בשעה שהמתח בעוטף עזה עוד באוויר ומספר ההרוגים והפצועים מהצד הפלסטיני הולך ועולה, בוחר בר חפץ מקיבוץ נירים הצופה לחאן יונס להביע את מחאתו כנגד כל מי שרק אפשר.

"אני כועס. בעיקר כועס". חפץ, צילום: ארנון אבני

חפץ (41), נשוי ואב לשניים, הוא פעיל שמאל וממקימי ארגון "עתיד הנגב המערבי". לטענתו המצוקה הכלכלית והייאוש בעזה הם שהביאו את תושבי הרצועה להפגין, ובמקרים מסוימים אף להתאבד, על הגדר.

"אני עצוב על החיים שנלקחו סתם כך ועל משפחות ההרוגים. אני עצוב על החיילים שנשלחו לסיטואציה בלתי אפשרית וייקחו את זה איתם עוד הרבה שנים", כתב חפץ בעמוד הפייסבוק שלו.

"אני עצוב על חבל ארץ שאני כל כך אוהב, וכבר כמעט 20 שנה לא מצליח לקבל מעט שקט ושלווה, ועצוב על השכנים שלי ממערב שנדונו לחיים של דלות, עוני ומחסור, מידי מנהיגים ציניים ופנאטים משני הצדדים. אני כועס. בעיקר כועס".

לחפץ כעס גם על התקשורת הישראלית, שכמעט לא מדווחת לדבריו מה קורה בתוך עזה כתוצאה מעצלות או מחשבה שגויה שאין בכך עניין, ולא שואלת את נציגי הממשלה האם עשו דבר כדי לשנות את המצב.

על מה עוד זועם חפץ, רכז ענף האבוקדו בקיבוצו? על השמאל הקיצוני, שנזכר בעזה רק כשישנם הרוגים פלסטינים ואפשר להאשים את הצבא ברצח.

הוא הבהיר גם שהתסריט של השבוע האחרון היה ידוע מראש, ואם "ממשלת ישראל לא תשנה את המדיניות שלה ומהר, זה יהיה הרבה יותר גרוע כי בעזה יש דבר אחד ברור: הפעם הבאה תמיד יותר גרועה".

בר, למרות הביקורת גם אתה יכול להודות שצה"ל נהג בזהירות יתרה ביחס למה שהתרחש על הגדר?

"אני לא בטוח שהצבא אכן נהג בזהירות יתרה, אבל זה לא חשוב ולא רלבנטי".

אז מה חשוב ורלבנטי?

"מה שגורם לעשרות אלפי אנשים ללכת לגדר ולחטוף כדור. אני מודע לחלוטין למצבם הנואש. גם חמאס היה מופתע מכמות האנשים שהיו מוכנים לרוץ לגדר. בעזה יש שיעור התאבדויות גבוה של צעירים, וזו עוד דרך להתאבד. לא פחות".

מי אחראי לדעתך להתלקחות האחרונה בעזה?

"מדינת ישראל החליטה מאז ההתנתקות להפריד בין עזה לשטחים, וחמאס עלה לשלטון. לעזה אין יכולת קיום עצמאית, והיא מתקיימת על כלכלת תרומות מאונר"א, מהרשות הפלסטינית, מבחריין ומנורבגיה.

"לעזתים אין ממה לחיות, והם מתגוררים במקום שלא מייצא ולא מייצר סחורות. לתושבים אין היכן לעבוד, וישראל אוסרת עליהם להקים מפעלים ולפתח תעשייה.

"מדובר בשטח של תל אביב שבו חיים בקושי שני מיליון איש. מישהו חושב שיכול לצאת מזה טוב? ישראל לא רוצה להעיף את חמאס מעזה כי היא תצטרך לשלם מחיר, אז זה טוב לארגון ולישראל".

איך מגיבים תושבי הקיבוצים באזור לדברים שאתה כותב ומשמיע?

"לא כולם מסכימים איתם, אבל אנחנו עדיין קיבוץ של השומר הצעיר. גם ראשי המועצות חושבים כמוני אבל מבטאים את הדברים בצורה פחות בוטה. הם זקוקים עדיין לקשר עם הממשלה ועם מקבלי ההחלטות. גם הצבא מודע לפן הכלכלי שמשפיע על הביטחוני. הצבא ביקש מאיתנו שנשלח מכתבים לממשלה שאנחנו זקוקים לעובדי חקלאות מעזה".

האם גם בצד השני, בעזה, ישנם קולות מתונים שקוראים לפיוס ולהפסקת הפרובוקציות?

"אין שם דמוקרטיה כמו אצלנו, אבל בשוליים אני מאמין שכן. גם בארגון חמאס יש מתונים יותר שתומכים בפתרון כלכלי במקום בפתרון צבאי".

כחקלאי ותיק – איך אתה מתייחס לטרור העפיפונים?

"זה בעיקר מצחיק אותי. השריפה היחידה שהיתה בשדה של נירים התרחשה בשל פצצת תאורה של הצבא. תופעת העפיפונים ממש לא נעימה, אבל גם מצחיקה. הרי השקענו מיליארדים בכיפת ברזל, בממ"דים, ברחפנים ובחומות. בסוף העפיפונים הם שגורמים לנזק לשדות. זה כמו בימי הביניים כששרפו שדות והרעילו בארות. כואב, אבל מצחיק".