מה הוליך לפיטוריו של יו"ר הרפת המשותפת של כפר המכבי וחנתון? סכסוך שכנים, התנכלות או חשיפת שחיתויות? יותר מ־600 אלף שקלים תבע חבר קיבוץ כפר המכבי משותפות רפת החלב של הקיבוצים חנתון וכפר המכבי, שבה שימש כ־15 שנים בתפקיד יו"ר עד להפסקת העסקתו באוגוסט 2015.

ליבת המחלוקות היתה באופן רכישת המזון. צילום המחשה: שאטרסטוק

בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד צבי סגל, טען התובע שמנהלים בשותפות ניסו למנוע ממנו לחשוף את התנהלותם הבלתי מוסרית והבלתי חוקית, ופעלו להפסקת העסקתו, ואחד מהם אף עשה זאת בשל סכסוך שכנים. הוא ביקש לפסוק לו פיצויים מאחר שפוטר, לטענתו, שלא כדין, משום שחשף שחיתויות במקום העבודה.

באמצעות עו"ד מקבי מירום (מירום עורכי דין), ביקשה השותפות הנתבעת לדחות את תביעת התובע, והכחישה את טענותיו באשר לחשיפת שחיתויות.

השופט מוסטפא קאסם, מבית הדין לעבודה בנצרת, תיאר כי התובע קיבל שכר בעד עבודתו (הן כיו"ר והן בעד שירותים נוספים שנתן לשותפות), וכי אין חולק על כך שהוא תרם להצלחתה הכלכלית של השותפות.

בשנת 2012 החליט התובע שלא להציע מועמדות לשמש כנציג כפר המכבי בהנהלת השותפות, משום שכפר המכבי הודיע שלא ישולם שכר למי שייבחר.

במקומו מינה כפר המכבי חבר אחר מהקיבוץ, נוסף על נציג השני מכפר המכבי אשר שימש בתפקיד גזבר השותפות (לכל קיבוץ היו שני נציגים בשותפות). התובע המשיך בתפקיד יו"ר השותפות מטעם קיבוץ חנתון, שהעדיף לשמור על רציפות ניהולית ומקצועית.

ליבת המחלוקות היתה באופן רכישת המזון לרפת השותפות, שההוצאה עליה היא עלות מהותית לרפת. מרכז המזון בכפר המכבי סיפק את המזון לרפת, ואף ניתנה לו זכות סירוב ראשון לעניין זה עוד משלב הקמת השותפות. במילים אחרות: היתה הסכמה כי לאחד השותפים ניתן מלכתחילה יתרון באשר למקום שממנו תרכוש השותפות מזון לרפת.

התובע סבר שכדי להוזיל עלויות, יש להחליף את ספק המזון לשותפות, ולכן הוביל בשנת 2012 מהלך שלפיו החלה השותפות לקנות מזון ממרכז המזון בנהלל (ולא מכפר המכבי).

לטענת התובע, מהלך זה לא היה לרוחו של הנציג החדש שמינה כפר המכבי להנהלת השותפות, אשר שימש באותה תקופה מנכ"ל מרכז המזון בכפר המכבי (שנוהל בעת ההיא בידי "מילובר", הבעלים של חמישים אחוזים ממרכז המזון). כמו כן, בין התובע לבין אותו נציג היה סכסוך שכנים (בענייני תכנון ובנייה).

מכאן ואילך החלה הידרדרות ביחסים. התובע, כיו"ר השותפות, כשבידיו חוות דעת משפטיות (הכוללות "מסקנות קשות"), יצא נגד שני נציגי כפר המכבי האחרים בשותפות, בטענה של ניגוד עניינים לכאורה הקיים בין תפקידו של האחד בשותפות לבין תפקידו כמנכ"ל מרכז המזון בכפר המכבי, ובין תפקידו של הנציג השני מכפר המכבי לבין היותו עובד "מילואות" (הקשורה ל"מילובר").

התובע אף האשים אותו בהתנהלות קלוקלת בכל הקשור לחתימה על מאזני הרפת. "חוות הדעת המשפטיות", אמר בית הדין בהמשך הדברים, "היו מגמתיות, מבלי שניתנה לאותם חברי הנהלה הזדמנות מוקדמת להתייחס לטענות שבהן".

משנכשל התובע, עקב התנגדות חברי הנהלת השותפות, למהלך רחב יותר שיזם לרכישה ארוכת־טווח של מזון מנהלל, הוא יצא כנגד כל חברי הנהלת השותפות, משני הקיבוצים, ואמר שהם טרפדו בסחבת מכוונת את ההצעה, משיקולים לא עניינים, זרים ופרסונליים, ובכך הביאו להפסד של 15 אלף שקלים בחודש לשותפות.

התובע הציג טענות אלו גם בפני הקיבוצים השותפים (בעלי הרפת), אך הן נדחו. על רקע המתיחות החליטה אספת הבעלים להפסיק את העסקתו של התובע כיו"ר.

בשימוע שהתקיים הודיע התובע על סיום תפקידו כיו"ר, והוחלט על מינוי יו"ר חדש. בית הדין התרשם שהשותפות רצתה להמשיך ולשלב את התובע כעובד שכיר בביצוע מטלות שבהן יוכל לתרום מהידע המקצועי שצבר, אך הוא הכשיל מהלך זה בהתנהגותו, ולתובע ניתנה הודעה בדבר סיום העסקתו.

"פיטוריו של התובע היו כדין", פסק בית הדין, "וההחלטה על כך נתקבלה מנימוקים ענייניים, לרבות בשל האווירה העכורה בישיבות הנהלת השותפות שהתובע תרם לה.

בתפקידו כיו"ר השותפות וכעובד השותפות התעמת התובע עם רוב חברי ההנהלה, ולא הצליח לעשות את ההפרדה בין הסכסוך האישי עם אחד המנהלים, לבין השותפות.

"אכן", הוסיף בית הדין, "היתה זו מערכת יחסים עכורה בשל סכסוך שכנים, אך לא הוכחה התנכלות כלפי התובע בעקבות ההחלטות בדבר ספק המזון לרפת.

"לא היו בטענות התובע בדבר ניגודי העניינים כדי להוות חשיפת שחיתות", אמר בית הדין, וגם לא ראה פסול בדרך רכישת המזון לשותפות. השופט הסביר שמדובר בשותפות של שניים, שכבר בהקמתה - כפי שעלה מהסכם השותפות - ניתנה עדיפות לאחד מהם במכירת המזון לרפת.

"טענות ההתנכלות של התובע", הוסיף בית הדין, "אינן מתיישבות עם העובדה שקיבוץ חנתון בחר למנות אותו כיו"ר מטעמו, אף על פי שהוא חבר קיבוץ כפר המכבי.

"השותפות הכירה בזכותו של התובע לפיצויי פיטורין, ואף שילמה לו סכום עודף, מעבר לזכאותו בפועל", סיכם בית הדין, ודחה את שאר רכיבי תביעתו של התובע, ובכלל זה פיצוי לתשלום שכר עד הגיעו לגיל הפנסיה.

בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לשותפות 10,000 שקלים שכר טרחת עו"ד.