אור בר־אילן (22), כפר עזה

"לדאוג לסטודנטים"

הכל מתנהל בכבוד הדדי. בחירות, צילום: אבי רוקח

אור, דור שלישי למייסדי כפר עזה, לומדת במכללת ספיר, ובקרוב תהיה סטודנטית לביוכימיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. שירתה כחובשת קרבית באוגדת עזה. מהקיבוץ שלה מגיעים שני המועמדים לראשות המועצה האזורית שער הנגב: אופיר ליבשטיין ונירה שפק.

"לתחושתי, הליך הבחירות למועצה שלנו משקף את האוכלוסייה אצלנו באזור. שני המתמודדים הם מהקיבוץ שלי, ולמרות המתח שהדבר עלול ליצור, המציאות היא ההפך המוחלט. הכל מתנהל בכבוד הדדי, ללא לכלוכים, וכך גם שאר התושבים במועצה מתנהגים זה כלפי זה. אני גאה לחיות בין אנשים טובים כאלה.

מה חשוב לך ברמה האזורית?

"הנושאים שהכי מעסיקים אותי הם נגישות התחבורה הציבורית ובעיית מקומות התעסוקה לסטודנטים. בתור צעירה תושבת המועצה האזורית שער הנגב, אין ביכולתי להחזיק רכב פרטי עם כל ההוצאות שכרוכות בדבר.

"יש אנשים שנוטים להגדיר את האזור בתור 'חור', אבל האמת היא שזה מתאים יותר לתיאור של מצב התחבורה הציבורית בסביבה שלנו. בלית ברירה, אני מסתמכת על טרמפים בלבד כדי להגיע למכללה.

"לשם הדוגמה: השיעור הראשון מתחיל ב־8:30 בבוקר, אבל האוטובוס הראשון שיוצא מכפר עזה למכללה מגיע הרבה אחרי השעה הזאת. לא נזכיר כמובן את המצב בלילה, שהוא גרוע יותר מבחינת הניידות בתחבורה הציבורית.

"אני יודעת שנעשה שיפור מסוים בתדירות הקווים, אבל לצערי, בשבילנו הסטודנטים זה עדיין לא מספיק משמעותי בשביל לחיות ללא רכב.

"דבר נוסף הוא היעדר מקומות פרנסה עם שעות גמישות לסטודנטים בקיבוצים, בשונה מהמצב בערים שדרות ונתיבות הסמוכות. לדעתי המועצה מפסידה כוח אדם רענן ואיכותי בכך שהצעירים נאלצים לעבוד בערים באזור הקיבוץ ולא נשארים בבית".

מה עוד כדאי לדעת עלייך, ומה אפשר לתקן?

"בתור בת משק שאוהבת את הקיבוץ, אני משתדלת לתת מעצמי למען הקהילה. עם ילדים משכבות ד'-ו' אנחנו עובדים בהתנדבות בפינת החי המתחדשת של הקיבוץ. בצל התקופה המתוחה אנחנו נפגשים, מנקים ועובדים בכלובים.

אור בר אילן. צילום: אלבום פרטי

"הרצון לתת למען כולם הגיע אצלי מהחינוך שקיבלתי בבתי הילדים בקיבוץ ומהאווירה הכללית. בכל חג אני משתדלת להירתם ולעזור במה שצריך, כמו כל שאר בני הקיבוץ. אני גאה לחיות בקיבוץ כפר עזה, ושמחה לתת מעצמי למען כולם. עם זאת, המצב הכלכלי הבלתי אפשרי, וזה מעיב על תחושותיי כסטודנטית במועצה.

"לדעתי, המועצה צריכה לעודד את הסטודנטים בני המקום להישאר באזור על ידי עזרה כלכלית. בתמורה, בטווח העתידי, עם סיום התואר, תזכה קהילת המועצה באנשים צעירים עם עתיד תעסוקתי בטוח, שלא יהוו נטל כלכלי אלא להפך.

אורן רינק (22), ניר עם

"להכשיר אותנו לחקלאות"

אורן, חיילת משוחררת, שירתה כמדריכת רפואה בצאלים, ונמצאת לקראת טיול ולימודים בעתיד הקרוב. השנה משתתפת לראשונה בבחירות למועצה, אקט שהוא עבורה מימוש עצמי. "זו היכולת לקחת חלק בשינוי ולתמוך בדברים שאני רואה לנכון", היא אומרת.

מה חשוב לך ברמה האזורית?

"אני רוצה לשים דגש על עתיד החקלאות במועצה. אינני בטוחה עד כמה הוא באמת בשיח היום־יומי, בעיקר בתקופה האחרונה, כאשר שגרת החירום לצערנו היא השגרה הרגילה כאן.

"לאחרונה חוויתי ממקור ראשון את שברון הלב של החקלאים והרבש"צים בגל השרפות שהחריב כאן שדות, יבולים ובעלי חיים. בתור בת קיבוץ באזור המדהים הזה, כבת לאבא חקלאי ומנהל השקיה, לאחרונה יצא לי לחשוב הרבה על המצב העתיד להיות כאן, על המצב הזה שבו אולי לא יהיו כאן יותר חקלאים מקומיים עם זיקה כה חזקה לחקלאות בשער הנגב, כמו זו של אבא שלי ושל כל כך הרבה אנשים פה באזור.

"מי יעשה את זה כשהם יפרשו? איך לא מנצלים את הכוח ואת האנרגיות שיש לנו, הצעירים, ללמוד מהוותיקים כדי שיהיה כאן העתיד החיוני הזה?

"הסיבה ברורה לי כמובן. אני, כמו רבים מבני גילי, מעדיפים אולי לטרוף את העולם ולא לעבוד עבודה פיזית במזג אוויר לא פשוט ובשכר לא מספק. נכון, יש צעירים שעובדים בחקלאות, אבל הם מעטים. אני תוהה אם אין דרך שבה אנשים יבינו שזה תחום שימצא חן בעיניהם מאוד, כזה שיתאים להם - נפשית ופיזית - ויגרום להם להישאר. הלוואי!".

מה עוד כדאי לדעת עלייך, ומה אפשר לתקן?

"הכל מתחיל לדעתי מהקשר של הצעירים למבוגרים, ותיקי הקיבוצים והמייסדים שבהם. אולי, אם יהיה יותר קשר איתם, נבין יותר את החשיבות של העיסוק בחקלאות. אם בבית הספר תתפתח היוזמה לקירוב הזה אליהם ולתחום, ייתכן שנראה את הפירות, תרתי משמע, ממהלך כזה.

"כבר כיום יש מגמת חקלאות מפותחת בבית הספר בשער הנגב. יש חממות רציניות וחלקת אדמה כשדה, וילדים שמשקיעים במגמה הזאת באים לעבוד עבודת אדמה, וגם רואים תוצאות מהגידולים. זה נותן עוד תקווה, ומשמח אנשים כמו אבא שלי וחברים שלו.

"אם זה ימשיך להתפתח, יוגדר כשעות לימודים, כהתנדבות חברתית או כעזרה לחקלאים, הקשר איתם עשוי להתחזק. ובכלל, חשוב להדק את הקשר עם המבוגרים. עוד אפשרות היא להשקיע בחיילים המשוחררים, כדי שיעשו עבודה מועדפת אחרי הצבא בחקלאות.

"כדאי שאנחנו, הצעירים, נעלה יוזמה לפרויקטים של שיתוף פעולה עם המועצה, עם בית הספר ועם הנהלות הקיבוצים, להוציא רעיונות אל הפועל, רעיונות שיעזרו למנף את האזור.

"אני חושבת שעם כל הצער על התקופה האחרונה, ויש הרבה ממנו, אפשר להתפתח מזה משמעותית כקהילה. ומי יודע, אולי הצעירים במועצה - בתיכון, בצבא, משוחררים וכל מי שאחרי - ירצו לגור פה בעתיד ולהמשיך את החקלאות באזור היפה בארץ?"

ג'יי לנדסמן (18), עלומים

"יותר חוגי ספורט"

ג'יי תלמיד בית הספר העל־יסודי בקבוצת יבנה, אח לחמישה אחים ואחיות. בשנה הקרובה יתחיל להתנדב בארגון "שלווה" כחלק משנת השירות לפני הצבא. ישתתף בפעם הראשונה בבחירות לרשויות המקומיות כתושב המועצה האזורית שדות נגב.

"אני שמח להצביע בבחירות הקרובות, משום שלדעתי זכות זו נותנת לי אפשרות להיות מעורה יותר בנעשה במועצה", הוא אומר.

ג'יי לנדסמן. צילום: אלבום פרטי

מה חשוב לך ברמה האזורית?

"כיוון שאני גר בקיבוץ שיתופי, אני מרגיש באופן עקיף את הנעשה במועצה ובאזור. בדרך כלל הקיבוץ שלי דואג לי לצרכים הבסיסיים ומעבר לכך, בין שהמועצה מעניקה שירותים אלו ובין שלא. בעקבות זה, אני פחות מתעסק ביום־יום בנושאים השונים והרחבים יותר שעל סדר היום ברמת המועצה.

"עם זאת, הנושא הראשון שעולה לי לראש הוא תחום הספורט. הייתי שמח לראות את התחום הזה מתרחב ומשגשג ברחבי המועצה על כל יישוביה. למשל, הייתי רוצה שיהיה מגוון רחב ומפותח יותר של חוגי ספורט, בייחוד לנערים בני גילי.

"רוב החוגים במועצה מיועדים בעיקר לגילים הצעירים יותר, דבר שמן הסתם לא עונה לצרכים של בני הנוער ברחבי המועצה. מלבד זאת, תחום הספורט יכול להיות גשר בין בני הנוער במועצה, דבר שלדעתי לוקה בחסר.

"אני יכול להעיד על עצמי ועל הקיבוץ שלי שכמעט אין לנו קשר עם בני הנוער האחרים בסביבה. דוגמה לכך היא חוסר הקשר המוחלט בין הקיבוץ שלי (עלומים) ובין קיבוץ כפר עזה, שנמצא מרחק חמש דקות נסיעה בלבד מאיתנו".

מה אפשר לתקן?

"כמו בכל מקום, ישנם כאלה המעוניינים יותר וכאלה המעוניינים פחות להשפיע על המקום שבו הם גרים, על המדינה בכלל ועל הקיבוץ בפרט. לדעתי, הצעירים בעלומים, ובהם גם אני, מעוניינים להשפיע בראש ובראשונה על הנעשה בקיבוץ, כי פה הרצון לפעול גדול יותר.

"זה דבר טבעי והגיוני לנוכח העובדה שמה שקורה באזור שבו כל אחד מתגורר משפיע עליו באופן ישיר יותר, לעומת דברים שקורים במדינה, שבפעמים רבות לא משפיעים עלינו. בתוך כך, ברור לי שישנם כאלה שרוצים להשפיע על המציאות ברמת המדינה, וטוב שכך".