מתוך היכרות עם נושאי הוויכוח בחברה הישראלית, נדמה שלב העניין מצוי בשאלת הכיבוש. יש הטוענים שאנו כובשים אדמות ביהודה ושומרון. אחרים אומרים שאנו שולטים בעם הפלשתינאי, המוכה והמושפל.

שולטים בלית ברירה. פלסטינים במחסום, צילום: מארק ניימן לע"מ

בקיצור, עם שולט בעם. זו האמת. האם יש לכך הצדקה? כן, יש הצדקה. אנחנו שולטים בלית ברירה, שולטים וגם צדיקים.

הברירה היתה קיימת. אילו היו הפלשתינאים מקבלים את עצם זכות הקיום של המדינה, מדינת היהודים, אפילו על שטח קטן מהקיים. אבל הם לא. קבלת המדינה בהיותה יהודית היא לב הסכסוך, ולא הכיבוש.

הוויכוח הפנימי בתוכנו חוצה את העם לשני מחנות. לכן מעניין להיווכח איך רואים את הוויכוח אנשי המחנה של תנועת העבודה על שלל גלגוליה.

הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, לשעבר חבר גרופית, אמר פעם: "אבו־מאזן אף פעם לא אמר שאם יהיה הסכם פשרה, אפילו לשיטתו, בקווי 1967, זה יהיה סוף הסכסוך וקץ התביעות. הוא אף פעם לא אמר שוויתר על זכות הפליטים (ישראל היום 15.10.2014)".

העיתונאי דן מרגלית, שהחל את הקריירה בעיתון השמאל העולם הזה, והיה שנים רבות כתב בעיתון הארץ, אמר פעם: "כל המפלגות (הציוניות) ייטיבו לעשות אם יבינו כי בראש המגזר הערבי עומדים לא רק אישים ראויים, אלא גם מי שאינם מוכנים להשלים עם קיומה של מדינת ישראל בשום גבול (ישראל היום 11.9.2015)".

שתי הדוגמאות מראות ומלמדות שאין לנו ברירה. הסטטוס־קוו עדיף על כל פתרון, הן של הימין והן של השמאל. סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל, כלומר יצירת מדינה אחת, הוא פתרון בלתי קביל. לאמץ לעצמנו שלושה מיליון אזרחים זהו מרשם בדוק למלחמת אזרחים - בינינו לבינם.

יצירת שתי מדינות לשני עמים - כלומר הקמת מדינה פלשתינאית - היא פתרון בלתי קביל. מדינה פלשתינאית תהפך מיידית למדינת טרור, וכל גבולה המזרחי של מדינת ישראל יהפוך לגבינה שוויצרית מחוררת, והדבר שיביא למלחמה נוספת.

הסטטוס־קוו, שנבנה צעד אחר צעד במשך חמישים שנה, הוא הרע במיעוטו. בשטחי A ו־B הפלשתינאים מנהלים את חייהם באוטונומיה גמורה. השליטה הביטחונית - בידינו. אין כרגע אלטרנטיבה טובה יותר מהמשך הסטטוס־קוו, ואיתו יש להמשיך עוד שנים רבות.

זוהי גזרת הגורל האכזרית של דורנו, להיות דרוכים ושולטים, לא להרפות ולא להיחלש, פן תיחלש ידנו ותפרוץ המלחמה, זו שאותה כולנו רוצים למנוע.

לבסוף עומדת השאלה: מי רוצה להיכנס למשא ומתן? או: מי אינו רוצה להיכנס למשא ומתן? ראוי מאוד לקרוא את דעתו של הסופר א"ב יהושע, שעם הסופרים עמוס עוז ודויד גרוסמן, הוא המבטא המובהק של תנועת העבודה.

א"ב יהושע כתב את הדברים האלה: "חובתו המדינית והמוסרית של מחנה השלום הישראלי על כל אגפיו, היא להציב דרישה לרשות הפלשתינאית ולעומד בראשה, להיענות להצעה של ראש ממשלת ישראל, להיכנס למשא ומתן בלי תנאים מוקדמים" (הארץ 24.6.2016). הדברים מדברים בעד עצמם. דבריו של א"ב יהושע הם חומר למחשבה רצינית.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו