עד כה היו אלה חברים שטענו בבתי הדין לעבודה כי התקיימו יחסי עובד־מעסיק בינם לבין הקיבוץ (וטענותיהם נדחו), והנה מקרה שבו קיבוץ טוען שמקומה של תביעה שהגישה חברת הקיבוץ כנגדו הוא בבית הדין לעבודה, ולא בבית משפט השלום.

תביעה נזיקית. נווה חריף, צילום: אביב לשם

מדובר בתביעה על סך של כ־95 אלף שקלים שהגישה חֲברה, באמצעות עו"ד ברק בר־ורשבסקי, נגד קיבוץ נווה חריף.

"החברה־התובעת קיבלה את שכרה מהקיבוץ באמצעות מנגנון התקציב החודשי, ולא הוצא לה תלוש שכר. הקיבוץ שילם לחברת הביטוח הן את תשלומי העובד והן את תשלומי המעביד, ולא ניכה את תשלומי העובד ממשכורתה.

"לאחר סיום עבודתה בלול לא יכלה התובעת לקבל דמי אבטלה מהטעם שלא היו יחסי עובד־מעסיק בינה לבין הקיבוץ", תיארה השופטת ליאורה אדלשטיין מבית משפט השלום באילת, לפי המסמכים שצורפו לתביעה.

באמצעות עורכי הדין ליאור קן־דרור וליאור וימן טען הקיבוץ שמדובר למעשה בתביעה נגד קופת גמל בגין כספים שזו חייבת לתובעת. תביעה שכזו, אמר הקיבוץ, מקומה בבית הדין לעבודה (שתביעות כאלה הן בתחום סמכותו).

הקיבוץ הסביר שאין לבית משפט השלום "סמכות עניינית לדון בתביעה עקב קיומם של יחסי עובד־מעביד בין הצדדים", וביקש להעביר את התביעה מבית המשפט השלום לבית הדין לעבודה.

לא כך סברה השופטת. "זו תביעה נזיקית", היא אמרה, ובה נטען כנגד הקיבוץ שברשלנותו "גרם לכך שהתובעת לא תוכל לקבל כספים שהיא זכאית להם מאותה קופת גמל או חברת ביטוח".

אין מקום לחרוג מההלכה שנפסקה בבג"ץ תל יוסף, קבעה השופטת, "שלפיה גם בקיבוץ המתחדש אין שינוי בהיעדר ההכרה ביחסי עובד־מעביד בקיבוצים, ואין לראות את היחסים בין הצדדים - חבר קיבוץ ואגודת הקיבוץ כיחסי עובד־מעסיק".

השופטת דחתה את בקשת הקיבוץ, ופסקה כי הדיון יימשך בבית משפט השלום באילת, ושהקיבוץ ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 שקלים.