מה יעשה חבר קיבוץ שלקה במחלת עור כרונית והביטוח הלאומי דחה את תביעתו להכיר בו כמי שנפגע או חלה עקב עבודתו? הדרך להכרה בכך אינה פשוטה.

זיהום של העור ושל הרקמות הרכות. מדגה, צילום: שירלי זינגר

יש להוכיח שקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לאורך שנים לבין המחלה. החבר עתר לבית הדין לעבודה בנצרת, ובאמצעות עורכי הדין אלי מלול ושירן רווח, סיפר שעבד במדגה של הקיבוץ שנים רבות, שבהן נאלץ להיכנס לבריכות במשך שעות עבודה רבות במשך היום, ונחשף למי בריכות הדגים בכפות רגליו.

המוסד לביטוח לאומי, באמצעות עו"ד חגי פרנקל, טען שמחלת התובע אינה קשורה לתנאי עבודתו.

מומחה רפואי שמינה בית הדין אבחן אצל התובע חשד למחלה שבה קיים זיהום של העור ושל הרקמות הרכות, זיהום הנגרם על ידי זנים שונים של חיידקים מקבוצת המיקובקטריה.

החיידק חודר לעור לאחר חבלה בעור האדם, בייחוד לאחר חשיפה למים. מחלה זו עלולה להיות כרונית וממושכת.

המומחה קבע שבסבירות של יותר מחמישים אחוזים קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים שמהם הוא סובל (דלקות ופגמים בעור כפות הרגליים), שנגרמו בשל חשיפות חוזרות ונשנות למים, בדרך של מיקרוטראומה.

מדובר בקביעה משפטית המאפשרת הכרה במבוטח שנפגע או חלה עקב עבודתו, אם הוכחו פגיעות זעירות חוזרות שכל אחת מהן הסבה לנפגע נזק זעיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקויים שמהם סובל הנפגע.

הביטוח הלאומי הגיב שאין עדות ברורה לזיהום, אלא רק בחשש שזו המחלה, ולכן ביקש לדחות את התביעה.

מוטב בית הדין, בראשות השופט טל גולן, אמר שהמומחה שמינה הוא אורים ותומים המאיר את עיניו של בית הדין בשטח הרפואי, וכי מסקנתו החד־משמעית היתה שקיימת סבירות גבוהה לקשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלת העור הכרונית והנגעים שהתפתחו אצלו ברגליים.

בית הדין קיבל את התביעה, קבע כי מדובר בפגיעה בעבודה, הורה כי שיעור נכותו הרפואית של התובע תיקבע בוועדה רפואית, וחייב את הביטוח הלאומי לשלם לתובע 3,500 שקלים הוצאות משפט.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו