"גם אנחנו נגיע לעצרת המחאה של הדרוזים במוצ"ש בכיכר רבין, כדרוזים וכישראלים גאים. אנחנו בעד המדינה, נולדנו לתוכה ושירתנו אותה, והיא שמפנה לנו עורף ולא מכירה בנו כאזרחים שווי זכויות כפי שזה בא לידי ביטוי בחוק הלאום". כך אמרה ניבאל טאפש-דבור, חברת קיבוץ אליפז שבערבה.

"לא ניתן שיפגעו בברית בינינו". הזעא וניבאל, צילום: אלבום משפחתי

טאפש-דבור סיפרה למיינט קיבוץ על אביה, כאמל דבור, שלחם במלחמת השחרור והיה הקצין הדרוזי הראשון בצה"ל. אחיה, ד"ר זיאד דבור, היה ראש מדור התרופות והרוקח הראשי של צה"ל, וכיום הוא הבעלים של חברת מעבדות ומייצג את המדינה ואת העדה בחו"ל.

ארבעת ילדיה שירתו גם הם בצבא ובשירות לאומי. אחיינו של הזעא בעלה, חוסאם טאפש, נהרג בחודש יולי 2016 מפיצוץ רימון במוצב החרמון.

"כל ילד דרוזי שגדל בארץ הזו חולם לעשות צבא, או לשרת במשמר הגבול או להיות שוטר. זה חלק מהחיים שלנו כאן אתכם. לא ניתן שמישהו יפגע בברית בינינו", הסבירה בכאב.

בתחילת מרץ 2012 התקבלו היא ובן זוגה, יליד הכפר הדרוזי בית ג'אן שבגליל, יחד עם ארבעת ילדיהם לחברות בקיבוץ השיתופי אליפז ונחשבו לדרוזים הראשונים שעשו זאת.

קודם לקבלה לחברות התגוררו בקיבוץ במשך ארבע שנים. לפני כן גרו מ-1987 באילת ובחוות החי-בר בסמוך ליטבתה, זאת בשל העיסוק של הזעא בענף התיירות והמלונאות - תחום שגם טאפש-דבור החלה לעבוד בו כשהילדים גדלו.

היום עובד הזעא כמורה דרך עצמאי, ואילו טאפש-דבור אחראית בקיבוץ לבעלי הצרכים המיוחדים. בתחילת הדרך בקיבוץ עבד הבעל בתחום התיירות של אליפז, והיא בצימרים של קטורה ובמערכת הגיל הרך של אליפז.

"כל אותו הזמן עודדו אותנו להישאר באליפז כחברים ולא רק כתושבים, והתייחסו אלינו כשווים לכל דבר", הבהירה. מזכיר הקיבוץ דאז, אלון בדיל, אמר כי מדובר בבני זוג איכותיים, שילדיהם התחנכו בקיבוץ והם נקלטו היטב כתושבים. הוא הודה שלא היה עניין מיוחד באליפז בקבלתם, עד שהתקשורת החלה להתעניין באירוע הנדיר.

השבוע פרסמה טאפש-דבור פוסט כואב ובו כתבה, בין השאר: "אנחנו, הדרוזים, הכי גאים במדינה שלנו. היינו, נשארנו, ונשאר אזרחי המדינה ואנחנו מכירים בה כמדינת העם היהודי.

"נמשיך ללחום ולתת למען מדינתנו ולמען בנינו וחללינו, ולמען הדורות הבאים שלא יהפכו לנושאי טלית. אנחנו דורשים ונדרוש לחזור למגילת העצמאות ולא להשמיט את המילים 'דמוקרטיה ושוויון זכויות לכל אזרחיה, ללא הבדל גזע, דת ומין".

האם מישהו באליפז הגיב על הפוסט שלך?

"ממש לא וזה מאוד הפריע לי. אמרתי לבעלי שמאוד צרם לי שלא קיבלתי תגובה כלשהי מהקיבוץ או מהתנועה הקיבוצית. הוא ענה שאני קטנונית, אבל זה מקומם ומתסכל.

"היה רק חבר אחד מקיבוץ סמוך שאמר שהוא מזדהה איתי, אבל לא הרבה יותר מזה. דממה מוחלטת. בכל מקרה אני עומדת מאחורי הדברים ומקווה שהחוק ישונה או יתוקן".