האם מאמרים של אבות הציונות יגרמו לבוגרי שנת השירות של התנועה הקיבוצית להיות אזרחים משפיעים בחברה הישראלית ולשמור על זיקה לתנועה הקיבוצית?

סיפוק גדול ותחושה מדהימה. חניכי תוכנית יהב, צילום: באדיבות יהב

בתנועה הקיבוצית מאמינים שכן, ולכן ניתן אור ירוק לארבעה צעירים שיזמו את תוכנית יהב, ומעבירים אותה מספטמבר 2017 כפיילוט בארבע קומונות של משרתי שנת שירות מטעם התנועה לפני שירותם הצבאי.

נחשון אלוני (29) מעין החורש היה י"ג בכפר הנוער מנוף. סתיו גיל (29) מעצמון שירת בפנימיית ארזים. נעמה מושינסקי (29) מתל אביב היתה בתנועת השומר הצעיר.

אביתר בן־ארצי (28) מהרצליה התחנך בגליל ים והתגייס לאחר הלימודים. לפני שנתיים נפגשו אלוני, גיל ובן־ארצי בקורס בשם "פולי תקווה" של קרן ברל כצנלסון, שמטרתו להכשיר מנהיגים פוליטיים ויזמים חברתיים.

"הקורס נמשך שלושה חודשים", מספר אלוני, "והוא מוקדש ללימוד סוגיות כלכליות, חברתיות ומדיניות של מדינת ישראל. בסופו של הקורס היה חשוב לנו לעשות משהו שיביא שינוי ושישפיע על החברה.

"שלושתנו מאמינים בחינוך, וצירפנו את נעמה, שבאה מתחום החינוך הבלתי פורמלי. התלבטנו אם להקים מסגרת כמו תנועת אחרַי, שקמה אחרי רצח רבין ועובדת עם נוער מהפריפריה.

"לאחר מחשבה והבנה שאנחנו רוצים להביא אנשים צעירים לעמדות מפתח בחברה הישראלית, ולאור ההיכרות שלנו עם שנת השירות של התנועה הקיבוצית, החלטנו שזה הגוף שאיתו נוכל להגיע לתוצאות הטובות ביותר".

למה דווקא הגוף הזה?

"כי מדובר בכאלף בני נוער שמסיימים את שנת השירות בכל שנה, מספר משמעותי מאוד של אנשים בכל שכבת גיל. הניסיון מלמד שבוגרי שנת השירות מתגייסים לשירות משמעותי בצבא, והחלטנו שצריך לנצל את הפוטנציאל שיש בהם למעורבות חברתית ולמנהיגות גם אחרי השירות הצבאי".

אלוני יצר קשר עם נוקי גולדפישר ממחלקת הביטחון של התנועה הקיבוצית, והציג לה את הרעיון הכללי שהגו הוא וחבריו. הם הוזמנו לפגישה עם ד"ר גבי אׂסם, מנהלת אגף החינוך, ועם לירז ברנד, רכז שנת השירות. הם תמכו ברעיון, ולאחר מספר פגישות החליטו ליישם אותו במסגרת האגף.

לימים הוקם בתנועה אגף הצעירים ומעורבות בחברה בראשות אסיף איזק, והפעילות המוצעת תאמה גם למטרות האגף, שאחת מהן היא הקמת רשת בוגרי התנועה הקיבוצית והשתלבות בעמדות השפעה בחברה הישראלית.

בשנה שעברה התגבש הרעיון לתוכנית מפורטת בשם "יהב", והוחלט שארבעת יזמיה ומקימיה יעבירו אותה החל מספטמבר 2017 לחברי ארבע קומונות של משרתי שנת שירות: בכפר הנוער נווה הדסה בתל יצחק, בכפר הנוער עתיד רזיאל בהרצליה, בכפר הנוער החקלאי מקווה ישראל, ובבית הספר מבואות עירון בעין שמר.

"הבעיה בשנת השירות של התנועה הקיבוצית", מציין אלוני, "להבדיל מהמכינות הקדם־צבאיות ומתנועות הנוער, היא שהחבר'ה באים לעבוד ולתרום, והם באמת עושים עבודה מדהימה בכל מקום שבו הם מתנדבים, אבל התוכן מתפספס.

