בזמן שעוד ועוד ערים מקיימות מצעדי גאווה, ובתקופה שבה הפעילות למען הקהילה הגאה מתרחבת והקבלה שלה בציבור גוברת, דווקא בקיבוצים נושא זה אינו זוכה להכרה מספקת, כך לפי עדויותיהם של צעירים גאים בקיבוצים.

היום התחושה נוחה יותר. מצעד הגאווה, צילום: אבי אוחיון, לע"מ

לצעירים ולצעירות בקיבוצים המבינים שיש להם נטייה שונה אין תמיד מענה חינוכי מיידי לשאלות הללו, ולעיתים הם נאלצים להישאר לבדם בהתחבטות הזאת. עבור חלקם, המצב הזה מעכב את יציאתם מהארון.

לכבוד שבוע הגאווה שיגיע לשיאו בסוף השבוע, שוחחנו עם כמה צעירים גאים כדי לשמוע איך זה לגדול כהומו או כלסבית בקיבוץ. ניסינו גם להבין איך התנועה הקיבוצית והגופים הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנס וביסקסואלים) יכולים לשלב ידיים למען בני הנוער הגאים בקיבוצים.

"לו היו מדברים איתנו יותר על הזהויות בתוך קהילת הלהט"ב, יכול להיות שבגיל צעיר יותר הייתי מבין מי אני ומה הזהות שלי, ואז הייתי יוצא מהארון מוקדם יותר", מספר אייל יופה, מדריך נעורים בן 25 מכפר עזה.

"לא היו לנו פה פעילויות בנושא להט"ב בנעורים, לא בבית הספר וודאי שלא ברמת החינוך הקיבוצי. לא העלו את השיח הזה אף פעם, מה שהביא למצב דמוי הומופוביה בעיניי. אף אחד לא דיבר על זה, לא חינך אותנו לזה, לא הסביר על זה, והכי חשוב - לא העביר את המסר ש'זה בסדר'".

לדברי יופה, שיצא מהארון בגיל עשרים, מסגרת חינוכית או מענה לנושאי הלהט"ב היו מקלים ככל הנראה את ההתמודדות, אף שאישית הוא מעולם לא חש דחוק בארון.

"בתור אחד שגדל בשער הנגב, זה ביאס אותי שבמועצת אשכול יש קבוצה גאה, אבל במועצה שלנו אין. אני לא יודע לומר בדיעבד שלו היתה קבוצה כזאת אצלנו הייתי משתתף בה, אבל מעצם הידיעה שהאופציה הזאת ישנה, יכול להיות שהייתי הולך ויוצא מהארון בגיל יותר צעיר".

הוא שם דגש גם על הקושי בפן החברתי, המאפיין את הקיבוץ בתור קהילה סגורה, ומסביר: "בכל מקרה, למתבגר הומו בקיבוץ יש בעיה. גם לו היתה פעילות להט"בית מרוכזת במועצה, זה די מלחיץ, כי הקיבוץ הוא לא עיר. זה לא סודי, ויכולים לדעת עליך".

התחושות של טל סימון מבארי נשמעות דומות. גם הוא מספר על היעדר מסגרת או חינוך להט"בי כלשהו בתקופת ההתבגרות, וגם הוא מציין את המקום שהפחד החברתי תופס.

"אישית, בעיקר התפללתי שנושאים להט"ביים לעולם לא יעלו בנוכחותי כדי שלא ארגיש מובך בתור 'ארוניסט', שבטוח שגם כך כולם מדברים עליו מאחורי הגב. בקיבוץ כמו בקיבוץ, כולם מכירים את כולם, והחיים האישיים, אם נרצה ואם לאו, הם נחלת הכלל.

"הניסיון להסתיר את האישיות שלך ואת המיניות שלך במקום כזה הוא כמעט בלתי אפשרי. באופן אישי זה גרם לי בעיקר חשק להתרחק מהקיבוץ כשיכולתי".

סימון, בן 24 כיום, יצא מהארון בגיל 18, והוא זוקף זאת לזכות הכוח שהוא שאב מתוך הזוגיות שהיתה לו אז. "זו היתה החלטה מעולה בתזמון טוב, שהגיעה מהצורך להכיר בקשר הזה בפומבי".

