חבר קיבוץ כפר גלעדי יצא לחופשה מיוחדת למשך שנתיים, וזו הוארכה לבקשתו בשנה נוספת.

חברותו של המבקש פקעה. כפר גלעדי, צילום: שירלי זינגר

קודם שיצא לחופשה הוא חתם על נוהל יציאת חבר קיבוץ לחופשה מיוחדת, הכולל הוראה שלפיה אם לא הוארכה תקופת החופשה - עליו לשוב במועד שבו תמה, אחרת ייחשב כמי שהודיע על עזיבת הקיבוץ.

שבע שנים אחרי כן הוא חזר להתגורר בקיבוץ וחתם על הסכם תושבות לבנים. כעבור שש הוא פנה לרשם האגודות השיתופיות בבקשה לקבוע כי הוא חבר קיבוץ.

חוקר שמינה הרשם כדי לבדוק את בקשתו של החבר לשעבר (המבקש), המליץ לדחות את הבקשה. הוא ציין בין השאר כי חתימת המבקש על הסכם התושבות מצביעה על דעתו הסובייקטיבית ביחס למעמדו בקיבוץ (כתושב, לא כחבר).

המבקש, באמצעות עורכי הדין מנחם גדרון ואילן בלושטיין (מנחם גדרון ושות'), השיג בפני הרשם על המלצת החוקר, וטען כי חתימתו על הסכם התושבות היתה בכפייה, ואף ציין כי הופלה לרעה לעומת בני קיבוץ אחרים, ששמם לא נגרע מפנקס החברים, והקיבוץ התיר להם לשלם סכום סמלי של כמה מאות שקלים בחודש כדי לשמור על מעמדם כחברי הקיבוץ.

באמצעות עו"ד ניצן טבנקין ביקש הקיבוץ לדחות את הבקשה. עו"ד טל בראון, עוזר רשם האגודות השיתופיות, אימץ את מסקנות החוקר, וקבע שחברותו של המבקש פקעה ללא צורך בשימוע או בהחלטה אחרת של ועד ההנהלה של הקיבוץ.

לדעתו ניתן לראות בנוהל היציאה לחופשה משום הודעה של החבר על עזיבת הקיבוץ במקרה שבו לא חזר לקיבוץ, כאמור בהוראה המפורשת בתקנון הקיבוץ הקובעת שהחברות פוקעת עם מתן הודעת החבר בדבר יציאתו מהקיבוץ. זאת גם אם המבקש לא הודיע מיוזמתו על עזיבת הקיבוץ.

"במשך תקופה ארוכה עקר המבקש ממגוריו מהקיבוץ ללא אישור או הסכמה", תיאר עו"ד בראון. "המבקש יכול היה לסרב לחתום על הסכם התושבות, לטעון שאינו תושב אלא חבר, ולתבוע את הקיבוץ, אך הוא לא בחר לעשות זאת. לכן חתימתו על הסכם התושבות מחייבת.

"המבקש לא השתתף באספות הכלליות של הקיבוץ, לא העביר משכורתו לקיבוץ, לא קיבל תקציב, וגם לא התגורר בקיבוץ עד חזרתו אליו, כך שניתן להסיק", הדגיש עוזר הרשם, "שגם הוא לא ראה עצמו כחבר הקיבוץ.

באשר לטענות שהופלה לרעה, לדברי עוזר הרשם אין הוא מביע עמדה בעניין זה, אך מן הראוי שהקיבוץ יפעל באופן שישקף את ערך השוויון, וככל שיתברר שטענות המבקש מוצדקות, יבטל את הכרתו בחברותם של אלה שאינם זכאים להכרה זו.

"חברותו של המבקש פקעה", פסק עוזר הרשם, "ואין מקום להורות על תיקון פנקס החברים של הקיבוץ ולכלול בו את שם המבקש".