"אני זוכר שכשהייתי בשנת שירות עבדתי במסירות, ויצרתי קשר טוב עם חניכי הפנימייה שבה התנדבתי, אבל היה חסר לי ההקשר הרעיוני של הפעילות שלי, ולימוד רחב יותר במשך שנת הי"ג על התנועה הציונית, על תנועת העבודה ועל החברה הישראלית.

"אלו בעצם השורשים הערכיים והיסודות שהובילו למפעלים חברתיים של התנועה הקיבוצית. הידע הזה גם היה חסר לי כשהגעתי לצבא, והייתי צריך להתמודד מול הטענות של הדתיים שאנחנו עגלה ריקה לעומתם. מתוך הרעיון הזה גיבשנו את תוכנית יהב".

מה כוללת התוכנית?

"התוכנית כוללת סדרה של עשרה מפגשים שאנחנו מעבירים למתנדבי שנת השירות לאורך השנה, וגם קיימנו סמינר של ארבע הקומונות בבית ברל במשך יומיים. בנינו רצף של מערכי שיעור לאורך השנה, שכל אחד מהם עוסק בנושא אחר.

"זה מתחיל בראשית הציונות, במה זו התנועה הציונית, בזרמים בציונות ובהגשמתה בארץ. זה בעצם כמו שיעור היסטוריה, אבל קצת מעבר לזה. כל נושא שאנחנו מלמדים עובר דרך טקסטים של הוגים שקשורים אליו.

להשלים את ההקשר הרעיוני. אלוני, צילום: אלבום פרטי

"למשל, הם קוראים איתנו את א"ד גורדון, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, אחד העם ואחרים. אחרי שלמדנו מה זו התנועה הציונית, עשינו שיעור על ההומניזם ועל ההומניזם בציונות, ועסקנו במתחים בין אחד העם לברדיצ'בסקי, כשהאחד דוגל בשלילת הגולה ואילו האחר בהמשכיות".

זה נשמע כמו השלמת חומר לימודי של בית ספר.

"לא בדיוק. זה מתחיל אומנם ברכישת ידע עיוני ובלימוד טקסטים, אבל הופך לדיון במשמעות המעשית של הדברים בימינו. לסמינר שקיימנו קראנו 'סמינר ערך השירות', ושם התחלנו לדבר כיצד להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל.

"הצגנו בפני השינשינים שתי תפיסות שירות: האחת של יוסף טרומפלדור, האומרת 'אם צריך גלגל, אהיה גלגל', כלומר אעשה מה שאומרים לי; והשנייה של א"ד גורדון, האומרת שכל אחד צריך לעשות מה שמעניין אותו ומה שהוא טוב בו, ואם כולם ינהגו כך זה יתרום גם לכלל.

"הבאנו פאנל של אנשים שתורמים בתחומים שונים, כמו האקדמיה והביטחון, במטרה שהם יבחרו את תפיסת השירות שלהם בצבא ובאזרחות".

אלוני מספר שמשתתפי הסמינר יצאו בתחושה שהוא תרם להם רבות. נוסף על כך, לתכנים היה ערך למפגש בין ארבע הקומונות, שבכל אחת מהן שישה עד עשרה חברים, והבנה של הפוטנציאל הטמון במאות משרתי שנת השירות.

התוכנית של המארגנים היא שבשנה הבאה יתרחב הפיילוט של ארבע הקומונות ל־12 קומונות. הן יודרכו על ידי סטודנטים מהתנועה הקיבוצית, שיקבלו מלגה שנתית מהתנועה, וכך יהיו מעורבים בה. בעתיד תקיף תוכנית יהב את כל מתנדבי שנת השירות בכל מחזור.

"מערכי השיעור המתוכננים לסוף השנה", מוסיף אלוני, "כבר עוסקים בציונות בת־זמננו. אנחנו מציגים את הבעיות שאנחנו מזהים בחברה הישראלית, ומעלים את השאלה איך אנחנו כאזרחי המדינה יכולים לשנות את המצב ולתרום חוץ מהשירות הצבאי - בתחום הציבורי, העסקי או האקדמי.

"המטרה היא שהחבר'ה שעברו את התוכנית יכירו את ההיסטוריה ואת המורשת של המקום שבו הם חיים, ושיהיו ביקורתיים, ריבוניים ועצמאים בבחירת דרכם בחיים, בדגש על רצון לשנות ולהשפיע על החברה בישראל".

