קל לחבב את חגי רזניק, חבר רביבים, המכהן בתפקיד מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. הוא מגיע לראיון לבוש בפשטות - ג'ינס וחולצת טי שחורה - לוחץ יד בחמימות, ומשרה הרגשה שאנחנו מכירים כבר זמן רב.

"שקל בבינוי חברתי חשוב הרבה יותר". רזניק, צילום: ששון תירם

הוא מחייך בלבביות, מדבר לעניין, חף מגינוני כבוד, כובש בפשטותו. אולי זה הצורך שלו לרכוש חברים בעקבות סיפור חיים לא פשוט שעליו הוא מרבה לדבר.

את הכותרת לכתבה הוא שמר דווקא לסוף. כשאני שואל אותו על תוכניותיו להמשך הדרך, הוא מאשר שקיבל פניות מחברי קיבוצים שהציעו לו להשתלב במנהיגות התנועה הקיבוצית - כלומר להתמודד על תפקיד מזכיר התנועה.

"לאחרונה אני אכן מקבל פניות מהרבה חברים שאומרים לי שצריך מנהיגות צעירה בתנועה הקיבוצית", הוא מאשר. "הם אומרים לי שכמי שמכיר את משרדי הממשלה ובא מקיבוץ בנגב, ההתמודדות שלי על תפקיד המזכ"ל תאפשר לתנועה הזרמת דם צעיר וחדשני".

ומה אתה עונה להם?

"אני לא פוסל את זה. כרגע אני עוד לא שם. בכל תפקיד שמילאתי השתדלתי לעשות את הדברים בצורה הכי טובה, וכשאתה עושה את הדברים טוב, אתה מתקדם לדברים אחרים. אני בהחלט לא שולל את האפשרות הזאת".

בשורת העשור?

רזניק (40), הנמצא בזוגיות, הוא אב לשני בנים: שילה (5) ונווה (3). הוא גדל בירושלים בבית שלא תפקד, עם אב מופרע ואלים ואם חולת נפש. אחיו הגדולים יצאו מן הבית, וכשהיה בן עשר גם הוא הורחק משם בצו שופט.

לאחר כמה ניסיונות למצוא לו מסגרת רווחה בירושלים, הוא צורף לחברת נוער ברביבים עם עוד 19 נערות ונערים במצב דומה. לאחר שירותו הצבאי בחר להישאר בקיבוץ. בבגרותו פרסם שני ספרים המבוססים על סיפור חייו, והוא מופיע לפני בני נוער ומספר שהמעבר לקיבוץ הציל את חייו.

עד 2015 התנהלו חייו של רזניק במסלול קיבוצי, חינוכי ואזורי. הוא היה מזכיר קיבוץ, מנהל הפנימייה במדרשת בן־גוריון ומנכ"ל המועצה האזורית רמת הנגב. אלא שאז חלה תפנית בעלילה, וזו הביאה אותו לתפקיד מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, משרד החולש על תקציב של שמונה מיליארד שקלים.

לתפנית זו אחראי שר הבינוי והשיכון יואב גלנט. הוא מינה את רזניק לתפקיד יועץ עם כניסתו למשרד ב־2015, ושדרג אותו לתפקיד המנכ"ל לפני כשנה וחצי.

"אני מכיר את השר גלנט כבר הרבה שנים", מספר רזניק, "עוד מתקופת הצבא, כשהייתי חייל בודד והוא היה מפקד אוגדת עזה. הקשרים התהדקו כשהוא היה אלוף פיקוד הדרום ואני מנכ"ל המועצה.

"כשהוא התמנה לשר, הוא נתן לי הזדמנות גדולה. קודם כיועץ מקצועי שבא עם ניסיון מהמרחב הכפרי, ואחר כך כמנכ"ל, אחרי שהוא לא הסתדר עם המנכ"ל הקודם שלו".

רזניק מוסיף שהתפנית היתה טבעית מבחינתו. סיפור חייו נטע בו את הרצון להיות משרת ציבור.

