טוראי יוהאן סקנו (27), שסיים לפני ימים אחדים את מסע הכומתה והוסמך כלוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, הוא לבטח גם החייל הבודד היחיד שהגיע מהאי ראוניון שבאוקיינוס ההודי.

"אחרי צוק איתן החלטתי לעלות לישראל". סקנו ואמו, צילום: דובר צה"ל

מדובר באי קטן, שמונה כ-850 אלף בני אדם, והוא ממוקם מרחק של 700 ק"מ ממדגסקר ו-200 ק"מ ממאוריציוס. הוא נחשב חלק מהותי מצרפת, ומהווה את הנקודה המזרחית ביותר של האיחוד האירופי.

סקנו עצמו, שהגיע ארצה כעולה חדש לפני כארבע שנים לקיבוץ רמת יוחנן, כבר עייף מלהסביר שוב ושוב מהיכן בדיוק הגיע ולכן הוא מסתפק במדינה שמוכרת לכולם – צרפת.

היום הוא משמש כקלע במחלקה ושואף להפוך לצלף, לנגביסט, או למדריך קרב מגע, אבל במקצועו האזרחי הוא שף קונדיטור שעבר בגרות בתחום, ועבד כאופה עד שעלה ארצה.

אמו היהודייה של סקנו הגיעה אף לישראל כדי לראות את בנה הבכור מקבל את הכומתה הירוקה. אביו מוגדר "חסר דת" שהגיע ממשפחה נוצרית. בתקופת האולפן ברמת יוחנן היתה לו משפחה מאמצת, וכיום יש לו אחת אחרת. מבחינתו פרט למשפחה ברמת יוחנן ולמשפחה בראוניון, המשפחה השלישית היא הנח"ל ואחיו הם החברים למחלקה.

"בגיל 13 חגגתי בר מצווה ודוד שלי, שגר בישראל כבר 20 שנה, נתן לי במתנה דסקית לצוואר שעליה כתוב 'שמע ישראל'", נזכר סקנו.

"זה עשה לי משהו מאוד חזק בפנים, ורציתי לשרת בצבא ולחיות בישראל. למרות זאת נשארתי בראוניון, סיימתי לימודי קונדיטוריה לאחר התיכון וגם עבדתי בתחום.

"ההחלטה לעלות לישראל ולשרת כאן בצבא התקבלה אצלי לפני ארבע שנים, אחרי 'צוק איתן'. הרגשתי שרק כאן אהיה חופשי להגשים את החלום, לתרום למדינה. לפני שנתיים וארבעה חודשים הגעתי לישראל לקיבוץ רמת יוחנן".

ומה עשית מאז ועד לגיוס?

"עברתי שני אולפנים לעברית בקיבוץ. בסוף האולפן השני קיבלתי צו גיוס, לאחריו חזרתי לבית שלי לחמישה חודשים כדי להיות עם המשפחה ועם החברים שם. גם עבדתי קצת בקונדיטוריה. כמה שבועות לפני הגיוס חזרתי לישראל, ובאוגוסט 2017 התגייסתי. בתחילה לטירונות של עולים חדשים במחווה אלון ואחר כך לנח"ל".

למה בחרת ללכת דווקא לנח"ל?

"היו לי כמה חבר'ה מהקיבוץ בנח"ל והם שכנעו אותי. אמרו לי שצנחנים או גולני זה בסדר, אבל אין כמו הנח"ל. זה כמו משפחה. בדיעבד אני שמח שהגעתי הנה. אני צריך לעשות בגלל הגיל שלי רק שנה וחצי, אבל יכול להיות שאמשיך מעבר לכך ואשרת שנתיים ושמונה כמו כולם".

סקנו הכין את עצמו מבחינה פיזית לשירות בגדוד הסיור, אבל בשלב הסופי של הגיבוש חתם ויתור בגלל שבאותה עת לא חשב שירצה לשרת את מלוא התקופה הנדרשת מלוחם בסיירת ולחתום על הארכת שירות.

שוקל להישאר בקיבוץ אחרי הצבא. סקנו, צילום: דובר צה"ל

היום הוא מודה שקיבל החלטה מוטעית "אבל זה מאוחר מדי, וגם בגדוד 50 אני מאושר". בתקופת ההכשרה הוא התקשה להתרגל להשכמה המוקדמת וללילות הלבנים אותם כל טירון מכיר מקרוב. הוא זכר לילה אחד גשום בינואר, בשדה האימונים, שיצא בתאריך יום ההולדת שלו.

"אז הייתי ממש עצבני, כעסתי על זה שאני צריך לסבול בתאריך הכי חשוב עבורי, אבל מיד לאחר מכן כבר צחקתי על הכל. ככה זה אצלי, צוחק לאחר שאני עובר את הקשיים והאימונים. בבית אתה שוכח מכל הצרות".

יש לך חברים בקיבוץ וביחידה שמוגדרים חיילים בודדים?

"בגדוד 50 יש עוד ארבעה חיילים בודדים, וביחידות האחרות של הנח"ל יש בודדים נוספים. גם בקיבוץ אנחנו חמישה חיילים בודדים, אבל לא יוצא לנו להיפגש הרבה כי כל אחד יוצא בזמן אחר לחופשה. גם מצאתי כמה שמדברים צרפתית וזה ממש כיף.

"בתקופת ההכשרה דיברתי רק עברית. לא הבנתי את הכל בהתחלה, אז דיברו איתי בעברית קלה. היום אני מבין כל מה שאומרים לי".

ומבקשים ממך לאפות עוגות או פיצות?

"מבקשים, אבל אין לי הרבה זמן לזה. גם הטבח של היחידה לא ממש רוצה שאכנס למטבח. בשבועות הלכתי לבית של חבר ואפיתי לנו פיצות. אחרי הצבא אני שוקל להישאר בקיבוץ, ואולי לעבוד במאפיה או בקונדיטוריה".

תרצה להיות גם מפקד?

"לא ממש. לא תהיה לי סבלנות לפקד על חיילים. אני לא מבין איך המפקדים שלנו לא מתפוצצים עלינו. אני מעדיף להיות לוחם ובהחלט יכול להיות שאשרת מעבר לשנה וחצי".

ביום ראשון הקרוב יטוס יוהאן סקנו לביקור משפחתי בן חודש, לאחריו יצטרף לחבריו בגדוד 50 שעולים לקו בגבול לבנון. לאחר מכן ירד לאימון של ארבעה חודשים, ואחר כך שוב קו - הפעם בחברון.

"אני רואה את עצמי חי בישראל, אולי גם בקיבוץ, ועושה מילואים. אני אולי מוגדר חייל בודד, אבל אני ממש לא מרגיש ככה. המשפחה מהקיבוץ ומשפחת הנח"ל לא משאירים אותי לבד", סיכם סקנו.