נדב צברי, יליד המושב נחם שבעמק האלה, הוא סטודנט במכון לחינוך דמוקרטי בבאר שבע. בן זוגו הוא סטודנט שנה רביעית לקולנוע. השניים מתגוררים בשנתיים האחרונות בקיבוץ נחל עוז כתושבים.

"נאבקים על הזכות הבסיסית לחיות בביטחון". צברי בהפגנת המחאה של הקהילה הגאה, צילום: פרטי

צברי (29) הגיע לדרום במסגרת ישיבת הסדר בשדרות, לאחריה התגייס לחטיבת גבעתי והפך למפקד כיתה – תפקיד שהוא ממלא גם במילואים. אבל הוא התאהב סופית באזור עוטף עזה אחרי שנכנס לרצועה במסגרת מבצע צוק איתן.

"התאהבתי במקום, וספציפית בנחל עוז, שהפך לביתי מאוחר יותר", סיפר צברי. "מקום פסטורלי עם קהילה מדהימה שברוב הזמן, כמו שאמרו לפניי, החיים בו הם 95 אחוזים גן עדן וחמישה אחוזים גיהינום כשהמצב הביטחוני מסלים".

כבר ארבע שנים שצברי מדריך ומרכז את תחום הנוער הדתי הגאה בארגון איגי ברחבי הארץ. אחרי שנה בבאר שבע הגיע לאזור עוטף עזה, וכיום הוא מלווה את ילדי בית הספר היסודי בשער הנגב שסובלים מתופעות של חרדה ופוסט טראומה. בשנה שעברה הדריך את ילדי נחל עוז.

גם הוא היה בהפגנות המחאה של הקהילה הגאה בשבוע שעבר, שם הקריא מעל הבמה דברים שכתב מדם לבו.

"אני מסתכל עליכם ורואה פה אינסוף של צבעים, אני מסתכל עליכם ורואה מגוון עצום של דעות, של מחשבות, של פרצופים, של זהויות והגדרות. ואני מבין שיש בנו את הכוח לשחרר את המציאות מהתבניות בה היא נתונה.

"אנו נאבקים היום על האחדות שלנו, על הזכות הבסיסית לחיות בביטחון פיזי ורגשי, על היכולת שלנו להתקיים ולהיות חלק מהחברה". בהמשך התייחס צברי לעצמו ולמציאות בה הוא חי בעוטף עזה: "אחת מהזהויות שלי היא החיבור לפריפריה, לאדמה של הנגב, זהות שמזמנת לי תחושה של עוצמה. שלמרות האזעקות, השריפות והפיצוצים, אנחנו נשארים חזקים וטובים.

"הזהות האחרת שלי היא החיבור ליהדות כדתל"ש, זהות שזימנה לי במשך שנים תחושת בדידות מעצם היותי נער דתי והומו ושלוש שנים של טיפולי המרה. זהות שהיום היא האהובה עלי ביותר.

"אני זוכה עוד מעט להתחיל את שנתי החמישית בארגון הנוער הגאה איגי, ארגון המעניק מענה ומרחב לנוער גאה ברחבי ישראל. צאו להתנדב, לכו תהיו פעילים, כך נוכל להמשיך להיות שגרירי חינוך אל מציאות שבה יש מקום לכל זהות.

"הכוח שהפגנו היום הוא אותו כוח בדיוק שיימשך הלאה ויצור מציאות חדשה גם בשבוע הבא, בחודש הבא ובשנים הבאות, כי לעולם לא נפסיק לפעול לשחרור כל אחת ואחת מאיתנו. אנחנו שווים ושוות מעצם קיומנו ולא מחסד".

גם במצעד הגאווה שיתקיים ביום חמישי הקרוב בירושלים הוא יפגין נוכחות. "ירושלים עבורי זו עיר הילדות והגעגועים", סיפר למיינט קיבוץ. "לצעוד עם הציבור הדתי הגאה זו חוויה עצומה ומכוננת. יש שם נשים עם עגלות, גברים שלא חוששים להחצין אהבה, פשוט התרוממות רוח".

בהתייחסו לסוגיית הפונדקאות שעלתה לכותרות אמר צברי: "אני יכול לפקד על חיילים בגבעתי בצוק איתן. אני יכול להדריך בני נוער. אני יכול לחנך ילדים. אני יכול לרכז קבוצות נוער. לגדל ילדים משלי? לא.

"זה באמת הזוי לחשוב כשאני צריך את המדינה היא תהיה שם בשבילי? ?כמה אני שווה לידכם? למה אתם שווים יותר ממני? כמה אני כלום ושום דבר, עבד במערכת, כלי. אל מולכם, משפחה וחברים שלי? אני לא הנושא. אני רק אחד מתוך קהילה מדהימה ששואלת את אותן שאלות בימים אלו".

ומה לגבי הליך פונדקאות שלכם כבני זוג?

"בשלב זה, כזוג סטודנטים, אנחנו רחוקים מזה. בעתיד נצטרך להחליט האם לוותר על דירה ולהקצות את הכסף להליך היקר הזה, או לוותר. ימים יגידו".