העבודה שלו עם שמוליק ריפמן ז"ל, חבר קיבוצו וראש מועצת רמת הנגב, שהיה שנים רבות יו"ר מרכז המועצות האזוריות, השפיעה עליו רבות, ולימדה אותו שבתפקיד מפתח במערכת הממשלתית ניתן להשפיע - הן על כלל החברה הישראלית, והן על המרחב הכפרי ועל הנגב, שמהם הגיע לתפקיד.

השפיע עליו עם רבות. רזניק עם ריפמן ז"ל, צילום: מנשה לוי

עכשיו הוא נמנה עם הנושאים באחריות לכך שלזוגות צעירים תהיה האפשרות לרכוש דירה במחיר סביר, אפשרות המתממשת חלקית בזכות תוכנית מחיר למשתכן של משרד הבינוי ושיכון. לפני שהוא מגיב לכך, חשוב לו להבהיר שבתקופת השר גלנט, הדגש במשרד אינו רק על הבינוי אלא גם על השיכון, הכולל רכיבים חברתיים חשובים.

"החזרנו את רכש הדיור הציבורי ברמה מסיבית", מציין רזניק. "מעבר לזה, חידשנו את שיקום השכונות והקצבנו חצי מיליארד שקלים לשיקום פיזי, ומאה מיליון שקלים לשיקום חברתי. כמי שבא מעולם התוכן החברתי, אני אומר ששקל בבינוי חברתי חשוב הרבה יותר משקל בבינוי פיזי".

כמה משפחות כלולות במחיר למשתכן?

"60 אלף זוגות צעירים יקבלו בסופו של דבר דירה בהנחה של מאות אלפי שקלים. כיום יש כבר אלפים שקיבלו מפתחות, ועוד כמה אלפים יאכלסו את הבתים בקרוב.

"בזכות התוכנית הגענו למצב שנפסקה הספסרות בקרקעות, ושהקבלנים מתמודדים כיום במכרזים על המחיר הנמוך למטר בנוי. משרד השיכון אמון על ההגרלות ועל הביצוע, ועושה את זה בהצלחה".

לא לגמרי בהצלחה. בבאר שבע, בדימונה ובקריית שמונה קבלנים לא ניגשו לחלק מהמכרזים בטענה שהתמחור שלכם נמוך מדי. בפריפריה גם נשארו דירות ריקות ללא ביקוש.

"דווקא בפריפריה ביצענו הסכמי גג תקציביים עם הרשויות המקומיות, שכוללים השתתפות בעלויות הפיתוח, משום שאנחנו משרד חברתי. את ההסכמים במרכז הארץ השארנו לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י).

"אני יכול לספר שלא מזמן ישב איתי קבלן גדול ואמר לי: 'בסופו של דבר אנחנו מרוויחים מהתוכנית; אומנם פחות, אבל זה מאפשר לנו לבנות בהיקפים גדולים הרבה יותר'. לעניין הביקוש, יש באמת מאות דירות בפריפריה ללא ביקוש, ולכן החלטנו לפתוח דירות בדימונה למשפרי דיור עם ההנחות של מחיר למשתכן, כשהעיקר הוא שיגיעו מתיישבים נוספים לנגב".

מדוע חברי קיבוץ אינם זכאים לקבל משכנתא דרך משרד הבינוי והשיכון כשאר אזרחי המדינה, ומדוע התמריצים לבנייה אינם מותאמים לקיבוצים?

"אני יכול לספר על היחס לבנייה הכפרית בתקופתי ובתקופת השר גלנט. אנחנו שדרגנו את מעמד האגף לבנייה כפרית לאגף בכיר, וכיום אסנת קמחי, מנהלת האגף, היא סמנכ"ל המשרד.

"המעמד והגיבוי שקיבלה מנהלת האגף במשרד, מאפשרים לה להוביל שינויים לטובת תושבי המרחב הכפרי. בעוד שפעם היה קיבוץ צריך להראות מאזן קליטה ליישוב כדי לקבל סבסוד בפיתוח לבנייה, בהתאם למפת העדיפות הלאומית, הדבר הזה בוטל.

