ספרו החדש של שחר קדמון "מותר" לא יגיע ככל הנראה לידיהם של קוראים רבים. גם ספרו הקודם "צל בתוך המים", שכלל סממנים אוטוביוגרפיים רבים לצד תיאורים מומצאים, לא קראו יתר על המידה.

לא לבכות את העבר. קדמון, צילום: דוד (דדה) עינב

הכתיבה עבור קדמון (58), בן קיבוץ מרחביה שמתגורר בשלוש השנים האחרונות בבית אלפא, היא מעין "יצר שאינו ניתן לכיבוש" ואולי גם קתרזיס מזכך, וכל הקשור לשיווק ופרסום זר לו. יד המקרה היא שקובץ הסיפורים הקצרים החדש שלו יצא לאור סמוך לשבוע הספר.

קדמון גדל והתחנך במרחביה כילד טבע סקרן. עם סיום לימודיו התנדב לשנת שירות בקן השומר הצעיר בקריית שמונה. לאחר מכן התגייס לקומנדו הימי, שם שירת כלוחם במשך ארבע שנים.

חזרתו למרחביה היתה קצרת מועד, והוא הצטרף במהרה לקבוצת לימוד בירושלים שהיתה ממקימות הקיבוץ המדיטטיבי הראשון נאות סמדר. ב-2008, לאחר 19 שנה של חיפוש עצמו, חש מיצוי ועזב את היישוב ואת הארץ, ללא כסף או רכוש, לטובת נדודים ועבודות מזדמנות בעולם.

את ספרו הראשון כתב בחווה אורגנית צ'כית, שם שהה עם מי שהיתה אז בת זוגו ממוצא סלובקי. בימים בישל אוכל אורגני עבור אנשי ואורחי חווה, בלילות כתב והמשיך לכתוב בהפסקות במשך חמש שנים בארצות שונות.

לפני חמש שנים שב ארצה, ובשלוש השנים האחרונות הוא עובד כמציל בבריכת בית אלפא ומתגורר עם בת זוגו שעודדה אותו להוציא לאור את הספר אותו ערכה נועה ברקת, בת משמר העמק.

שחר, במה עסק הספר "צל בתוך המים"?

"כתבתי על שחר שגדל בקיבוץ, על תלאותיו ועל אהבותיו. על שחר שהתגייס לשירות בקומנדו הימי כי כך ציפו ממנו, שניסה לחפש תשובה בישוב עם עקרונות רוחניים, שטייל וחווה דברים שונים ומעצבים.

"נכון שמרבית הפרטים השיקו לחיים שלי בקיבוץ ומחוצה לו, אבל היו גם תיאורים רבים ממחוזות הדמיון. יש בו מבט מאוחר על הלינה המשותפת, על השירות הקרבי כולל תיאורי גיבוש ומבצעים שלא עלו בספרים אחרים, חיפוש עצמי.

"הכול נעשה מתוך אהבה ולא כביקורת בוטה או כהאשמה כלפי איש על מה שעברתי. גייסתי את הכסף להוצאת הספר דרך אתר מימון, והצלחתי לעשות זאת בגדול. 300 ספרים נמכרו או חולקו כמתנות, אז הדפסנו עוד 300 עותקים שעם רבים מהם אני תקוע. לא היה לזה פרסום וחבל".

ובמה עוסקים שבעת הסיפורים בקובץ החדש שפרסמת?

"כל סיפור קצר עומד בפני עצמו, אבל ישנו חוט מקשר בין כולם. מדובר בילד וילדה, נער ונערה, גבר ואישה. הדמויות הן אותן דמויות על פני הזמן החולף. כמובן שגם כאן יש נוף קיבוצי ותיאורים שחוויתי כילד וכנער. הוא פחות עליי כשחר ומתמקד באהבות ובמשברים".

שחר קדמון לא מצטרף לדבריו לשורת הכותבים המקטרגים על הקיבוץ והחינוך הקיבוצי. "זה פופולארי לכתוב ולבכות את העבר, אבל אני לא שם. גם אם הניסיון הזה לא צלח אני מאמין שהורינו רצו רק את הטוב עבורנו. זה מה שאני מביא לידי ביטוי בשני הספרים שלי".