יש מקומות שמחכים לאדם הנכון ובזמן הנכון. המשפט הזה תפור על רחל זמיר־דיין, שמצאה דרך מקורית לחגוג יובל להולדתה.

מחדר ישיבות מזדקן לגלריה־בית קפה. "בלומה", צילום: גילי מצא

לפני כחודש קרם חלום ישן שלה עור וגידים, וגם כרטיס ביקור: "בלומה - אומנות מתוצרת מקומית וקפה". המיזם המקורי הזה יושב אומנם בכפר בלום, אבל יש בו גם הרבה blooming, לבלוב, סיבה טובה לא פחות לשם הקליט.

מי שהשם זמיר־דיין נשמע מוכר לו, זה ודאי מגלגולה הקודם של רחל, פצצת אנרגיה ויזמות, כבעלת צימרים בראש פינה ואחר כך "גאלה תיירות בוטיק", שם ניצחה על הפקת אירועים וטיולים מפונפנים, בין השאר לסלבז בין־לאומיים.

"ברברה סטרייסנד הזמינה שף שיבשל לה ארוחה בשטח והגעה לאזור במסוק פרטי", היא מספרת. "מסיבה לא ידועה היא מעולם לא נחתה פה, אבל היא שילמה כמובן על ההפקה. את דמי מור ואשטון קוצ'ר לקח ג'יפ האמר לארוחת בוקר מושקעת ביער ביריה".

זמיר־דיין אינה מתרגשת מהוז אנד שמוז. בפרק הרווקות העליזה שלה היתה שפית על יאכטה של מיליונר אמריקאי, בעלים של מסלול מרוצי מכוניות.

עודד, בן־זוגה מאז, היה המהנדס וההנדי מן של הכלי היוקרתי. "שלוש פעמים חצינו את האוקיאנוס האטלנטי. הגענו למקומות אקזוטיים, ראיתי עולם", אומרת מי שהפכה לקיבוצניקית רק לפני שמונה שנים, כשהיתה בחודש התשיעי להריונה. "היינו מהראשונים שנקלטו בהרחבה".

לקח לה זמן לקלוט שהשכן שלה מחכה למהפך. חדר הישיבות על שם יוחנן טרטקובר ז"ל - חדר שמשנות השמונים שימש מקום מפגש לקדקודי הקיבוץ עם גורמי חוץ, ועדות וחוגי לימוד - העלה אבק ועוד מרעין בישין.

"המקום שרץ ג'וקים, עכברים וקן צרעות ענקי. עודד שלי, שמבין בתחזוקה, ניקה ושיפץ". כאן נכנסה לתמונה מרב אופיר, פרויקטורית ומעצבת פנים בת כפר בלום, שעשתה את החיבורים הדרושים למועצה, לספקים ולאומנים המציגים בגלריה, וסייעה בקביעת הקונספט ובעוד הרבה פרטים קטנים שהם כאב ראש גדול.

החזון של זמיר־דיין היה מקום מפגש טעים ונעים, שכה חסר בנוף ושבו יוכלו אומני האזור להציג את יצירותיהם.

אופיר היא זו שגילתה את עומרי קונפינו בן ה־15 הלומד במגמת קונדיטוריה בחטיבת הביניים עגורים, ומגיע מדי יום ביומו לבלומה לאפות את המיוחדים שלו: פחזניות, מעמולים, מקלות שומשום וטארט פטיסייר, שזה קרם וניל עם תותים שנימוח בלשון כמו נשיקה טובה.

"ממה שאני מרוויח פה, אני חוסך לשני לילות במלון הסקוטי בטבריה", משתף קונפינו במשאלת ליבו.

לצידו אופה זמיר־דיין עוגות על פי מתכונים סודיים מחברה צרפתייה. "ביאטריס מראש פינה נתנה לי את המתכונים המדויקים שלה לשטרויזל פטל שהביאה מאירופה, וגם לכל מיני טארטים מיוחדים".

