שירה של מעיין שחר פרטקין בת ה-11, תלמידת כיתה ה' בבית הספר חופים ביד מרדכי, זכה בתחרות מטעם משרד החינוך. השיר, "הענן שלי" שמו, ישובץ בספר מיוחד שיכלול 70 יצירות של תלמידים מרחבי הארץ.

השיר פשוט ואמיתי. מעיין שחר פרטקין, צילום: אלבום משפחתי

מנהלת ביה"ס דניאלה כהן, ואגף החינוך של המועצה האזורית חוף אשקלון, בירכו את התלמידה על ההישג המכובד.

הזוכים ובני משפחותיהם הוזמנו לטקס הענקת תעודות מצוינות בכתיבה, שיתקיים בסוף חודש מאי ברמת גן בהשתתפות צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים, ריקה ברקוביץ' וסופרים נוספים. 

אגודת הסופרים העברים בישראל, בשיתוף הסופרת ריקה ברקוביץ', מקיימת זו השנה ה-14 את תחרות הכתיבה הארצית לתלמידי בתי הספר היסודיים.

מתוך אלפי יצירות של תלמידי כיתות ג'- ו' שנשלחו מרחבי הארץ, נבחרו 70 יצירות, כמניין שנות המדינה, שישתלבו בספר היצירות של ילדי ישראל. מהמועצה האזורית חוף אשקלון בחרו בשיר שכתבה מעיין שחר פרטקין.

שחר פרטקין מתגוררת בקיבוץ גברעם ושרה במקהלה של קיבוץ יד מרדכי. היא אף השתתפה בעצרת המרכזית של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. למעיין עוד שתי אחיות והיא נכדתה של בת-אל שחר, הגננת המיתולוגית שעבדה במשך 20 שנה בגברעם וכיום מחנכת בגנים בכרמיה.

אמה של מעיין, חגית שחר, היא מחזאית שכותבת תסריטים מקוריים למסיבות סוף שנה של ביה"ס. "זו למעשה הפעם הראשונה שמעיין עשתה עבודה עם עצמה וממש נכנסה לזה", סיפרה האם.

"כיוונתי אותה לכתיבה מלאת דימויים שמדברים על שיתוף ורגש. ביום העצמאות היא הודיעה לי שהיא זכתה, ומאוד התרגשנו ובכינו. השיר פשוט ואמיתי וזה הסוד שלו. משקף רגש של ילד".

אורנה סיוון, המחנכת של מעיין, אמרה כי היא "תלמידה מקסימה מאוד, רגישה ויצירתית וזה הפתיע שזכתה מבין אלפי התלמידים מכל הארץ".

מעיין עצמה, שהחלום הגדול שלה הוא להיות זמרת, אמרה: "ההרגשה ממש כיפית כי אני עדיין לא כל כך מאמינה שזכיתי. זה כאילו להיות ברגע שלא כל כך מתייחסים אליך, ופתאום להיות ברגע שכולם מתייחסים אליך".

"אגודת הסופרים העברים ואני גאים להציג לעם ישראל את רשימת 70 פרחי הסופרים והמשוררים הצעירים", סיכמה ריקה ברקוביץ', יוזמת ומנהלת התחרות. "כל המגמה של התחרות היא להניע כמה שיותר מילדי ישראל לעסוק בכתיבה ספרותית".

הענן שלי/ מעיין שחר פרטקין

רגשות עוזרים לי.                              

רגשות כמו עננים                              

מתעופפים מאנשים לאנשים.             

עננים של שמחה ורודים וצבעוניים,        

עננים של אור עוטפים כמו פיונים קסומים.

ברגשות יש תנודות כמו ברוח חזקה

ואתם אנשים מתנדנדים בין עצב לשמחה.

גם אני כמו העננים

לרגע ענן של שמחה

ולרגע שאחריו לענן אור מחכה.

 

אני כמו ענן שמתעופף בין עננים אחרים

בוכה איתם בחורפים הגשומים.

אבל אני מרגישה שונה

וכולם שואלים אותי מדוע ועל מה?

 

אני חולמת חלומות מתוקים

על נסיכות ואבירים מצילי חיים.

על פיות לוחשות ובוכות

שמגיעות אלי מארצות רחוקות.

 

אמנם  אני בת עשר אבל הגיל לא קובע

ואני ענן שמסתובב באגדות ושומע

על העבר, על העתיד ומה אפשר לשנות

שגם אותי ילדים ינסו לראות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו