חן פותחת את דלת המקלט, ואנחנו מתחילות לרדת במדרגות. ריח מוכר של אבק מכה בי, מזכיר לי מסיבות כיתה ותרגילי חירום. היא מדליקה את האור, מזמינה אותי לשבת אל השולחן ולחבוש את האוזניות, בעוד היא עצמה יושבת מולי עם אוזניות משלה ומפעילה את המערכת.

"פתאום יש לך קול". בק באולפן, צילום: ליהי רוזנטל

אנחנו מתחילות לדבר, ובתוך חצי שנייה אני שוכחת שאני קלסטרופובית. המקלט המאובק, מזג האוויר המקסים שבחוץ, חיי בכלל - הכל נעלם. כל שיש הוא עיניה מול עיניי, והקולות שלנו באוזניות.

היא שואלת שאלות, מקשיבה לתשובות, מבקשת ממני לכתוב קטע ולבחור שיר. היא מקליטה אותי, ובתזמון מושלם, אחרי המשפט האחרון, משמיעה את השיר. יפה כל כך. מי היה מאמין.

להיות כוכב לרגע

זה שנתיים שחן בק (31), שדרנית ומפיקה ברדיו 'קול הגליל העליון', עובדת עם קבוצות ועם יחידים בשיטת הטיפול הקסומה הזאת. לרדיו הגיעה תוך כדי התואר השני בדרמה־תרפיה. כשסיימה את הלימודים פנתה אליה מנהלת התחנה חגית חצב בהצעה מהפכנית ומשוללת כל הגיון ממסדי, כזו שאי אפשר לסרב לה.

"שנים שאני יושבת פה ורואה שלא משנה כמה מבואסים ומקומטים אנשים נראים לפני השידור, ואחריו הם זוהרים", מספרת חצב.

"יצא לי לראות תלמידים שהגיעו ממציאות לא פשוטה, ופתאום הרדיו נתן להם מקום שהוא לא ביחס לאף אחד, אלא רק ביחס לעצמם. לא ציון, אלא הישגים - בזכות העובדה שתרגלו את היכולות ואת האומץ שלהם.

"ילדים שיושבים בשקט בהפסקה ואף אחד לא יודע עליהם, מראיינים פתאום את אביב גפן, את ריטה, את נצ'י נצ'. מהמקום הזה הבנו עד כמה הכלי הזה מעצים. ממש חיכיתי שתגיע מישהי שתוכל להרים את הנושא הזה, אבל איכשהו זה לא קרה עד שהגיעה חן. היא לוקחת את זה למקומות מדהימים מהלימודים ומהניסיון שלה במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית".

אז איך זה עובד? המטופל יושב כמו שדרן רדיו ומדבר אל המיקרופון. לפעמים כותב קטע, לפעמים שר ומקליט שיר, לפעמים עורך את המוזיקה. מה שמתאים. בסוף הפגישה הוא מקבל את ההקלטה, והוא יוכל להאזין לה אחר כך בבית.

"העיקרון הוא שזה לא לשידור", מסבירה בק. "אני שואבת הרבה מהדרמה־תרפיה, ואנחנו משתמשים בכלים של הרדיו עבור התהליך הרגשי, שעליו מושם הדגש. העבודה מול מיקרופון מספקת מרחק אסתטי המאפשר עבודה נוחה ומרוכזת מאוד".

מרחק אסתטי?

"מרחק אסתטי הוא מונח מהדרמה־תרפיה - המרחק המיטבי מהרגשות שלי. דמייני שאת מקרבת כף יד אל העיניים. אם זו תהיה קרבת יתר, לא תראי את הקווים שלה; ואם זה יהיה רחוק מדי, גם אז לא תראי.

"קרוב מדי אומר שהכל מציף, שהבעיות שלי עצומות, ואיך אני יוצאת מזה?! מרחק יתר פירושו שאני מנותקת מהרגשות ולא יכולה לראות כלום. המרחק האסתטי הוא האמצע. לנוער למשל קצת קשה להתחבר לדמיון, אבל מרגע שאת יושבת מול המיקרופון, את באופן אוטומטי בתוך דמות - דמות השדרנית או המרואיינת.

"את באיזושהי בועה שהיא לא ממש המציאות, ואז אפשר לקחת את הסיפור שמציף אותך ולכתוב אותו בגוף שלישי, או לתת לו דמות מהאגדות, או לפסל או לצייר אותו.

"בדרמה־תרפיה העבודה היא על גמישות התזוזה בתפקידים. הרי גם ביום־יום יש לנו תפקידים - את גם אמא, גם עובדת, גם אשה - וברדיו יש גישה קלה יחסית לתפקידים השונים: מראיינת, מרואיינת, עורכת מוזיקלית, תפקיד הכיסא הריק. את יכולה פתאום לגלם את ציפי שביט".

זה טיפול ברדיו, אבל אי אפשר להתעלם מכך שכל העניין ברדיו הוא העובדה שזה משודר. זה לא מפריע למי שבא לטיפול?

"השאלה הזאת נעלמת מהר מאוד. יש לי מטופלים שאני חושבת שהם מתאימים לשידור, ואני מכוונת אותם לשם, אבל לא זה העניין. כמו בתאטרון קהילתי, יש קבוצות שמשתמשות בכלים של תאטרון ומעלות הצגה, ויש קבוצות שעובדות בשביל עצמן. אותי מעניין התהליך הרגשי ומה שאנשים יעברו בזכות הכלי הזה.

"אין לי אג'נדה שהם יעלו תוכניות חדשות, ולא מעניין אותי לייצר צי של שדרנים. יש לי פה כלי שעוזר לעבור תהליך אישי, וזה מה שמעניין אותי.

"נערה בכיתה ט' מתחילה להקריא דברים שהיא כתבה - דבר שכשלעצמו אינו מובן מאליו - ואנחנו מקליטות את זה, ומישהי אחרת מציעה איזה שיר, ואז אנחנו עורכות את הפתיח, ופתאום היא אוהבת את זה, ואומרת למורה לצילום: 'בוא נעשה קליפ שיהיה ברקע של זה'. זה מדהים, כי זו יצירה.

"אנשים מגיעים באמצע היום והרעש והדרמות, נכנסים לאולפן ושרים או מנגנים. ואז אפשר לשחק עם זה. לרגע מרגישים כוכבים כמו באקס פקטור, וזה בונה ביטחון".

לגלות את הקול

לבית הספר ברנקו וייס הגיעה בק כמטפלת בדרמה־תרפיה, ונדהמה לגלות אולפן רדיו נטוש שהיה שייך לתחנה חינוכית של מרום הגליל. המנהלת נענתה לרעיון לשפץ אותו, השיגה מימון, ובכוחות משותפים הוקמה תחנת רדיו פנימית.

"התלמידים באים בקבוצות קטנות של ארבעה", היא מספרת, "ויש בחוויה הזאת משהו טיפולי מאוד. העובדה שהם שומעים את עצמם באזניות גורמת לכך שהם לא יוכלו לצרוח כפי שהם צורחים ביום־יום. זה לא נעים להם.

"כמו ביופידבק. השיחה מוקלטת, והם לוקחים אותה הביתה. כמעט כולם מספרים שהם הקשיבו לשידור ושזה נתן להם הרגשה טובה, כי פתאום יש להם קול. העולם בחוץ מלא מסכים, אנשים מביטים פחות בעיניים, ויש הרבה תחרות ואלימות בשיח הכללי; ופתאום יש לך קול.

"את לא צריכה להילחם עליו, והוא לא נעלם בחלל. זה ההבדל בין שיחה רגילה לבין דיבור בתוך מעגל סגור של אוזניות־אוזניים־פה־לב־מיקרופון".

"מגניב שזה קורה פה בגליל", אומר ד"ר רונן ברגר, בעבר מנהל החוג לדרמה־תרפיה במכללה האקדמית לחברה ולאומנויות בנתניה, ומייסד שיטת טבע־תרפיה, המובילה את המטופל החוצה, אל הטבע, ומשלבת בטיפול טקסים ושמאניזם. ברגר מלווה את התהליך הן בערוץ האקדמי והן בזה הטיפולי.