"לא העלו את השיח אף פעם". יופה, צילום: אלבום משפחתי

המקרה של חן קולטין (25) מקיבוץ גבים אולי שונה במקצת, שכן בגיל ההתבגרות היא עדיין לא הייתה מודעת לזהותה המינית. "זה מקרה שונה, אבל לחלוטין לא חריג בנוף הלהט"בי", היא מסבירה.

"לא זכורה לי אף פעילות, או אפילו שיח יזום על הנושא כמתבגרת בקיבוץ. היעדר השיח והמודעות הביא לבניית דעות קדומות ולהסתכלות על להט"בים כעל חריגים.

"כשמצאתי את עצמי בגיל עשרים מתמודדת עם שאלות של זהות מינית, הדעות הקדומות האלה הקשו עליי לקבל את עצמי, ושלחו אותי ישר למסלול של שנאה ושל פגיעה עצמית".

מה לדעתך היה יכול לשנות את המצב?

"אין לי ספק שעם יותר נראוּת והסברה בשנות הנעורים, היה פשוט יותר תהליך הקבלה שלי את עצמי, וגם של הסביבה אותי".

ואיך התחושות כיום?

"חוץ מכמה חודשים קשים, כיום אני מרגישה בנוח להסתובב עם בת זוג יד ביד, וחשה שהקיבוץ הוא מקום מקבל. רק בתהליך הראשוני, של ההבנה, היה יכול להיות טוב יותר.

ליצור מרחב בטוח

את המענה הרחב ביותר לנוער גאה בישראל נותן איגי (ארגון נוער גאה), הארגון המשמעותי ביותר בתחום החינוכי הלהט"בי לבני נוער. הארגון מפעיל כשמונים קבוצות של בני נוער ברחבי הארץ, וחברים בו יותר מ־3,000 חניכים וחניכות.

הוא הוקם ב־2001 במטרה לתת מענה לכל בני הנוער הגאים בישראל, ולייצר עבורם מרחב בטוח בכל מסגרות החיים. כמו כן הוא פועל לקידום המעמד של הנוער הלהט"בי בארץ.

"ב־16 השנים שבהן קיים הארגון התרחבה הפעילות, וכיום אנו מגיעים לכל חלקי הארץ", אומר עופר יהודה, מנהל מרכז ההדרכה של איגי. "הצלחנו להגיע לפריפריה, לחלק מהמועצות האזוריות, למרחב הכפרי בכלל ולתנועה הקיבוצית בפרט".

לדבריו, לאורך השנים בני נוער מהתנועה הקיבוצית הגיעו לפעילות של איגי, הן במרחב הכפרי והן בערים הקרובות למועצות האזוריות, אולם הוא מציין בסיפוק כי בשלוש השנים האחרונות ישנו חיזוק של הקשר עם המרחב הכפרי ועם התנועה הקיבוצית, מתוך רצון ושאיפה לתת מענה לכלל הנוער בארץ.

"נוסף על כך, מרכז ההדרכה הארצי של איגי שם לעצמו למטרה להכשיר צוותי חינוך ומדריכים מהחינוך הבלתי פורמלי כדי לתת כלים לצוותים החינוכיים המקומיים בנוגע לחשיבותם של נושאי המגדר והמיניות בחייהם של כלל בני הנוער ובנות הנוער", הוא מסביר.

בחודשים האחרונים פועלים באיגי לבניית תוכנית משותפת לעבודה בתנועה הקיבוצית, מתוך הבנת מקומם של הצוותים החינוכיים המקומיים.

"התוכנית תיתן הכשרה לצוותים החינוכיים הייחודיים במערכות הקיבוציות. אנחנו קוראים לכל אנשי החינוך, בעיקר למנהלי ולמנהלות החינוך בקיבוצים ובתנועה, לחבור לעבודה משותפת ולהצטרף לבניית תוכנית ההכשרה לצוותי חינוך בקיבוצים ובמרחב הכפרי".

