בית משפט השלום בפתח תקווה אסר, בהחלטה תקדימית, על חברת קיבוץ גבעת השלושה להשתתף לתקופה של 60 ימים באספות החברים.

אלימות ושימוש בשפה בוטה. גבעת השלושה, צילום: גיל לרנר

הקיבוץ, באמצעות עו"ד גיל דגן (שלמה כהן ושות'), פנה לבית המשפט על סמך החוק למניעת הטרדה מאיימת, ותיאר שורה של הטרדות בלתי פוסקות מצד החברה כלפי חברי קיבוץ באספות החברים.

"במסגרת האספות נוהגת החברה להשתלט בכוח על הדיונים", טען הקיבוץ, "לצעוק, לגדף ולאיים על חברי קיבוץ הנוכחים באספה, ובכך היא מונעת קיום אספות כסדרן, עד כדי פיצוצן והדרת רגליים של חברים בשל החשש להימצא בקרבתה המאיימת של החברה".

הקיבוץ הזכיר שבעבר הוצא כנגד החברה, בהסכמתה, פסק דין האוסר עליה להיכנס למזכירות הקיבוץ, אלא אם כן תלווה אותה מנהלת הרווחה שלה בקיבוץ.

"באספה שהתקיימה בינואר השנה", המשיך הקיבוץ וסיפר בבקשתו לבית המשפט, "הפגינה החברה התנהגות אלימה תוך כדי שימוש בשפה פוגענית ובוטה. היא צרחה בקולי קולות מבלי שניתן היה להרגיע אותה, עד כדי כך שחלק מהחברים קמו ויצאו מהאספה".

באספה אחרת, כשבועיים אחרי כן, נאלץ יו"ר האספה לנעול ולפזר את האספה טרם סיומה עקב הפרעות בלתי פוסקות מצד החברה. באספה שלישית, בחודש פברואר, שוב ניסתה התובעת להתפרץ, אלא שהפעם סייע בנה של החברה בהרגעתה. "מאז" לטענת הקיבוץ, "לא התקיימו אספות חברים, בשל החשש שהחברה תפוצץ אותן".

עו"ד גיל דגן אמר בבית המשפט כי הקיבוץ מודע לכך שמדובר בחברה שיש לה זכות עקרונית להביע את דעתה באספה, אך אם יש בכך כדי לפגוע בחברים אחרים, נכון לאמץ את הכלל שאינטרס החבר היחיד נדחה לעיתים מפני האינטרסים של האגודה בשל כלל החברים המאוגדים בה.

משכך ביקש הקיבוץ למצוא פתרון סביר, והדגים בבית המשפט כי בישיבת הכנסת למשל יש סדרנים לשמירת הסדר, ובבית המשפט קיימים מאבטחים.

ליו"ר האספה בקיבוץ קיימת אומנם סמכות (לפי תקנות רשויות האגודה) להשגיח על הסדר באספה, אך אין לו כלים לאכוף את הסדר, לנהל את האספה כסדרה או להתמודד עם חבר שאינו מקבל את מרות יו"ר האספה, הסביר הקיבוץ. משכך ביקש הקיבוץ מבית המשפט כי יינתן צו שיאסור על החברה להשתתף באספות.

עו"ד גיל דגן. צילום: שחר תמיר

הקיבוץ הציע לאזן בין זכותה של החברה להביע את דעתה באספות, לבין האינטרס הציבורי של שמירת הסדר, בכך שתינתן לחברה האפשרות להצביע בקלפי או להציג את טענותיה ודבריה באספה באמצעות חבר אחר.

החברה הגיבה בבית המשפט ואמרה שכל טענות פרקליט הקיבוץ הן שקריות והוצאו מהקשרן. "יושבים כאן שני עורכי דין ויו"ר קהילה שאני משלמת את המשכורות שלהם. לא ייתכן שאני אממן את עורכי הדין שיצאו נגדי", התרעמה החברה.

"אני מבקשת לקבל עורך דין שמבין בדיני קיבוץ שייצג אותי. כיוון שאין לי כסף ואין לי יכולת לשכור את שירותיו של עורך דין, אני מבקשת מהסנגוריה הציבורית שתטפל בענייניי", אמרה החברה לבית המשפט, והסבירה שלא היתה לה שהות לפנות לסיוע משפטי.

"אני לא מתכוונת להתייחס לשום דבר שעולה פה ללא עורך דין", המשיכה החברה. "אני מבינה בחוקי קיבוץ, באתיקה, במוסר, ביושר וביושרה ובכבוד האדם וחירותו".

השופט אריאל ברגנר הסביר כי מטרתו של ההליך לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת הוא מתן סעד זמני, שיקפיא מצב וירחיק בין הצדדים הנִצים ביניהם כאשר הסכסוך גולש למצבים המתוארים בחוק כהטרדה מאיימת.

השופט נעתר לבקשת הקיבוץ, והורה על צו המרחיק את החברה מאספות החברים לתקופה של 60 ימים, אך התיר לה, כהצעת הקיבוץ, להשתתף בהצבעות בקלפי, וגם להביע דעתה באספות בדרך של הקראת טיעוניה בכתב.

השופט הבהיר לחברה כי אם יש בינה לבין הקיבוץ סכסוך כלשהו, חובה עליה לנהל אותו לפי החוק, ויש לה זכות מלאה להגיש כל תובענה לבית המשפט לפי החוק כדי לקבל סעד.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו