לפנינו תביעה שהוגשה בעקבות תאונת דרכים. "מגע שנוצר בין הכנף השמאלית הקדמית ברכב של קיבוץ בארי, לבין הפינה השמאלית הקדמית ברכב של הנתבעים", כך נכתב, "גרם נזק לרכב של בארי".

שהשופט יכריע, בלי נימוקים. צילום המחשה: שאטרסטוק

הנהג מבארי סיפר כי הנהג־הנתבע יצא במפתיע ממתחם מוסכים בבאר שבע לכיוון התנועה ופגע בו, ואילו הנתבע אמר שיצא בזהירות ונעמד על סף הכביש, ואז הרכב של בארי איבד את השליטה ופגע בו.

באמצעות עו"ד רן הירשברג הגיש בארי תביעה נגד נהג הרכב הפוגע ונגד המוסך שממנו יצא הרכב (אלה יוצגו בידי עו"ד משה רבי). בבית המשפט התברר כי לאחר התאונה הציע המוסך־הנתבע, וכך גם עשה, לגרור את הרכב שנפגע לשטח הקיבוץ, ולהקפיץ את הנהג הביתה.

בבית משפט השלום בכפר סבא הסכימו הצדדים כי השופט יכריע בתביעה, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות והראיות שהוגשו.

הרשם הבכיר צוריאל לרנר ציין כי בפניו תביעה בסך 15,420 שקלים, הכוללת 1,000 שקלים עוגמת נפש לקיבוץ (כך במקור), ופסק לחייב את הנתבעים לשלם לבארי סך 14,420 שקלים, וכן הוצאות משפט בסך עוד 3,450 שקלים.

הערת המדור: משהדגיש הרשם את רכיב התביעה לעוגמת נפש, אך השמיט אותה מפסיקת הפיצוי, הוא פסק כנראה לפי העיקרון שעוגמת נפש יכולה להיות רק למי שהוא בעל נפש. לתאגיד אין נפש, ולא יכולה להיגרם לו עוגמת נפש.

במילים אחרות: תאגיד, בהיותו תאגיד, אינו מסוגל לסבול נזק נפשי. חריג לכך הוא אם הוכח שקיימת זהות מלאה בין החברה לבין בעלי מניותיה, שאז ניתן לשקול לפסוק לבעלי החברה פיצוי בגין עוגמת נפש. הנה אפוא שאלה פתוחה לעת מצוא: האם קיבוץ יכול לסבול עוגמת נפש?