חוץ מלשבת בכיסאות מעוצבים אחד־אחד - חמדתי לקנות אחד מהם, זה שמודפסים עליו סוסים - מגדיר עצמו המקום בית לכעשרים אומנים מהאזור שנבחרו בקפידה.

פגשתי את מאיר סטרס, בן כפר בלום, אדריכל ובעל סטודיו לעיצוב גופי תאורה, שהיה האחראי על המיצג המרכזי של פסטיבל מידברן (Midburn), הגרסה המקומית לאירוע הברנינג מן הנערך בכל שנה במדינת נבדה שבארצות הברית.

סטרס התאהב בבלוני גז המיועדים למילוי מקררים, רכב ומיזוג, לקח אותם מאה צעדים קדימה, ויצר מהם מנורות מרהיבות הנותנות טוויסט מרענן לכל סלון או מרפסת. גולת הכותרת שלו היא הפנטוף, במקור השווייצרי פנטם, כלי נגינה, ששמו נוצר משילוב המלים מחבת, Pan, ותוף טאם־טאם אפריקאי.

במקום הכלי הענקי והכבד, שעלותו כ־4,000 דולר, יצר סטרס כלי קומפקטי המתאים למי שאוהב לאלתר על הדרך, גם תוך כדי טיול. התופים מגיעים במגוון וריאציות. בבסיסו של כל תוף נראית נקודת המילוי המקורית של הגז, והוא מכוון לנגן צליל מסוים מאוד.

"הסאונד הוא עניין אישי", אומר סטרס. "נעזרתי במוזיקאי כדי לייצר כוונון מדויק". אז כן, אם רוצים את כל הסולמות יש לרכוש 12 תופים, אבל אפשר להצטייד בשלבים.

בלה חבצקין מלהבות הבשן היא ציירת מוערכת ואוצרת תערוכות. את המורשת הסובייטית שלה היא מבטאת בציורי סיפור מחאתיים, כאלו שציירה על דפים שגזרה מספר ילדים רוסי שמתוכו נהגו להקריא לה, והיה רווי לדבריה בשטיפת מוח קומוניסטית.

בגב כל ציור, נאיבי לכאורה, מקופל סיפור מסיפורי חייה. באחד מהם כתבה: "למה חיים בחור של התחת? אז עולים לישראל. הבעיה היא שבשנים האחרונות מתחיל להיות גם פה חשוך ומסריח, רק שהפעם אין לי ארץ אחרת".

סיגל בר־יוסף מכפר גלעדי ממחזרת צמיגים. תחת ידיה הם הופכים לכדים לפרחים, למטריות, למה שתרצו. קניתי מעצור לדלת מדליק ופרחוני שעשתה מבדים שמחזרה, ונרתיק צבעוני לחימום אוכל במיקרוגל, כדי שלא יתייבש.

"הבוידעם", חבורת נשים מאיילת השחר, מייצרת לוכדי חלומות בשילובים מקוריים, משחקי קוביות לילדים, עציצי קקטוס עשויים לבד ועוד. המסקרנת ביותר לדעתי היא מגדה בת ה־87.

היא יוצרת בובות בסגנון סריגה יפני, וקניה של אחת מושלמת כזו לילד או לנכד היא רק תירוץ טוב לקנייה למדף שלכם. חנוכיות בצורת חיות הן מעשי ידי עודד, בעלה של בעלת הבית, ויש גם מתנות עשויות מקרמיקה, תכשיטים, שמן זית גלילי, ליקרים, קונפיטורות ושוקולד מעודן הממתיק את החיים.

צריך מן הסתם אומץ ועור של פיל כדי לפתוח כאן מין עסק שכזה. שמעתי מישהי שנכנסה ומייד הבהירה, "באתי רק לראות, לא לקנות". יופי נחמה. סוג של רחרוח בדשא החדש, שבקרוב יולבש עליו דק ושקעים למחשבים, כך שניתן יהיה להתחבר אל העולם שבחוץ.

בהצלחה בלומה, זה הזמן לפרוח.

גילי מצא (מתוך על הצפון), בעלת הבלוג "לטייל עם גילי"

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו