בימים אלו, כשברחבי הארץ צוינו שבוע הספר וחודש הקריאה, רואה אור ספר שיריו החמישי של המשורר אליעז כהן, בן כפר עציון, "מחר הירח יזרע" - נ"א שירי אהבה בהוצאת אבן חשן.

התכתבויות עם שיר השירים. כהן, צילום: אלבום משפחתי

לצד השירים מופיעות עבודות אומנות: הדפסים של האומן הירושלמי מרדכי בק, עבודות שיש בהן מסתורין ומתח ארוטי, והן מתכתבות עם שירי המחבר.

הספר כולל שירי אהבה שנכתבו לאורך כמעט חצי יובל שנים, רובם בפרסום ראשון, והוא בנוי כמעין כרוניקה אישית־זוגית ומשפחתית, החל משירי ההשתוקקות הראשונים של ראשית ההתאהבות (ושעליהן מרחף "איסור הנגיעה" ההלכתי), דרך ההתקדשות והנישואין, הציפייה לילד, ההריונות, הארוס גם בחיבור עם הארץ, העליות והמורדות, הקִרבה והריחוק של חיי הנישואין והאהבה ועוד.

גם המציאות הישראלית משתקפת בשירים של כהן, אם אלו שירים שנכתבו בזמן שירות מילואים מתמשך, ואם על גבי גלויות צבאיות באחדים מן המבצעים הצבאיים שבהם השתתף בעשרים השנים האחרונות.

ניתן למצוא לאורך הספר לא מעט התכתבויות עם "שיר השירים" ועם שירת האהבה של יהודה עמיחי, שכהן זכה להיות קרוב אליו בשנותיו האחרונות.

למעשה יש בספר גם יותר מכך: יש פירות שנאספו מן הניסיון המתמשך שלו ושל חבריו בכתב העת לשירה "משיב הרוח" (שכהן נמנה עם עורכיו ומוביליו ב־23 השנים האחרונות), לכתוב ולהציע שירת אהבה עברית קצת אחרת, מתוך הגילוי העצמי הנועז והמפעים של הגוף ושל המיניות, ותוך כדי שמירה על "הפואטיקה והאסתטיקה של הצניעות", כפי שהגדירו זאת בשעתו.

ואכן, ראשיתם של שירי האהבה שנאספו הם כאמור שירים העוסקים במתח הארוטי־הלכתי של "איסור הנגיעה",שנכתבו בזמן אמת, בעת סערת אהבתו לאפרת טרם נישואיהם, כאשר השירים הם־הם ההתמודדות, או פריקת המתח הבלתי אפשרי הזה.

הראשונים שבהם ראו אור בגיליון השני של "משיב הרוח" (קיץ תשנ"ה), והיו למעשה ההתייחסות הפואטית הראשונה בשירה העברית לאיסור הנגיעה.

לדברי כהן, עד לרגע ההוא לא היו משוררים שכתבו מן המקום הזה. שירים אלו, לצד שירים נוספים המעצבים ומעדנים כוחות ארוטיים, חוללו שתי תופעות מקבילות: הראשונה היא עיצובה של שפת שיר רוויית ארוטיקה וחפה מפורנוגרפיה, המתחילה לייצר חשיבה מושגית של האסתטיקה, של הפואטיקה ושל הארוטיקה של הצניעות, לצד סימונן של אבני שפה ושל אבני דרך חדשות־ישנות.

והשנייה - וזו אולי החשובה יותר - פתיחת המחסום אצל לא מעט צעירים אמוניים הנמצאים במקום דומה, וששאלת הגוף והמיניות דוכאה אצלם מגרירת הנהגות סוציולוגיות ודתיות שונות.

"לא אפרט כאן את כל ספקטרום התגובות לפרסום סוג הטקסטים הנ"ל. היו מעוזים שמרניים בהם קראו רבנים להחרימנו. רב אחד שאל אותי, 'אליעז, אתה מבקש לפגום לנו בקדושת הדמיון'!? - ביטוי ששמעתי אז לראשונה - ועניתי אינסטינקטיבית: 'מה, גם את הדמיון אתה רוצה לקחת לנו?'"

האם האמירה הזאת חוללה שינוי?

"היה מרתק לגלות שמשלב זה ואילך, בשירים רבים שהגיעו אל שולחן המערכת, ולפעמים דווקא מאותם מעוזים שמרניים, החל להופיע הממד הארוטי, פעמים רבות תוך כדי הסובלימציות המרפרפות והיפות, שהוקרנו בחלקן דווקא משמירת אורח החיים ההלכתי, על מתחיו הקיומיים. התחושה היתה של אבן שנגולה מעל פי הבאר העמוקה והמסתורית של הארוס העברי".

איך זה מתכתב עם מה שקורה בשיח הרחב יותר?

"אני חושב שדווקא לצד שירת אהבה מוחצנת ובוטה - הצועקת הכל כשהכל בחוץ, ואשר הקורא העברי פוגש בעשרות השנים האחרונות - דווקא מבחר השירים הזה, שאני זוכה לפרסם עתה, מציב באמת מודל אחר אפשרי, בלי קשר לאורח החיים ולהשקפה, מתוך אמון ואמונה גדולים באהבה".

וגם הלב
(שיר בארבע פעימות)
1
עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַהֲבָנָה עִם הָאוֹר
מִלְחָמָה חֲדָשָׁה בָּאָה.
וּבִתִּי מִתְיַפָּה מִיּוֹם לְיוֹם.
וּבַלֵּילוֹת רַבִּים הָעֲטַלֵּפִים.
וְאֵין בֵּינִי לְבֵינֵךְ אֶלָּא
כִּמְלוֹא נִימָה.

2
יֶשְׁנָם יָמִים בָּהֶם תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ
בְּשׁוּל־שׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ.
יְלָדֶיךָ זָרִים. אֵשֶׁת־חֵיקְךָ נָכְרִיָּה.
גַּם הַצְּבָעִים שֶׁמִּבַּחוּץ מְטַשְׁטְשִׁים אָפֹר.
לְרַגְלֶיךָ אֵין כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת עַצְמָן.
פִּתְאוֹם פְּרִיחַת שָׁקֵד לְבַנְבַּנָּה
מַנֶּצֶת בְּפִנְימְךָ, בְּבַת אַחַת
אֶת כָּל הַצִּפֳּרִים.

3
וְגַם הַלֵּב, הַמִּתְאַגְרֵף כָּאֶבֶן
פָּרִיךְ יִהְיֶה כְּמוֹ חַוָּאר
כְּשֶׁאֶצְבָּעוֹת עֲדִינוֹת יָלוּשׁוּ בּוֹ
כִּבְמַעֲשֶׂה כְּרוּבִים
חֲדָרִים וַעֲלִיּוֹת.

4
וּבְלָפְתִי אוֹתָךְ
יָדַעְתִּי:
מֵאֲחוֹרֵי שָׁדֵךְ
לִבֵּךְ
הַנֶּהֱדָר יוֹתֵר.