קיבוץ תל יצחק, מיישובי חומה ומגדל, חוגג השנה 80 שנה לייסודו. החגיגות, שכבר החלו בשורת אירועים בסימן חידוש מסורות העבר, יגיעו לשיאן באירוע המרכזי שיחול ב־26 ביולי, סמוך לציון יום העלייה לקרקע.

החברים אופטימיים. תל יצחק, צילום: אלבום פרטי

אירועי ה־80 נפתחו בפסטיבל שהתקיים בסוכות, המשיכו במשחק קהילתי רב־משתתפים בחנוכה, וצוינו גם בט"ו בשבט, אז נחנכה פינת נוף קסומה. גם יום העצמאות ה־70 למדינה הפך סיבה לחגיגה כפולה במשק, ואליה הוזמנו חברים ואורחים.

"יש בקיבוץ אווירה של התרגשות ושל עשייה", מספרת סמדר ויזר, מפיקת חגיגות ה־80. "האירוע המרכזי של החגיגות יהיה מופע רב־דורי בבימוי משה בקר ואורנית בן־זמרה. באירוע ישתתפו כל בני הקיבוץ ותושביו, חברי עבר וכל מי שמרגיש עצמו שייך בדרך זו או אחרת לקיבוץ".

תל יצחק, שנוסד על ידי תנועת העובד הציוני ב־1938, הוא קיבוץ מתחדש ובו כמאתיים חברים. מקורות ההכנסה של הקיבוץ הם רשת סופרמרקט, מטעים ושותפות באחוזת פולג.

בקיבוץ הוקם מכון משׂואה לזכר השואה והגבורה ולזכר חברי תנועת הנוער הציוני שנספו בה, וכן "בית גדי", בית תרבות לזכר גד מנלה, בן הקיבוץ שנהרג במרדף אחר מחבלים בבקעת הירדן.

צבי (קיטו) חסון (83) הגיע לקיבוץ מצ'ילה ב־1956 במסגרת גרעין של תנועת הנוער הציוני. אף שוותיקי הקיבוץ הגיעו מפולין, ליטא ורומניה, הוא מצא את עצמו מהר מאוד חלק ממשפחה אחת.

"השילוב בין דרום אמריקה לאירופה המזרחית לא היה קל מבחינת השפה, ההווי והגסטרונומיה", הוא אומר, "אבל הרצון שלהם לקלוט, והרצון שלנו להיקלט, גישרו על הפערים".

השינוי באורחות החיים בעשורים האחרונים, הוא מודה, היה עבורו תהליך של שבירת החלום מבחינת השותפות והשוויון, אבל עם הזמן למד להכיר את תרומתו לקיבוץ. "לפני ההפרטה עזבו רוב הבנים וחברי הגרעינים, והיה חשש שנהפוך לבית אבות. ההפרטה התקבלה ברוב גדול, וזה תרם לכך שכעת נשארים בקיבוץ".

הלוגו של הקיבוץ. גרפיקאית: יעל ארדיטי

אז השינוי היה לטובה?

"אנחנו נמצאים בצמיחה מבורכת. רק לאחרונה נקלטו 52 חברים וחברות. אני מקווה שנשמור על העקרונות של קהילה קיבוצית סולידרית. בעניין הזה אני אופטימי".

מה מייחד את תל יצחק?

"זהו קיבוץ של בוגרי הנוער הציוני, תנועה קטנה שהשתייכה לציונים הכלליים ולא למפלגות הסוציאליסטיות, ושהיתה צריכה למצוא את דרכה ההתיישבותית. עם השנים הצטרפנו לתק"ם. הייחוד של תל יצחק לאורך השנים הוא שיש בו סבלנות וסובלנות משפחתית, שנועדה לקבל את היחיד ואת השונה בקהילה אשר רוצה לעשות דברים ביחד".

יותם ארונוביץ (38) הוא אחד מאלה שנקלטו בקיבוץ. עם אשתו אביטל גילר ושלושת ילדיהם הם שבו לאחרונה לתל יצחק אחרי תקופה בתל אביב. "קבלת הפנים היתה טובה מאוד", הוא מספר.

"הסבים של אביטל, פסח וושקה ויזר ז"ל, הם ממייסדי הקיבוץ, ויש לנו משפחה די גדולה שחיבקה אותנו וסייעה בקליטה. נוסף על כך, כל בנות הקבוצה של אביטל התגייסו לקלוט אותנו כדי שנרגיש רצויים בקיבוץ.

"אף על פי שתל יצחק הוא קיבוץ מתחדש, הוא גם קהילתי מאוד בשל העובדה שהוא מושתת על חברי הקיבוץ ובניו. המגמה היא לייצר מסגרת של קהילתיות מתמשכת לאורך שנים".

גם הוא מודע לכך שלא תמיד היתה דרכו של הקיבוץ סוגה בשושנים. "זה קיבוץ שחבריו וילדיו ידעו קושי ומחסור, ויפה כל כך לראות בשנת ה־80 שלו שהוא יצא בכוחות עצמו מהמצב הזה והעמיד את עצמו על הרגליים.

"כיום הוא נמצא במצב שבו הוא יכול לאפשר לדור הבא שלו חיים טובים מאוד, וכל זה מתוך יחסי חברות, שותפות וקהילה טובה. אני שמח להשתייך לקיבוץ הזה ולקהילה הזאת".