"מקפיאה רגעים של אושר/ ושומרת עמוק בלב/ מוציאה ומפשירה/ בכל פעם שכואב". אלה המילים שכתבה טל יסעור מהקיבוץ העירוני מגוון שבשדרות למופע חדש של סיפורים ושירים, אותו יצרה תחת השם "רגעים של אושר".

אופטימיות גם ברגעים קשים. יסעור, צילום: אלבום משפחתי

כבר משמו של המופע, אותו מלווה בפסנתר ובקולות רועי גולן (קיבוץ סעד) עם הבמאית מורן תורג'מן, ניתן להבין שיסעור עוסקת בחוויות וברגעים שעברה בחייה, חלקם מאושרים ואחרים קשים.

היא מגוללת בפני צופיה את סיפור ילדותה בלינה המשותפת ביטבתה, עוסקת בחוסר הביטחון ובביישנות של נערה מתבגרת ובשנים של מתח וחרדה כאישה בוגרת וכאם לילדים בצל מציאות הקסאמים בעוטף עזה.

מציאות זו הובילה אותה ואת משפחתה לעזוב ב-2007 את שדרות ולשוב להתגורר ביטבתה, כדי להתאושש מהקשיים שחוותה. אחרי שנתיים חזרו לעוטף עזה.

יסעור עצמה יצרה כל חייה מוזיקה ועזרה בלמידה בגנים ובחוגים לילדים והוריהם. היא גם שרה במקהלות שונות, אבל רק בשנים האחרונות החלה לכתוב ולהלחין שירים למבוגרים המתארים את חייה וגם אזרה אומץ להופיע איתם בפני קהלים שונים.

"כשהופעתי בפני קיבוצניקים באו אליי כמה מהם, ואמרו לי שסיפרתי גם חלק מהסיפור שלהם", סיפרה יסעור למיינט קיבוץ.

"חלקם היו נרגשים עד דמעות. למרות שחוויות הלינה המשותפת היו לא קלות עבורי, וגם העובדה שהייתי נערה סגורה ומופנמת לצד ההתמודדות המשפחתית עם נפילות הטילים והאזעקות, מלווה אותי אופטימיות גם ברגעים קשים שלא נותנת לי ליפול".

"היה לי רע מאוד", נזכרה יסעור בלינה המשותפת שחוותה, "היו לי חלומות רעים, ורציתי ללכת בכל לילה לבית של ההורים – מה שעשיתי פעם אחת בלבד. הלילה הכי רגוע שלי היה בשישי, כי ידעתי שאוכל בשבת לנוח בבית של אמא ואבא. הייתי ילדה רגישה.

לגעת ברבים. יסעור במהלך הופעה, צילום: אלבום משפחתי

"למרות זאת, במופע אני מספרת גם על תעלולים שהיינו עושים כילדים והם זכורים לי לטוב. משחק במתקנים באמצע הלילה, ובריחה משומרת הלילה חזרה לבית הילדים. אני שמחה על כך שכאמא נתתי לילדים שלי חוויה אחרת ממה שאני חוויתי.

"עכשיו אני במקום אחר של חוזק וביטחון עצמי בכוחות שלי, ואני יכולה לעזור לילדים להתמודד עם החרדה שהם חווים בעוטף עזה כמו שאני חוויתי".

"שנים לימדתי מוזיקה בשדרות, בקיבוצים ובמושבים בשער הנגב", המשיכה יסעור. "היום אני מלמדת בחוף אשקלון, ועובדת בתוכניות של מרכזי חוסן גם עם ילדים ומסייעת להם באמצעות המוזיקה.

"הבן הגדול שלי מתגורר בתל אביב אחרי שהשתחרר מצה"ל, בתי עוד משרתת ויש לי שני ילדים בכיתה י' ובכיתה ו'. אני לא יודעת מה יקרה אם המצב ישוב להיות כשהיה, אבל התחושה היא שהצלחנו להתמודד עם המשבר".

גם כנערה לא היית ממש נטולת חרדה.

"עד שנת השירות והגיוס לצה"ל כמדריכת גדנ"ע הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון, ובקיבוץ זה קשה עוד יותר. בקיבוץ לא העזתי לדבר אלא רק במקומות אחרים. עכשיו אני כותבת ושרה בצורה הכי חשופה שיש ומפצה על שנים רבות של שתיקה. בקרוב אני הולכת להופיע עם הערב שלי ביטבתה, ואני צופה התרגשות רבה".

יסעור הספיקה עד כה להופיע שלוש פעמים בסביבת שדרות, אבל עוד לא בעיר שבה היא מתגוררת ובקיבוץ נעוריה. הקהל בהופעות, ובעיקר אנשי קיבוצים, מספרים שהמופע מדבר אליהם ומזכיר חוויות שונות שגם הם חוו.

בכוונת יסעור להוציא בקרוב דיסק משיריה בהשקעה שלה ושל הוריה, ובעזרת קמפיין מימון המונים. את הדיסק תמכור בהופעות שתעלה. "אני מאמינה בעצמי ובשירים שלי, ומוכיחה שאין גיל מאוחר מדי להגשמת חלומות. אני מקווה שאצליח לגעת בעוד רבים בעזרת המופע שלי", סיכמה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו