בשמלה, בעקבים גבוהים ובמשקפי שמש שנועדו להסתיר את האיפור הכבד - כך נהג במשך שנים אלון ניקסון (23) להתגנב החוצה מקיבוצו נען. בתקופה ההיא הוא העדיף להסתיר היטב את הזהות הלא־שגרתית שאימץ לעצמו: מלכת דראג.

"כבר מגיל קטן היה ברור שאני שונה". ניקסון כליזי לה-בל, צילום: רוי מיז

אז איפה זה התחיל?

"כבר מגיל קטן היה ברור לכל הסביבה שאני שונה. בגן תמיד אהבתי את התחומים של הבנות. אומרים שהייתי רב איתן על השמלות, ושהייתי רוצה להתחפש לנסיכה.

"בעצם כבר אז עלה הנושא הזה, אבל לא הרגשתי שונה וחריג כי הייתי בסך הכל ילד. רק בגיל ההתבגרות שמתי על זה אצבע, והבנתי שאני נמשך לבנים".

בתחילה, מספר ניקסון, כמו בני נוער רבים אחרים המתמודדים עם שאלה של זהות מגדרית ומינית, הוא ניסה להילחם בנטייה, ובילה לילות לבנים בניסיון להבין למה הוא לא כמו כולם, ומה לא בסדר.

"בגיל 15 השלמתי לחלוטין עם מי שאני, והחלטתי שאני איחשף אחרי התיכון", הוא מספר. "בסוף כיתה י"ב יצאתי מהארון, וההורים קיבלו את זה מדהים. גם בסביבה שלי ובקיבוץ לא קיבלתי אף תגובה שלילית.

"אני חושב שכמו מה שקורה בכל העולם כיום, גם הקיבוץ הוא כבר לא חמולה סגורה, ואנחנו מושפעים ממה שקורה בחברה. הקבלה של הנטייה הייתה בעיניי מאה אחוז".

בגיל 18, סמוך ליציאה מהארון, התחיל ניקסון לצאת עם בחור, דראגיסט - מתלבש ומופיע בדמות אישה. כך הוא נחשף לעניין ולתחום הבמה הזה - דראג.

"תמיד זה היה משהו שסקרן אותי וקרץ לי, כי כל הנעורים שלי עסקתי באומנויות, בעיצוב תחפושות, באיפור ובתכשיטים, ובעצם הדראג היה בעיניי אפשרות לשלב את כל האומנויות שלי. נוסף על כך, להיות על הבמה זו האהבה הכי גדולה שלי".

"עלתה אופציה להופיע עם האקס על דראג, אך זה לא קרה. עם זאת, את נעלי העקב הראשונות שלי כבר קניתי, ומבחינתי ברגע הזה נכנסתי לעולם הדראג. חודש לאחר מכן היתה ההופעה הראשונה שלי מול קהל בבאר שבע.

"מלכת דראג בשם קלריסה סנואו־וויט הדריכה אותי. היא היתה אֵם הדראג שלי, הראשונה שעזרה לי להפוך למלכת דראג אמיתית".

הוא תפר לעצמו תלבושת נוצצת, איפר את עצמו, עלה על עקבים - ולראשונה נתן שואו כמלכה. "כל שנות הציפייה התלכדו לרגע אחד. הרגשתי שכל הקצוות נסגרים. עשיתי נאמבר (שיר) אחד, והיה מדהים. הקהל היה חם, מפרגן ואוהב, וזה גרם לי להמשיך לרצות לעשות את זה", הוא משתף בהתלהבות.

מאותו רגע שבו נדבק בחיידק הבמה והדראג, הוא החל להופיע בדמות שבנה לעצמו - "ליזי לה־בל". הוא הופיע בין השאר בהתנדבות בברנוער, מועדון לבני נוער גאים, וכן בבר אוויטה בתל אביב, בעיקר כדי לצבור ניסיון, עד שהגיע למצב שיצא לדרך עצמאית ולהופעות פרטית בתשלום במסיבות רווקות. מאז הוא מופיע כליזי כבר חמש שנים.

