בינואר השנה מצא את עצמו פרופסור שאול קמחי (שמיר) נואם בכנס הביטחון הלאומי ה־16 של אירופה, שאליו הוזמן כדי להרצות על מחקריו המפורסמים בתחום החוסן. מול קהל של גנרלים, אדמירלים, שרי ביטחון ושאר מכובדים, ניסה קמחי, הישראלי היחיד באולם, להסביר מהו חוסן ומדוע הוא משמעותי.

העמידות בפני מצבי חירום נמדדת גם בחוסן שנפגין מולם. גבול סוריה, צילום: אפי שריר

"חוסן הוא מושג אבסטרקטי, לא מוחשי, ולכן צריך להיות יצירתיים כשמדברים עליו", מסביר קמחי. "שברתי את הראש כיצד להעביר לנוכחים את המושג בצורה שתהיה מספיק קונקרטית ומובנת".

קמחי החל לעבוד על נאומו כשקפץ תצלום ישן לזיכרונו. בתצלום זה תועדו הוא וחבריו לבית הספר היסודי בוחנים חור שנפער בקיר אחת הכיתות בעקבות פגיעת פגז. "החור הזה הוא תוצאה של מתקפה סורית קשה מאוד שספגו יישובי הגליל ב־1958", הוא אומר.

"קיבוץ שמיר לבדו ספג 300 פגזי תותחים במשך כשעה וחצי, ורובנו בכלל לא הספקנו להגיע למקלטים. היו פגזים שפספסו את החברים במטרים, וזה נס של ממש שכולם נשארו בחיים". אף על פי שהיה זה בלי ספק אירוע קשה, לא סבל אף אחד מהילדים מהפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD).

"אני מכיר אישית את כל הילדים", אומר קמחי. "גדלתי איתם, ואין סיכוי שהייתי מפספס הפרעה כרונית כמו PTSD. הטענה שלי היא שזה לא בגלל שהיינו ילדים מיוחדים - כולנו פחדנו, וחלקנו עשו פיפי מרוב פחד - אלא בזכות החוסן שלנו כקיבוץ. בזכותו צלחנו כולנו היטב את האירוע ברמה הפסיכולוגית".

את המושג "חוסן" חוקר פרופסור קמחי זה שנים ארוכות, לצד צוות חוקרים מהמכללה האקדמית תל-חי, בהם פרופסור מולי להד, פרופסור יוחנן אשל וד"ר דימה לייקין. בשנים שחלפו מאז הקמתו של החוג לפסיכולוגיה, הספיקו קמחי ועמיתיו לפרסם שורה של מחקרים פורצי דרך, ולהפוך לחוקרים בעלי שם עולמי בתחום.

למעשה, כשמחפשים כיום מומחים בתחום החוסן, ניצבים חוקרי מכללת תל חי בראש השורה. אולי זכור לקוראים המחקר שערכו על חוסנם של סטודנטים בשש ארצות ברחבי העולם, המחקר הראשון בעולם שהשווה בין מצב החוסן במדינות השונות.

אולם חרף הפופולריות הגוברת של המושג, עדיין מתקשים רבים לשים את האצבע על משמעותו. בעוד שישנה הכרה גוברת והולכת בחשיבותו, קיים בלבול גדול כשמדברים עליו.

"חוסן הוא מושג הלקוח מתחום הפיזיקה של החומרים, ומתייחס לעמידות ולגמישות של חומר שמופעל עליו לחץ", מסביר קמחי. "חומר בעל חוסן (Resilience) הוא חומר שמתעקם ומתעוות, אך מסוגל לחזור לצורתו הטבעית.

"במדעי החברה שאלו את המושג הזה, וכיום הוא מתייחס ליכולתם הפסיכולוגית של אנשים לעבור אירועים קשים עם פוטנציאל לטראומה, ולחזור לתפקוד שלפני האירוע במהירות המרבית. זו ההגדרה הכללית שרוב החוקרים, ובהם אני, מסכימים איתה".

חשיבות החוסן באה לידי ביטוי בהתרחש אירועים קשים, כמו מלחמות, אסונות טבע ומגפות. "יותר ויותר אנשים מבינים שהעמידות שלנו בפני מצבי חירום נמדדת לא רק בעוצמה הצבאית שלנו, אלא גם בחוסן שנפגין מולם", מסביר קמחי.

"באירועי חירום, המועמד העיקרי לספוג כיום הוא העורף, וחוסנו של העורף נמדד לא רק בכמות הטנקים או כלי הלחימה שלך, אלא גם בפרמטרים כמו גאוות יחידה, אמון במנהיגות, תחושת ביטחון בקהילה וגם בפרמטרים נוספים, פסיכו־חברתיים לחלוטין".

תואר מאוחר

פרופסור שאול קמחי נולד בקיבוץ שמיר בשנת 48', ופרט לארבע שנות לימודים בקליפורניה, מעולם לא עזב את הקיבוץ. הוא היה ממקימיו ומיוזמיו של החוג לפסיכולוגיה במכללת תל חי, ונחשב למי שבזכותו היתה זו המכללה הראשונה בישראל להכשרת סטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה.

כיום עומד פרופסור קמחי בראש המסלול לתואר שני, אך כשמתעמקים בהישגיו מרחיקי הלכת, קשה מעט להאמין כי את הקריירה האקדמית שלו החל רק בעשור החמישי לחייו.

הוא למד פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, שימש פסיכולוג קליני, עבד שנים מספר בחטיבת המחקר באמ"ן, ולמחקר האקדמי פנה בשלב מאוחר יחסית בחייו. "את הדוקטורט שלי עשיתי רק בגיל ארבעים, מה שנחשב מאוחר מאוד בעולם האקדמי", הוא מספר.

"קריירה אקדמית מתחילה כשיש לך קביעות, ואצלי זה קרה בשנת 97', כשהייתי כבר כמעט בן חמישים. אני מלמד בתל חי כמעט שלושים שנה, ומעולם לא חשבתי לעזוב. עבורי, המכללה היא אחד הבסיסים החשובים של החיים פה, באצבע הגליל, והיא נשארת כזו לא מעט בזכות האנשים שמפעילים אותה וגרים באזור".

קמחי נחשב אחד החוקרים הפוריים במכללה, ובאמתחתו עשרות מחקרים בתחומי הדחק והפסיכולוגיה הפוליטית. עם זאת, בשנים האחרונות מופנית עיקר תשומת ליבו למחקרי חוסן.

בשנה האחרונה לבדה השתתף במפגש מומחים בפראג, שאליו הוזמן על ידי נאט"ו, ובכנס לביטחון אירופה בברלין (בפאנל האזרחי היחיד שהוקדש לנושא החוסן).

מעולם לא עזב את הקיבוץ. קמחי בגיאורגיה, צילום: אלבום פרטי

לאחרונה אף הוזמן על ידי ממשלת גאורגיה להופיע בפני כלי התקשורת במדינה, להשתתף בארוחת ערב בארמון הנשיאות, ולהציג בה את נושא החוסן, וכן לשמש דובר מרכזי בסדנה לביטחון לאומי בגאורגיה. נוסף על כך מקדם קמחי בימים אלו מחקר משותף עם נאט"ו שנועד לבדוק את החוסן במדינותיה השונות.

"אף על פי שאנו נחשבים למובילים בחקר התחום, בישראל ממעטים להיעזר בנו", אומר קמחי. "אני מוצא שגם בגליל העליון לא פעם מתעלמים מאיתנו כשמדברים על היערכות למצבי חירום וביטחון.

"הייתי שמח לראות שהמומחיות שלנו באה לשירות תושבי הגליל ואזרחי ישראל. מצחיק שבחו"ל גופים כמו נאט"ו פונים לעזרתנו, אך לכנסים המוקדשים לעמידות העורף בארץ אנחנו לא מוזמנים".

כמרבית החוקרים בתחומו מבחין פרופסור קמחי בין שלושה סוגי חוסן עיקריים: חוסן אישי, חוסן קהילתי וחוסן לאומי. הבחנה חשובה נוספת נהוגה גם בין חוסן מנובא לחוסן המתקיים הלכה למעשה, הניתן למדידה בזמן אמת.

"חוסן הלכה למעשה ניתן למדוד רק אחרי שקרה אירוע קשה, כגון מלחמה, אסון טבע או מגפה", מסביר קמחי. "זהו מידע חשוב, אבל אנחנו, המדענים, תמיד רוצים לדעת לפני, לנבא, כדי שניתן יהיה לנקוט פעולה ולהתערב במקרה הצורך, לפני הקטסטרופה.