"כיום יישוב כפרי מקבל סבסוד פיתוח על כל בנייה חדשה ממשרד הבינוי והשיכון דרך המועצות האזוריות. תמיד יהיו תלונות כאלו ואחרות בנושא הזכאויות, אבל אני חושב שבעצם זה ששדרגנו את האגף לבנייה כפרית, ונתנו לו גיבוי מול משרדי ממשלה אחרים, עשינו צעד חשוב לטובת היישובים הכפריים ובהם הקיבוצים".

את הבשורה לקיבוצים ולמושבים הביא משרד השיכון והבינוי בשבוע שעבר, כשהצליח להעביר במועצת מקרקעי ישראל הוראת שעה שלפיה יינתנו מענקים ליישובים כפריים עבור פיתוח תשתיות והקמת או שיפוץ/שדרוג מוסדות ציבור, ככל שיגדילו את שיווק יחדות הדיור בתחומם.

ישוב שישווק בשלוש השנים הקרובות לפחות 40 יחידות דיור, או 20 יחידות ביישובי קו עימות, יזכה לקבל את המענק בסך ממוצע של 25 אלף שקל ליחידת דיור אחת.

כמו כן, יתאפשר למועצה האזורית לגבות הוצאות פיתוח עד סכום של 120 אלף שקל לבית שנבנה בהרחבה קהילתית. "השר גלנט הוביל את ההחלטה הזו", מציין רזניק, "אחרי שזיהינו שבנגב ובגליל יש תב"ע (תוכנית בניין ערים) מאושרת למעל 40 אלף יחידות דיור, ביישובים שרוצים לקלוט ויש להם כושר נשיאה לקלוט אוכלוסייה חדשה.

נתן לו הזדמנות גדולה. גלנט, צילום: חיים הורנשטיין

"זיהינו שהמרחבים של היישובים האלו הם ערכיים, ולכן ההחלטה לתמרץ את היישובים ואת המשתכנים החדשים בהם היא טובה לכולם. ביישובי מרכז הארץ מפתחות התמרוץ יהיו נמוכים יותר באופן טבעי. אני חושב שזו הבשורה הטובה ביותר למרחב הכפרי בעשור האחרון".

האגודה לצדק חלוקתי הגיבה כבר ביום קבלת ההחלטה, וטענה שהקיבוצים והמושבים הולכים לקבל כסף על בנייה באדמות חקלאיות, ושהם עושקים את המצטרפים החדשים ואת משלם המיסים העירוני.

"קודם כל, ההחלטה, חד־משמעית, לא מדברת על שום קרקע חקלאית. מדובר במתחמי דיור בתוך היישובים שיש להם תב"ע מאושרת על ידי גופי התכנון. נוסף על כך, הקפדנו שמפתחות התמריץ יהיו מקבילים לאלו הנהוגים ביישובים עירוניים.

"גם כשעושים הסכם גג עם רשות עירונית, הוא כולל מענקי פיתוח למבנים חדשים מול ישנים ולמוסדות ציבור. אין פה שום אפליה לטובה של המרחב הכפרי, אבל לא ייתכן שהוא יופלה לרעה לעומת המרחב העירוני.

"בנוגע לצדק חלוקתי, אני חושב שהוא צריך להיעשות בשיתופי פעולה של הנהגות המרחב הכפרי והעירוני, ואני כבר מזהה את הניצנים של הדבר הזה".

בניגוד להחלטה האחרונה לטובת המרחב הכפרי, השר גלנט תומך בדרישת יקנעם עילית להתרחב על חשבון אדמות שני מושבים במועצה האזורית מגידו.

"זה לא מדויק. יש פה שיח תכנוני, ובסופו של דבר הוא יוכרע לטובת כולם. יקנעם חייבת להתפתח, וגם צריך לתת את המקום למרחב הכפרי. הפתרון הוא להגיע להסכמות, כפי שקורה בין מועצות אחרות לערים סמוכות".

לא לחפש אשמים

עד 2015 היה מינהל התכנון במשרד הפנים, ומועצת מקרעי ישראל ורמ"י היו באחריות משרד הבינוי והשיכון. כשהצטרף יו"ר כולנו משה כחלון לממשלה, וקיבל עליו להוביל את נושא הדיור, הוא סיפח למשרד האוצר את מינהל התכנון, את רמ"י ואת מטה הדיור.