דבי ברא"ס, מנהלת שבילים (ארגון מערכות החינוך החברתי־קהילתי בתנועה הקיבוצית) מציינת שפעילות התנועה בנושא הקהילה הלהט"בית מתקיימת בשני אופנים: הראשון, הזמנת נציגי איגי למעגלי השיח ולמפגשים עם בני הנוער במפעלים התנועתיים, שהעיקריים בהם הם הרפסודיה לכיתות ט' ומעלה, ומסע האופניים לכיתות י"ב. השני, ליווי שוטף בשגרה.

"אנחנו גאים בנוער שלנו, וגם בנוער הגאה שבנוער שלנו, ומלווים את מערכות החינוך בתחום הזה בכל ימות השנה. אנחנו לא צריכים לשם כך את שבוע הגאווה", היא מסבירה.

יש לכם קשר ישיר עם בני נוער גאים בקיבוצים?

"אנחנו כתנועה לא עובדים ישירות עם בני הנוער. אנחנו עובדים עם המדריכים ועם מנהלי החינוך החברתי־קהילתי בקיבוצים. אנחנו פוגשים אותם במועצות האזוריות, והנושא הזה שזור באופן טבעי בתוכניות העבודה שלנו".

תוכניות העבודה עוסקות בוודאי בהסברה ובהתייחסות של בני הקיבוצים לנושא הלהט"בי, ובפרט לבני הנוער הגאה. האם קיימת מסגרת קיבוצית המיועדת לבני הקיבוצים המשתייכים לקהילה הגאה?

"אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם איגי. כשיש אלינו פנייה בנושא הזה אנחנו מפנים אותה אליהם. אנחנו לא בונים ארגון מקביל, אלא מקדמים את שיתופי הפעולה עם אנשי איגי, שעובדים ברמה הארצית.

"מקדמים את שיתופי הפעולה". בראס, צילום: ענת גבע

"הם יודעים להגיע לקבוצה ספציפית בקיבוץ אם יש פנייה, וגם אם יש משפחה, מנהלת חינוך, מדריך או נער שצריכים את המסגרת התומכת, מחוץ לקיבוץ או בתוכו, אנחנו עושים את החיבורים בינם לבין איגי".

כשברא"ס נשאלת מדוע בתנועה הקיבוצית, ששמה את נושא החינוך בראש מעייניה, לא קיימת מסגרת של פעילות ייחודית שתיתן מענה לנוער גאה, היא עונה שהתנועה הקיבוצית היא חלק מהמרחב הכפרי, ושלא תמיד הצרכים של בני הנוער צריכים להיענות בקבוצת הגיל שלהם בקיבוץ.

"לפעמים חלק מהצורך של בני הנוער בקיבוצים, להט"בים או אחרים, הוא לצאת מהקבוצה הקבועה, לבנות את עצמם, ולקבל את העזרה כדי לחזור ולהיות חלק מקבוצת האם שלהם. כיום הרעיון בתנועה, וגם בשבילים, הוא ליצור שיתופי פעולה עם כל הגופים הרלוונטיים, ולא לבנות מערכים שלמים שהם רק של הקיבוצניקים המדוגמים".

איך שיתוף הפעולה עם איגי עד כה?

"יש קשר שוטף בין הצוות של שבילים לצוות של איגי. במסגרת הקשר הזה אנחנו נענים לצרכים של השטח, ובד בבד משלבים את נושא הנוער הגאה במסגרות הקבועות שלנו בהנחיית פורומים במועצות האזוריות או במפגשים בקיבוצים. זה נעשה לפי הצורך. צריך להיות רגיש לכך שהאנשים בשטח מעוניינים ופנויים לדבר על הנושא. אנחנו לא מכתיבים להם את הנושא".

מה התחושה שלך כבעלת תפקיד חינוכי בתנועה הקיבוצית בשבוע הגאווה?

"כפי שאמרתי, מבחינתנו לא צריך את שבוע הגאווה כדי לעסוק בנושא הנוער הגאה. אנחנו עוסקים בזה במשך כל השנה".

איגי מזמינה כל נער ונערה לפנות אליה. את הפרטים על הקבוצה החברתית הקרובה למקום המגורים אפשר למצוא באתר igy.org.il או בוואטסאפ בימים א', ג', ה' בין השעות 19:00–21:00, במספרי הטלפון: 054-9119726, 054-9119718.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו