משפחת כהן מאשדות יעקב מאוחד יכולה להיקרא, בלי חשש, גם "משפחת גולני". אם המשפחה, יפעת, עובדת ב-17 השנים האחרונות כאחות בבית החולים פוריה. היא התגייסה לחטיבה החומה ושירתה בין השנים 1986 ל-1988 כקצינת אפסנאות.

סגירת מעגל. יוני (במרכז) ובני המשפחה, צילום: אלבום משפחתי

איציק, בעלה ואבי שלושת ילדיה, שירת בגדוד 51 של גולני ובמפקדת החטיבה כנגד חימוש. הוא אף שירת שנה בקבע ביחידת "עורב" של החטיבה בתקופה שישבה בלבנון. השניים אף הכירו והתאהבו בזמן השירות, ושמרו אמונים לחטיבה.

הבת האמצעית שי (26) חרגה אמנם מהמסורת המשפחתית ושירתה כתצפיתנית, אבל הבן יוני התגייס גם הוא לגולני אחרי שנת שירות בכפר כישורית לבעלי צרכים מיוחדים. הוא מילא תפקידי פיקוד והדרכה בגדוד 13 ובבית הספר לחי"ר, לפני יציאתו לקורס קצינים.

מחר (רביעי) יתייצב יוני עם שאר קציני החי"ר מגדוד גפן ויקבל את הדרגות המיוחלות. איציק, שבתפקידו באזרחות הוא רכז הביטחון בקיבוצו ובשנתיים האחרונות קצין הביטחון של מוסדות החינוך בעמק הירדן, כמו גם יפעת, יחושו גאווה רבה על הבן שממשיך את השושלת. לשניים בת נוספת בגיל 17, שגם הכיוון שלה ברור – גולני.

הבחירה של יוני לשרת ביחידה הקשורה למים דווקא היתה טבעית בשל החיבור שלו לכינרת ולחתירה בקיאקים מגיל צעיר, אבל הוא לא עבר את הגיבוש לשייטת. גם בגיבוש הטייס לא צלחה דרכו, ועל קורס החובלים ויתר מראש.

"האמת שלא ממש התעסקתי עם נושא השירות הצבאי, ורק בשנת השירות התחלתי לבדוק אופציות", הסביר יוני. "אבל לאחר שהבנתי שלא אתגייס לחיל הים אבא שלי קפץ על המציאה, ועשה לי שיחת מוטיבציה על גולני.

"בבית כבר ראיתי תגים ישנים וסמלים של החטיבה, כך שזה חלחל לתוכי. מה הוא אמר לי? שאתכונן לפגוש סוגי אנשים שלא הכרתי קודם לכן, מכל המגזרים והעדות, ושמדובר בחטיבה מאתגרת שמבטאת את הפנים של עם ישראל. האמת היא שזה לא ממש היה מעודד, אבל הלכתי על זה ונוכחתי לדעת שמה שהוא אמר היה מדויק".

סג"מ יוני כהן, שבעוד כחודש ייכנס לשירות הקבע שלו, ניסה את מזלו בסיירת גולני אבל לבסוף שובץ בגדוד 13 כמאותר קצונה.

"התגייסתי בנובמבר 2015 לגדוד גדעון 13 של החטיבה. עברתי טירונות, אימון מתקדם של שמונה חודשים, אימון וקו ברמת הגולן ואחר כך הלכתי לקורס מ"כים", הוא תיאר.

"יותר מבסוטים ממני". איציק ויפעת במהלך שירותם הצבאי בגולני, צילום: אלבום משפחתי

"כבר הייתי שנה בצבא, בוגר בגילי ממרבית הלוחמים והמפקדים (בגלל שנת השירות) ואחרי הקורס נשארתי להדריך בבית הספר לחי"ר ארבעה חודשים. לאחר מכן יצאתי למבדקי קצונה ולא עברתי. עם הרבה תסכול חזרתי לבית הספר כסמל בקורס מ"כים. לאחר ארבעה חודשים נוספים יצאתי שוב לקורס קצינים אותו סיימתי לאחרונה".

מה היה קשה ומה קל יותר בקורס הקצינים?

"מבחינה פיזית לא היה קשה, אני הרי מגיע מספורט מאוד קשוח שמחייב משמעת. בתחום הלימודי לא התקשיתי כי הכרתי הרבה חומר מתקופת הפיקוד בבית הספר למקצועות החי"ר.

"הקשיים היו מנטאליים. לא פעם שאלתי את עצמי למה אני צריך את זה כשכל בני השכבה שלי משתחררים מהצבא חודש לאחר שאסיים את הקורס, בשעת לחץ או בתרגילים חשבתי לעצמי האם אני מספיק טוב ורוצה את זה.

"לא הייתי בטוח שאני מתאים. היום אני מרוצה מאוד מהדרך שעשיתי, מהתוצאה הטובה מאוד שהשגתי בקורס ומכך שאני חוזר כקצין לגדוד 13 ולפלוגה מבצעית ותיקה. שנה ושמונה חודשים לא הייתי לוחם ומפקד בחטיבה ואני שמח לחזור אליה".

ואיך מגיבים ההורים שהם עצמם "מורעלי גולני"?

"אני חושב שהם יותר מבסוטים ממני. אני סוגר מעגל משפחתי של גולנצ'יקים".

מה הלאה?

"נראה מה יתפתח. אם יהיה לי טוב ומספק אמשיך בקבע, אם לא אשתחרר לאזרחות. בכל מקרה יש זמן לחשוב ולקבל החלטות".