"לפני עשרים שנה, כשהתחלתי עם הטבע־תרפיה והצגתי אותה בכנס מטפלים, כולם ירדו עליי ועל השיטה. איך אני מעז לקחת נושא קדוש כמו טיפול ולפתוח אותו לרעיונות חדשים? כיום זו כבר שיטה שנהוגה ברחבי העולם.

"טיפול הוא מפגש יצירתי בין אנשים. אנשים מגיעים לטיפול כשמשהו תקוע, ואם אפשר בצורה יצירתית ליצור מעקף ולאפשר שינוי, זה חייב לבוא מהיצירה. צריך לפתוח את הראש, וחן עושה את זה".

אז בעצם זה טיפול באמצעות רדיו?

"כשדרנים, כולנו מדברים על התחושה שזה נותן", אומרת בק. "כשאני נכנסת לשעה לשידור התוכנית שלי 'נקודת חן', אני מדברת על דברים שאולי נוח פחות לדבר עליהם: זוגיות, פרידות, עצב, כאב, כעס, שמחה, קנאה. אני נכנסת לאולפן, מין רחם כזה ואור קטן ומיקרופון ואוזניות והמוזיקה שבחרתי - ואני אחרת. זו גם התחושה שיש לאנשים שלא נחשפים כמוני".

"אנחנו די בתחילת הדרך", מסביר ברגר. "יש הרבה אפשרויות שאנחנו מפרקים לגורמים ונותנים להם שמות, למשל איך תורמת העובדה שזה חדר סגור כמו מעבדה או רחם, או העובדה שהמטופל יכול לשמוע את עצמו. צריך להפיץ שאלונים, לכתוב מאמרים, וזה תהליך שאורך שנים".

לצורך המחקר החליטה בק לנדוד ברחבי הארץ ולהפיץ את השיטה. התוכנית היא להסתובב בין תחנות רדיו ובין אנשים שעובדים עם קבוצות בדרכים אלטרנטיביות, כמו תאטרון, טלוויזיה ומוזיקה, ולהציע להם את השיטה ואת רעיונותיה.

"מתחילת מרץ בעצם שחררתי מבית", היא מספרת, "ואני נודדת בין תחנות שונות ומקומות של טיפול בהבעה ויצירה. אנשים, סדנאות, מפגשים - מעבר לכך שזה מרתק ומשמח ומעשיר אותי, זה גורם לי להבין עוד יותר למה מודל כזה יכול היה להתפתח דווקא ברדיו המיוחד שלנו, מקום שרואה בעצמו קהילה, בית, ומנסה באמת להפוך את העולם למקום טוב יותר".

במסעה תגיע בק לבית ספר לילדי שגרירים בירושלים. היא כבר סגרה סדנה בשם 'כנות רדיופונית' לשדרנים במצפה רמון ובשדה בוקר, וכן סדנה לנערות מבאר שבע. יומיים בשבוע תבלה גם בגליל, ותשדר את תוכנית הרדיו שלה.

"אני רוצה להבין איפה אני רוצה להתמקם ולפתוח קליניקה של תרפיה באמצעות רדיו, ואני רוצה לגלות תחנות ואוכלוסיות שעוסקות בנושא של רדיו שיקומי. גיליתי למשל איזה רדיו מטורף שהרג אותי מקנאה - תחנת רדיו בתוך הכלא, במעגל סגור, שהוא שיקומי הן למאזינים והן לשדרנים".

את חושבת שדי ביום אחד לטיפול מוכר?

"בתור התחלה, אני שואפת שבקרוב מאוד הוא יהפוך להיות נישה בתוך הטיפול ביצירה, ושיגיעו אנשים שמטפלים במוזיקה או בדרמה. אם טיפול בווידאו כבר מוכר כנושא ללימודי תעודה, גם טיפול ברדיו יכול".