שוק אשקלון נמצא בשכונת מגדל. כדרכנו, נפנה תחילה למקור השם. למעשה, למקום מספר שמות, אולם בכולם מופיעה המילה מג'דל: מג'דל גד, מג'דל עזה או מג'דל אשקלון. בעברית התקבל התרגום מגדל.

בסמטאות השוק באשקלון

העיר מג'דל ההיסטורית (אשקלון של ימינו) נולדה לאחר שהרסו הממלוכים את ערי החוף בארץ ישראל מחשש לפלישה צלבנית. מג'דל הייתה עיירה קטנה וזנוחה בצד הדרך לעזה.

במשך השנים - מהתקופה הממלוכית, דרך התקופה העות'מאנית ועד תקופת המנדט - התפתחה העיירה עד שהיתה לאחת העיירות החשובות בארץ ישראל. בשלהי ימי העות'מאנים ובתקופת המנדט הבריטי התפתחה במג'דל תעשיית הטוויה והאריגה, והיא נודעה בעיקר הודות לתעשיית בדי הכותנה האיכותיים שלה.

ישנה גרסה שפד גאזה (אותה תחבושת שהיינו שמים על הפצע אי־אז כשהיינו חיילים) לקוחה מהמילה עזה, שהיתה העיר הגדולה באזור. מספרים שנפוליאון בונפרטה, בדרכו צפונה, נזקק לחומרי חבישה.

הוא מצא את בדי הכותנה הלבנים והאיכותיים שיוצרו במג'דל, וקרא להם פד גאזה (הלוא היא עזה). בימים ההם אף כונתה מג'דל מנצ'סטר של המזרח התיכון. יש הגורסים שהמילה מג'דל היא עיוות של המילה ג'דל - כלומר גדיל - רמז לתעשיית החוטים והבדים של העיירה.

מושב עולים בעיר

במלחמת העצמאות התמקמו המצרים במג'דל והפכו אותה למטה קדמי. תושביה הערבים של מג'דל קיבלו את צבא מצרים בשמחה רבה. שבויי ניצנים אף הובלו ברחובות מג'דל במצעד ניצחון.

בנובמבר 1948 התהפכה התמונה, וחיילי צה"ל כבשו את העיר. רוב תושבי מג'דל עזבו אותה וכאלף שנותרו הועברו לרצועת עזה בהסכם שישראל חתמה עליו עם המצרים.

לאחר המלחמה יושבו בבתים הנטושים עולים שזה עתה הגיעו ארצה. תחילה היו אלה עולי פולין ורומניה, ולאחר מכן עולים מארצות אסיה וצפון אפריקה. היה זה ניסיון מעניין ליישב את כל העולים הללו ולהפוך את העיירה למושב חקלאי.

לו היה הדבר מצליח, היתה מג'דל למושב הגדול בארץ. אלא שדי מהר נגוז הרעיון, ומג'דל הפכה ליישוב עירוני. עם הזמן גבר זרם העולים והוקמו מעברות, שלימים יהפכו לשכונות בעיר.

בזמן שבמזרח העיר נאנקו התושבים תחת קשיי קליטה, במערב, קרוב לים, הקימו עולים מדרום אפריקה עיר גנים אירופית. יעברו מספר שנים עד שהללו יחוברו ליישוב אחד.

עם השנים קלטה העיר אשקלון עולים נוספים מארצות שונות. כולם ביחד מהווים פסיפס תרבויות וזהויות עשיר ורבגוני. מגוון זה בא לידי ביטוי כתמונת פסיפס נהדרת של טעמים בשוק של אשקלון.

נתחיל!

כיכר החאן

נתחיל ברחוב הרצל, בכיכר החאן (היא כיכר העצמאות). בעבר היה זה מרכז העיירה מג'דל, ובו חתם ראש העיר הערבי על הסכם הכניעה מול ישראל. מסביב לכיכר מבני ציבור שונים: המסגד ממערב, בית הדואר ממזרח ושלל חנויות מסביב. תוכלו להתפנק בקפה טוב באחד מבתי הקפה הנמצאים שם טרם תצללו אל המסע הקולינרי שלפנינו.

סמוך לשער הכניסה לחאן נפגוש בדמות מיוחדת במינה בנוף. אורלי זׂהר היא מתקשרת ופותחת בקפה דרך עולם הזוהר והקבלה. היא מספרת שהיא גילתה די במקרה את היכולות שלדבריה יש לה, כשהבינה שהיא יודעת דברים אישיים על אנשים שאין היא מכירה כלל.

החצ'פורי

הכל החל אי־שם בימי ילדותה בדימונה, כשהיא שוחחה עם אנשים וסיפרה להם על דברים שקורים אצלם בבית. אורלי לא יכלה להסביר את פשר העניין, היא רק ידעה שהיא רואה את הדברים ויודעת אותם. עם השנים היא עברה לאשקלון, ושם פתחה את המקום הקטן שבו היא מסייעת למי שזקוק לעזרתה.

מתחילים לטעום

כשהייתי ילד בנו בחיפזון בשכונה שלנו בתי בלוקים טרומיים. בבתים אלו שוכנו משפחות ששפתן היתה זרה לנו. אלו היו עולים מגאורגיה (אז עוד קראו לה גרוזיה).

מנקודת מבטי כילד היתה זו עדה סגורה ומסוגרת בתוך עצמה. רק בשנים האחרונות נחשפתי יותר ויותר לתרבותה, לאנשיה, וכמובן - לטעמיה. אחד המטעמים שהביאו עימם עולי גאורגיה הוא החצ'פורי, מאפה ממולא בגבינות או בשאר דברים טובים.

מספרים שלכל אזור בגאורגיה חצ'פורי משלו. בארץ התפתחו וריאציות שונות עם גבינות מקומיות. בשוק תוכלו לטעום חצ'פורי אצל שוש, אישה חייכנית ונעימה, שאף תגיש לכם רוטב מיוחד העשוי משזיפים ירוקים לא בשלים.

בצעד קל, ועם בטן שרק טעמה, נמשיך עד שנפגוש את פלאפל ישי. את סודות הטעם הייחודי שלו למד ישי כבר כשהיה נער צעיר. חריצותו וחינניותו שבו את ליבו של בעל הבית שאצלו עבד, ולימים הוא לקח איתו את מה שלמד ופתח חנות משל עצמו.

באמתחתו גם מתכון מפתיע לתפוחי אדמה מטוגנים בקמח, תבלינים, טחינה ועוד. הוא גם יגיש לכם תבשילים, מרקים ומה לא. ישי הוא אומנם ממוצא אתיופי, אבל את מטעמי העדה שלו נפגוש בהמשך דרכנו.

ברחוב צה"ל ניתקל בחנות קטנה שדלת מתכת ישנה לפתחה. זאת הקליניקה של יעיש גיאת. יעיש (שמשמעות שמו חיים) עלה ארצה מתימן בראשית שנות החמישים, ופתח בשוק את החנות הקטנה שלו, חנות קטנה ומטריפה.

את סודות רפואת הרמב"ם למד בארץ מולדתו, ולחוכמה זו הוסיף לימודים וידע ממקומות שונים ומגוונים. אצלו תמצאו תרופה אלטרנטיבית כמעט לכל מיחוש.

לזה הוא נותן קמח דוחן להיפטר מאלרגיה קשה, לאחר הוא נותן עלי זית עם עלי מרווה להורדת סוכר, וההוא מקבל ארבעה כדורי עופרת - שניים לארנק, ושניים לשים מתחת לכרית, לשיפור איכות השינה. יש מי שמעדיף את השיטות הללו על פני הרפואה הקונבנציונלית.