לנוכח מצב זה אני שואל את רזניק איזו השפעה יש למשרד הבינוי והשיכון על מדיניות הדיור, בעיקר כשיחסיו של גלנט עם כחלון אינם מהמשופרים. לטענת רזניק, השפעת המשרד, וכן השפעת השר שבראשותו, היא עצומה.

"יחסי העבודה עם משרד האוצר הם מצוינים", הוא מבהיר. "אני עובד מול הדרג הפקידותי וגם המיניסטריאלי, ורואה שקיים קשר מלא, מקצועי וטוב בין שני השרים והמערכות הכפופות להם. יש לי קשר מצוין עם דלית זילבר, ראש מינהל התכנון, עם עדיאל שמרון, מנכ"ל רמ"י, וגם עם ראשי מטה הדיור. ההשפעה שלנו עצומה.

"אנחנו אמונים על ההתחדשות העירונית, הקמנו אגף מיעוטים, אגף לאוכלוסיות בעלות שונות בחברה, ואנחנו מבצעים הסכמי גג בפריפריה החברתית והגאוגרפית.

"מעבר לכל זה, אנחנו מרכיב משמעותי מאוד במטה הדיור, אחראים על ביצוע מחיר למשתכן שהיא תוכנית הדגל הלאומית, ומנהלים את ההגרלות ואת השיווק בצורה אמינה ומקצועית".

כיום רזניק הוא בעל התפקיד הביצועי הבכיר ביותר מהתנועה הקיבוצית, ומגשים את משנתו של ח"כ איתן ברושי, שעל פיה על חברי הקיבוצים להשתלב בתפקידים בכירים במערכות השלטון.

כשאני תוהה באוזניו מי משפיע יותר על הממשלה - הוא בתפקידו הביצועי, או ברושי הפרלמנטר מהאופוזיציה - הוא אומר: "אני מעריך את איתן, ואנחנו ביחסי ידידות, אבל אני חושב שזה מעבר לתפקיד.

"יש פה אמירה שהתנועה הקיבוצית חייבת לחזור להיות משמעותית בחברה הישראלית. ככל שהיא תהיה משמעותית יותר, היא גם תהיה חזקה יותר. ככל שיהיו אנשים צעירים שהחברה הישראלית תהיה חשובה להם, וגם ההבנה בצורך של שיתופי פעולה ואינטגרציה עם חלקים אחרים בחברה, זה יעזור לתנועה לחזור למעמדה.

"אני מזהה כיום שיח מתלהם בין ראשי התנועה הקיבוצית לרמ"י ולגורמים ממשלתיים, ואני חושב שזאת לא הדרך של התנועה לפתור מחלוקות.

"כשהייתי מנכ"ל המועצה האזורית רמת הנגב, הגעתי להסכמי גבולות עם ירוחם ועם מצפה רמון, ובזכות זה יצרנו מרחב משתף פעולה ואינטגרטיבי בהרבה תחומים. את המיקרו הזה צריך לייבא למאקרו, ולנהוג כך ברמת החברים וראשי התנועה".

בתנועה טוענים שיש דור של פקידות ממשלתית שאין לו מושג מה זה קיבוץ.

"אני לא הייתי מצביע על הפקידות. אני חושב שתפקידה של ההנהגה הוא לא לחפש אשמים, אלא לייצר מצב שבו היא יכולה להביא את הארגון שלה למקום טוב יותר".

אז אתה אומר שלא צריך להאשים את רמ"י בעובדה שכל החלטות השיוך תקועות אצלם כבר שנים?

"אני לא אומר את זה. יש בעיות גם ברמ"י בהקשר הזה, אבל זה שראשי התנועה קוראים למנכ"ל רמ"י להתפטר, לא יביא לפתרון הבעיה. תפקיד ההנהגה הוא לפתור בעיות בדרך של גישור ושל הסכמות, ואני חושב שניתן להגיע לזה גם עם רמ"י".