מישהו ידע על ליזי לה־בל שהיא בעצם אלון?

"לאנשים בקיבוץ לא היה מושג שאני עושה דראג. שמרתי את זה בסוד והסתרתי את זה, בעיקר בגלל התפקיד שעשיתי בצבא. כשהשתחררתי, המשכתי לשמור על זה בשקט מסיבה לא ברורה. כשהייתי עולה על הדראג (מתלבש בבגדי ההופעה) להופעות, הייתי יוצא מהבית בקיבוץ עם משקפי שמש כדי להסתיר את האיפור הכבד.

"הייתי מתניע את האוטו ובורח. כשהייתי חוזר, הייתי צריך לרדת מהדראג בכל מיני מקומות ולהוריד איפור בנסיעה, כדי לא להגיע בדראג וכדי שלא יגלו. עכשיו יצאתי מארון הדראג בקיבוץ, וכבר לא איכפת לי".

איך נולד מופע הדראג שלך, ולמה בחרת להעלות אותו דווקא בקיבוץ ?

"המופע בקיבוץ היה בגדר חלום. החלטתי לחשוף את רעיה בן־אברהם, מנהלת התרבות של נען, לעיסוק שלי. השתעשענו ברעיון הזה במשך שנתיים, והחודש החלטתי שזה חייב לקרות. אמרתי לה: 'אני בונה מופע דראג שיעלה בקיבוץ; תכיני את עצמך'".

"לאנשים בקיבוץ לא היה מושג". ניקסון, צילום: סטודיו ירין שחף

כדי שזה יקרה פנה ניקסון לארבע מחברותיו, מלכות דראג בפני עצמן, וקבע איתן מעין פגישת חירום. הן נרתמנו לעניין מייד, ויחד נבנתה ההופעה - נאמברים וקטעי קישור.

"הובילה אותי ההחלטה לחשוף את הדראג בפני הקיבוץ", מסביר ניקסון, "כי בסופו של דבר הופעת דראג היא בידור והיא אומנות, ואם יש לי הזדמנות לעשות שמח במקום שאני חי בו ולא רק בחוץ - אני הולך על זה. להפתעתי ולשמחתי, כל הכרטיסים למופע ההשקה בנען נמכרו בתוך 48 שעות.

"זה היה מרגש מאוד. בגלל הביקוש כבר קבענו תאריך למופע נוסף, והחלטנו לעשות את זה פעם בחודש בקיבוץ: ליין קבוע של בידור ואומנות שמשתמש בדראג".

מה יהיה במופע? ומה לדעתך יהיו התגובות?

"במופע, שנקרא 'עקב בלול' - משום שהפאב היה בעבר לול - תעלה מחרוזת פרודית על השירים הכי מפורסמים בחגים ובשמחות של הקיבוץ. אתן את נקודת המבט האישית שלי על מה שקורה בנען, ואתייחס לזה בהומור. וכמובן, זה יהיה שזור בלהיטים מוכרים ממיטב הזמנים בביצוע נוצץ, עם סטנד אפ וחיקויים של ארבע מלכות דראג.

"בנוגע לתגובות - הדראג הוא בידור ואומנות גרוטסקית שכל אחד יכול להתחבר אליה וליהנות ממנה. כיום, עם כל המחאה של הקהילה הגאה, יש ערך מוסף בהבאת אומנות דראג המזוהה עם הלהט"ב ליישובים ולקיבוצים, כי בהם האוכלוסייה מכירה פחות את הנושא הזה. לדעתי, זה ישרת את הקהילה מול החברה".

ומה הלאה? ניקסון, העובד בימים אלו בנען כדי לפנות כמה שיותר זמן לעיסוק בדראג, מקווה שההצלחה בנען תפתח פתח לקיבוצים נוספים שירצו להביא את המופע שלו אליהם. "אנשים יכולים לאהוב את זה, בייחוד בקיבוץ, שבו זר לפגוש דמויות כאלה".