נפנה להמשך דרכנו ונגיע לעלימיתי, ישראלית יוצאת אתיופיה שפתחה בשוק חנות אתיופית. תוכלו למצוא אצלה לא רק תבלינים אתיופיים, אלא גם כלי מטבח מיוחדים להכנת האינג'רה, כלים להכנת בונה, הוא הקפה האתיופי, ואפילו בגדי חתן וכלה אתיופיים.

נחצה את הכביש לצידו הדרום־מערבי, ונעבור לארץ אחרת ולעדה אחרת - בוכרה. אצל אנוז'ור מצטיינים במאפים ממולאים בירקות או בבשר טחון. אם הגעתם לשם ביום שישי, מומלץ לקחת הביתה לחם עגול הנאפה על גבי גחלים, כמו פעם.

עם האנשים המיוחדים

שפע העדות והטעמים ילווה אתכם גם ברחובות הסמוכים. לעיתים העושר הזה יתערבב, כמו במאפייה הקווקזית המתמחה באפיית לחם פרנה מרוקאי. קרוב לשם תמצאו את דנה לי, מקום שתוכלו לטעום בו ממתקים הודיים המיוצרים בדימונה, שם יש קהילה הודית לא קטנה. בקשו מהממתקים הנפלאים העשויים חלב קוקוס.

המפרום של יודיצ'ה

בכניסה לשוק המקורה תמצאו את יודיצ'ה, מסעדה קטנה כמו שמסעדת שוק אמורה להיות. כאן מבשלים בסירי אלומיניום על אש קטנה. ניסים, בעל המקום, יהודי בעל פאות ארוכות ויפות וזקן ארוך, מוציא מהמקום הקטן הזה מטעמים נפלאים.

גולת הכותרת שלו היא דג החריימה, חריף או לא חריף, עם חצי כיכר לחם לבן. אל תוותרו על שיחה עם ניסים, כי הוא איש מעניין ומרתק. שימו לב, בצוהריים הסירים מתרוקנים.

מניסים פנו ימינה, ומייד שמאלה, ואתם ממש בסמטאות השוק. אל תמהרו; תחושו את האנשים החיים בשוק, יש להם חיים וקצב משלהם. המשיכו עד לחנות של משה אסרף. לא תוכלו להחמיץ את הבחור הצעיר והחביב היושב בפתח חנותו הקטנה.

את החנות, המביאה פריטים וצבעים מצפון אפריקה, הקים אביו, שעלה ארצה ממרוקו בשנות החמישים. כאן תמצאו גלביות, כובעי בּרֶיה (הנקראים בטעות ברט) ונעלי שפיץ ("בלע'ה").

ממול תראו שולחנות ובהם החבר'ה משחקים קלפים, שש־בש ועוד. לכל עיר החמארות שלה. אלה החמארות של אשקלון. אל תהססו לפנות אליהם ולשוחח; הם אנשים נעימים וחביבים, האוהבים לשתף ולספר.

משהו מתוק וטוב

מסיימים במשהו מתוק וטעים. כדי להגיע למקום צריך לצאת מהשוק ולהיכנס למכלול חנויות שלגגות שלהם צורת כוכב. שם, בין החנויות, חפשו את המטבח של טלי.

גם כאן מבשלים ארוחות נהדרות, אך הקינוח הוא משהו שלא כדאי לכם לוותר עליו: שאי באל קאקאוויה. זהו קינוח טריפוליטאי שהביאו עימם העולים, משהו שהיה עולה על השולחן בשבת לאחר החמין או לאחר מנוחת הצוהריים - תה שחור מתוק־מתוק שבושל זמן מה עם בוטנים קלויים.

לזה מוסיפים עוגה נפלאה, ספרה או בסבוסה, שתיהן על טהרת הסולת והדבש, ושתיהן טעימות מאין כמותן.

סיימנו. נחתם מעט? כעת צאו לעשות שוק בשוק הפתוח (שהוא לא פתוח כל כך) הנמצא מולכם. מכאן - אם תלכו בין הסמטאות כשמגדל המסגד מהווה נקודת ציון עבורכם - תגיעו לרכב שהשארתם סמוך לכיכר החאן.