קיבוץ אפק יממן פרויקטים סביבתיים־חינוכיים בתחומו בעלות של 150 אלף שקלים, כחלק מהסכמה בדבר דחייתה של תביעה ייצוגית שהוגשה כנגדו בסך 7.5 מיליון שקלים.

מי החזיק בבעלות על הקרקע בעת השריפה? צילום המחשה: שאטרסטוק

התובע הייצוגי טען, באמצעות עו"ד אמיר מרג'יה, כי אירוע שריפה שהתחולל בבריכות המדגה הישנות של אפק גרם מפגעי ריח וזיהום אוויר שמהם סבלו תושבים רבים, ולכן על הקיבוץ לפצותם.

הקיבוץ, באמצעות עורכי הדין אבי גבאי ואסף גופר, השיב כי בעת האירוע לא היתה הקרקע שבה התרחשה השריפה חלק משטחי הקיבוץ, שכן היא הוחזרה לרשות מקרקעי ישראל. הקיבוץ לא יכול היה לצפות את התרחשות האירוע ואף לא את הגזם שהושלך לבריכות שלא בהסכמתו.

עוד טען הקיבוץ כי הגשת תביעה כנגדו, שנתיים לאחר האירוע, מנעה ממנו לערוך חקירה של חוקר אש ולהביא ראיות לעניין ההצתה ומקור השריפה.

בין לבין, תיאר השופט יגאל גריל מבית המשפט המחוזי בחיפה, הצדדים הגיעו לכלל הסכמה מבלי להודות בטענות.

לפי הסכמה זו יסתלק התובע הייצוגי מתביעתו, ואילו הקיבוץ יממן פרויקטים - ובכלל זה פרויקטים חינוכיים בבית הספר היסודי אפק - בנושא מודעות סביבתית: תוכנית "חופים"; מבצע איסוף פסולת; תוכנית "ירוק מתמיד"; הקמת צוות כוננות חירום לסיוע בכיבוי אש בסביבת הקיבוץ; התקנה ושימוש במתקנים סביבתיים, למשל התקנת מערכות לחיסכון בהפקת חשמל על בסיס אנרגיית שמש.

בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמה שאליה הגיעו הצדדים, וציין שאכן התביעה הייצוגית הצמיחה תועלת המתבטאת בכך שהודגשה אצל הקיבוץ החשיבות שבהקפדה על מדיניות איכות סביבה נאותה, ונקיטת האמצעים הדרושים לצמצום ההשפעות הסביבתיות הכרוכות בפעילויות השונות המתבצעות בשטחו, לצד התחייבותו למימון פרויקטים.

השופט חייב את הקיבוץ לשלם לתובע הייצוגי הוצאות משפט בגובה 36 אלף שקלים.