קבוצת יורשי חברים שהלכו לעולמם מקיבוץ כפר המכבי, הגישה באמצעות עו"ד הראל טיקטין תביעה כנגד הקיבוץ. לטענתם, בשנת 2006 החליט הקיבוץ שבתי המגורים בקיבוץ ישויכו לחברים (לפי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל).

הכל התחיל בשנת 1932. כפר המכבי (צילום: אביב לשם)

בשנת 2012 שינה הקיבוץ את מתווה השיוך, והחליט לפעול לפי החלטה 1155 של מועצת מקרקעי ישראל.

"לשיטת היורשים התובעים", תיאר השופט איל באומגרט מבית המשפט המחוזי בחיפה, "הקיבוץ מתנהל באופן חסר תום לב, פוגעני ונצלני, מעכב את הליך שיוך הדירות ממניעים פסולים, מונע מהם לשייך את דירת המגורים על שמם, ומסרב להעביר ליורשים את השימוש ואת החזקה בדירות".

מאגר דירות הנפטרים הפך בקיבוץ לעסק משגשג להשכרת דירות, אך לטענת התובעים הקיבוץ אינו סוכנות נדל"ן. לדבריהם הקיבוץ משכיר את דירות המנוחים ומסרב להעביר ליורשיהם את דמי השכירות שהוא גובה, ובכך הוא מעשיר את קופתו, ואין לו עניין להשלים את תהליך שיוך הדירות.

התובעים מבקשים מבית המשפט למנוע את הניצול לרעה של כוח הרוב וקיפוח המיעוט, להורות לקיבוץ למסור ליורשים את השימוש ואת החזקה בדירות הנפטרים, ולהצהיר כי כל אחד מהיורשים זכאי לקבל את דמי השכירות בגין השכרת הדירה המיועדת לשיוך.

סעד נוסף שהם מבקשים נוגע לשינוי שעשה הקיבוץ במתווה השיוך. לפי החלטה 751, דמי ההיוון שהיו אמורים לשלם החברים הוותיקים בקיבוץ נמוך הרבה יותר מאלה שהם ישלמו לפי המתווה החדש.

לכן החליט הקיבוץ על מעין התחשבנות, באופן שהוותיקים יקבלו פיצוי מהצעירים, הנהנים משיעור דמי היוון נמוכים יותר בהתאם למתווה של החלטה 1155, לעומת החלטה 751 (שלפיה היו משלמים דמי היוון גבוהים יותר).

התובעים מבקשים אפוא מבית המשפט להורות לקיבוץ לקבוע פרק זמן סביר שבו יהיה על החברים הצעירים או על הקיבוץ להשלים את התשלומים המגיעים למשפחות הזכאיות לפיצוי.

הקיבוץ, באמצעות עו"ד יצחק פינק (לאמעי, סידר, רהט, צידון, פינק, עורכי דין), סיפר שהטחת טענות קיפוח בקיבוצים הפכה לטרנד של ממש מצד יורשיהם של חברים שנפטרו.

בדרך לשיוך הדירות, שהוא מהלך ארוך וממושך, ישנם מכשולים מהותיים רבים שהיורשים מתעלמים מהם, ובהם הצורך להשלים מהלכים כלכליים, חשבונאיים, מיסויים, חברתיים, פרצלציה, איזונים בין הדירות, בירור מחלוקות, השגה על שומות ועוד.

כך למשל החליט הקיבוץ כי תנאי להשלמת השיוך הוא יצירת מקורות פנסיוניים לחברי הקיבוץ, אך בכפר המכבי קיים עדיין גירעון אקטוארי של כ־30 מיליון שקלים.

"כל עוד לא נחתמו הסכמי חכירה עם המינהל, אין לחברים או ליורשיהם זכויות בדירות. התביעה חסרת יסוד", סיכם הקיבוץ והוסיף וטען שחלקם של הסעדים הנתבעים הם כספיים, שלא שולמה בעדם אגרת המשפט המתאימה, שכן הם הוצגו בתביעה כהצהרתיים.

"תקנות האגרות של בתי המשפט", הסביר השופט איל באומגרט, "קובעות מתי על בעל דין לשלם אגרה בעת נקיטת הליך משפטי, ומה שיעורה.

"האגרה בעד תביעה לסעד הצהרתי, שאינו ניתן לביטוי כספי, נמוכה הרבה יותר מאגרה בעד תביעה לסעד כספי, שבה היא מחושבת בשיעור מסוים מהשווי או מהסכום הנתבע. די בכך שאחד מהסעדים שנתבקשו יסווג כסעד כספי על מנת לחייב באגרה מתאימה.

"משתבעו היורשים פיצוי בגין ההפסד הכלכלי שנגרם להם בעקבות המעבר מהחלטה 751 להחלטה 1456, המשמעות היא חיוב הקיבוץ בתשלומים מתאימים".

משכך הורה בית המשפט לתובעים לפרט בתביעתם את הסעד הכספי הנתבע, ולשלם את האגרה המתחייבת.