר הילדות, מפני שרצתה להיות שונה ולא התפשרה.

"הייתי מספר כביסה, כמו שאר ילדי הכיתה, וידעו לזהות אותי בתור 16 אפור ולא כשרון. מנהלת המתפרה לא היתה מכירה אותי אם היתה נתקלת בי על המדרכה, אבל היא ידעה שיש ילדה כזו שמכונה 16 אפור. בעבר ציירתי לא מעט ילדים לבושים גופיות עם מספרים סידוריים. זה מה שייחד אותנו, המספר".

מדוע המתנת עשרות שנים עד לפרסום הספר למרות שכתבת וציירת כל הזמן?

"כי לא חשבתי שזה ראוי ומתגבש לספר שירים וציורים. הכתיבה היתה אצלי טריגר לציור, ורק בעקבות הפרסום בעמוד הפייסבוק קיבלתי כח וחשק לעשות זאת.

"התגובות היו חמות ומפרגנות. גם לא האמנתי ש-300 איש יתרמו כסף לספר הזה. מכרתי 1,000 ספרים ונותרו מהם רק 300. אני מוכרת אותם בכמה חנויות ספרים פרטיות שאני אוהבת ובחנויות עיצוב. כבר מזמינים ממני עוד".

כל הפנים של הילדים בספר נטולי תווים והבעות. בחרת למחוק כל פרט מזהה.

"גם כשהתחלתי לצייר בסטודיו של ידיד רובין ז"ל, שהיה צייר נהדר מגבעת חיים איחוד, לא הכנסתי לפנים תווים או הבעות. כדי להיות חלק מקבוצה אתה צריך למחוק אישיות. אצלנו אף אחד לא הביט בפנים כי היינו חלק ממאסה.

אחת העבודות מתוך הספר. צילום: אבי אמסלם

"זו בחירה עיצובית ורישומית שיש מאחוריה גם החלטה מושגית. גם כשאהיה באלסקה תמיד אביט לאחור ואחפש את הקבוצה שאיתי. יש בזה משהו מחזק ומחשל, אבל גם מסרס. למדנו לחיות בשתי הצורות, לבד וביחד. אולי זו הסיבה שלא נשארתי בקיבוץ אלא התרחקתי ממנו, ולמרות הכול הוא ממשיך להיות חלק ממני כל הזמן".

בחודשים הקרובים ייערך בגבעת חיים איחוד ערב שיוקדש לספר של שרון רשב"ם פרופ. "זה הדבר הכי מרגש ששמעתי בזמן האחרון", סיכמה רשב"ם פרופ. "הכי חשוב לי שבבית הקיבוצי שלי יאהבו את הספר ואת מה שהוא מביע".