"אילו הייתי נציג המועצה למשל, הייתי רוצה לדעת אילו יישובים בגליל העליון נמוכים יותר ברמת החוסן, כדי להתערב ולחזק אותם בטרם יתרחש אסון. כאן כבר נשאלת השאלה באילו סוגים של חוסן תהיה ההתערבות המשמעותית ביותר.

"חוסן לאומי למשל ניתן למדידה, אך ההתערבות בו היא כמעט חסרת משמעות. הוא קשור מאוד בפוליטיקה, ונמדד בשאלות כמו עד כמה אתה סומך על הממשלה, אוהב את המדינה שלך או רואה את הילדים שלך נשארים פה.

"אבל גם אם מצאנו שהחוסן הלאומי נמוך, אין לכך משמעות מעשית רבה. הרי לא נחליף את ראש הממשלה כי החוסן נמוך, וגם לא נהפוך את הכנסת לכזו שניתן בה אמון רב יותר.

"מצד שני, אהיה הראשון ללכת לכיכר המדינה ולצעוק שראש ממשלה החשוד בשחיתות מחליש את החוסן הלאומי שלנו. זאת לא דעה, וזה לא כי אני שמאלני או ימני; זה עולה מהמחקרים הקיימים. שחיתות קשורה בחוסן נמוך יותר ברמה הלאומית".

לעומת זאת, בחוסן קהילתי ניתן להתערב, הוא מסביר. "חוסן קהילתי מתייחס לאמון במנהיגות המקומית, בגאוות היחידה, בתחושה שמישהו יעזור לי ברגע האמת - ועל אלה ניתן להשפיע.

"הוא מתייחס לכך שאני רוצה שילדיי יחיו פה כי אני יודע שמישהו יבוא לעזרתי, יודע שלקהילה שלי יש צוות חירום שאפשר לסמוך עליו. ממחקר שערכנו בנסיגת צה"ל מלבנון, והיה בין המחקרים הראשונים בתחום החוסן, גילינו שביישובים לאורך הגדר שדיווחו על חוסן קהילתי גבוה יותר, היחידים גם דיווחו על פחות תסמיני סטרס.

"כלומר, לחוסן קהילתי יש השפעה חיובית גם על חוסנו של הפרט. כך או כך, המסקנה היא אחת: גם מבחינת מוכנות וגם מבחינת הגנה על האינדיבידואל, המקום שהכי כדאי להשקיע בו הוא החוסן הקהילתי".

למרבה ההקלה ניכרת לאורך השנים הפנמה של עניין זה. "במלחמת לבנון השנייה, למשל, המצב היה גרוע מאוד בחלק מהרשויות, אך השתפר בהמשך במבצעים בעזה", אומר קמחי.

"חלקנו עשינו פיפי מרוב פחד". שמיר אחרי הפגזה, צילום: דב סגל

"במלחמת לבנון השנייה ראינו קהילות שההנהגה שלהן לא תפקדה, וזה היה רע. לשמחתנו, כיום רואים את זה הרבה פחות. היום ראשי עיריות ומועצות למדו מה תפקידם, למדו לתפעל חדרי חירום, להפעיל את כל הזרועות יחד. ראשי עיריות ומועצות עוברים קורסי צח"י וסימולציות, והמצב טוב הרבה יותר".

ואכן, כדי להתכונן לכל תרחיש ביטחוני, יצאו לאחרונה כמאה מעובדי המועצה האזורית הגליל העליון למתקן הסימולטור החדש של פיקוד העורף ברמלה, לשם תרגול מכלולי החירום של הרשות, שבשעת חירום יטפלו בשורה ארוכה של צרכים שיעלו מהשטח, כגון פגיעות בתשתיות, מענה לאנשים עם צרכים מיוחדים, אספקת מוצרים חיוניים וסיוע לנפגעי חרדה.

"במקומות כמו אירופה וגאורגיה, המחקרים עדיין בחיתוליהם או לא קיימים כלל", אומר קמחי, "ולכן הם פונים לעזרתנו. אני תמיד אומר שלפני שעושים התערבות, צריך להקדים ולערוך מחקר שבודק בין השאר מה מצב החוסן. אין מה להתערב לפני שעמדנו על תמונת המצב".

המל"ט האיראני

לאחרונה עלתה מחדש שאלת החוסן של יישובי המועצה עקב האירועים האחרונים בגבול סוריה. כזכור, מטוס קרב הופל לאחר חדירת מל"ט איראני לשטח ישראל, והפעיל את האזעקות ביישובים. זמן מה אחר כך גם הועברה הנחיה לפתוח את המקלטים הציבוריים בשל החשש מתגובת נגד עקב תקיפות של חיל האוויר.

עד כה, כך נראה, לא התפתח האירוע לכדי הסלמה של ממש, אך עבור רבים הספיקה האזעקה לבדה להעיר פחדים ישנים. עם זאת, עבור פרופסור קמחי מדובר ב"אירוע־שאינו־אירוע", שהוקצן ויצא מפרופורציה.

"אני חושב שזאת לא דוגמה לאירוע חירום. לא באמת היה אירוע", הוא קובע. "התרשמתי בעיקר מדרמת יתר של אמצעי התקשורת, מחזרתיות מוגזמת. צריך כמובן לדווח על אירועים כאלה, אך השאלה היא איך, כמה ואיפה עובר הגבול. למדיה יש נטייה לעסוק באותו נושא שוב ושוב, אפילו כשהאירוע עצמו נגמר בתוך שעה.

"הדוגמה הקלסית לכך היתה שבערב, שמונה שעות אחרי נפילת המטוס, אחד הערוצים עדיין שידר ממקום ההתרסקות של המטוס. אחד הדברים החשובים ביותר שיש למדינה דמוקרטית הוא אמצעי תקשורת עצמאיים, אך הם מוגבלים מאוד, בשל התחרות על רייטינג.

"למעשה, בתרבות השידור הנוכחית, המדיה פוגעת לא פעם בחוסן יותר מאשר תורמת לו. כשיש פיצוץ ומשדרים אותו קטע עשרות פעמים - זה פוגע. בעיניי, צריך לשבת עם ראשי התקשורת ולהגיע לאיזשהן הסכמות בנושא, לגבש נוהלי שידור מסוימים.

"חשוב לזכור שהנשק הטוב ביותר של הטרור הוא הפרסום במדיה. קח מהטרור את הפרסום, ולקחת חלק עצום מחשיבותו".

כשקמחי נשאל על חוסנם של יישובי המועצה, הוא מציג תמונה אופטימית. לדידו, אופיים הקהילתי של היישובים מגביר את חוסנם, והופך אותם עמידים יותר בפני אירועי חירום.

"במחקרים קודמים מצאנו כי החוסן הקהילתי של קיבוצים ומושבים הוא הגבוה ביותר בהשוואה לקהילות עירוניות. זהו ממצא חד־משמעי, ותקף כמובן גם ליישובי הגליל, מי יותר ומי פחות.

"קהילה שהיא קטנה ומאורגנת, שיש בה עזרה הדדית וגאוות יחידה - היא הכי עמידה שיש. ההיסטוריה הציונית של הקיבוצים שלנו מוכיחה את זה. אלו יישובים שעמדו מול הצבא הירדני, הצבא המצרי והצבא העיראקי. חוסן לא נמדד במדידה חד־פעמית אלא בטווח הארוך.

"אם משהו הופך אותך לחזק יותר לאורך זמן, זהו חוסן. קהילה שעברה אירוע חירום בהצלחה תהיה חזקה יותר בפעם הבאה, לעומת קהילה שיצאה ממנו בשן ועין. קהילה שיצאה ממצב חירום כשהיא מפולגת ומסוכסכת - תיחלש.

"חוסן הוא תוצאה של דברים רבים: גורמי סביבה, גורמים ביולוגיים, משפחתיים, וכל אחד תורם ובא באינטראקציה עם האחר. אני חוזר ואומר שזהו צירוף של גורמים רבים, חלקם ידועים וחלקם לא יהיו ידועים לעולם. למשל, יש סיכוי שחלק נכבד מהחוסן האישי שלנו קיבלנו בכלל בתורשה".

"בסך הכל אני חושב שהגליל ערוך היטב למצבי חירום", מסכם קמחי. "אני חושב שצוותי החירום והחינוך יודעים איך להתנהג במצבי חירום לאור הניסיון הרב מאוד, ואני מקווה ומשער שיש גם תוכניות פינוי למצבי חירום רציניים.

"לצערי, אנחנו כמעט ולא מוזמנים לכנסים העוסקים בנושאים האלה, כך שאני לא יודע להגיד הרבה על המוכנות. אני מקווה שזה ישתנה בעתיד, ושנוכל לתרום מהניסיון שצברנו במכללת תל חי בכל התחומים הללו".