הציונות משתנה

סתיו גיל מדריך במסגרת תוכנית יהב את חברי הקומונה בנווה הדסה, נוסף על היותו ראש המכינה הקדם־צבאית בארי בבית ברל. "מתנדבי שנת השירות", הוא אומר, "הם מיטב הבנות והבנים משכבת הגיל שלהם, שבחרו לתרום שנה מהחיים ללא שום רווח חומרי, וזה מדהים.

"הם רוכשים יכולות רבות בשנה הזאת. אני חושב שמה שאנחנו עושים איתם נכנס למרווח הנכון של הצרכים שאינם נענים במסגרת השנה, ואחד מצרכים אלו הוא חיזוק השדרה הערכית.

"ההדרכות שלנו והתכנים שאנחנו מלמדים בצורה של לימוד פעיל במעגל שיחה, תוך כדי דיון לאחר ביסוס ידע ותוך כדי הפריה הדדית, עונים על צורך משמעותי מאוד בקרב הנוער בשנת שירות".

איך התרשמת מהסמינר המשותף שקיימתם?

"התרשמתי שהם יודעים שהם ציונים, אבל אין להם שמץ של מושג למה. הם אוהבים את התנועה הציונית ומרגישים חלק ממנה.

"הסבתא והסבא שלהם הקימו את הקיבוצים ואת ההתיישבות הכפרית, הם רואים את עצמם בעתיד חלק ממנה, אבל ממש לא מבינים מה היא הייתה ומה התפקיד שלהם 70 שנה לאחר הקמת המדינה.

"הם לא מבינים איך הם נושאי הלפיד ומה התפקיד של הציונות כיום, ואני חושב שזה המהלך הגדול שאנחנו עושים בתוכנית יהב.

"זה מתחיל מהתבוננות אחורה על התנועה הציונית, ונמשך בתפקידה של הציונות כיום, תוך כדי העברת האחריות המעשית לכתפיים של החבר'ה, לא כלימוד אקדמי לשם העשרה, אלא כחלק מההגשמה העצמית".

כשאלוני וגיל נשאלים אם הם מאמינים שלימוד של טקסטים ציוניים יביא את חניכי שנת הי"ג גם למעורבות בחברה וגם לשמירת הקשר עם התנועה הקיבוצית, התשובות שלהם מורכבות. "מבחינתי התנועה הקיבוצית היא כלי", אומר אלוני.

"כבן קיבוץ אשמח מאוד אם הקשר איתה יהיה חשוב להם, כמו שהוא חשוב לי, כמי שהסבים שלו בנו קיבוץ והקימו את המדינה, אבל זה לא העיקר. אנחנו קוראים את הטקסטים, והחבר'ה מופתעים מאוד כמה שהם רלוונטיים למה שקורה כיום במדינה. הציונות לא נגמרה, היא פשוט משתנה.

"פעם היתה הציונות להקים את המדינה, וכיום היא לשפר את החברה. כבר עכשיו אני רואה איך הטקסטים משפיעים עליהם מבחינת התרומה לחברה. בנוגע לקשר עם התנועה הקיבוצית, הרעיון הוא שהתנועה תשמור על קשר עם השינשינים גם אחרי הצבא.

"אנחנו מתכננים לקיים מפגשים אחת לרבעון עם בוגרי התוכנית, והכוונה שלנו היא שאלו שאנחנו מדריכים כיום יהיו אלו שידריכו את השינשינים הבאים בעוד ארבע או חמש שנים כסטודנטים שיקבלו מלגה מהתנועה".

גיל מסביר שלא יהיה די בלימוד כשלעצמו להשגת מטרות התוכנית לטווח הארוך. "אם התוכנית, שהתחילה בספטמבר 2017, תסתיים סופית בקיץ הקרוב, אין שום סיכוי שהחבר'ה יישארו מעורבים בתנועה הקיבוצית ורתומים לעניין הביטחון של מדינת ישראל.

"אני גם לא משוכנע שהם יבחרו לקבע את חייהם בעתיד במדינת ישראל. אנחנו נדרשים להמשיך ולשמור אותם בתוך מסגרות המשמרות את הקשר שלהם עם הקיבוצים ועם התנועה הקיבוצית, שמכוונות אותם בצמתים החשובים של החיים שלהם, ושמלוות אותם בשנים הקריטיות שהן שנות השירות הצבאי והעשור שאחריהן. אלו השנים שצריך להיות שם בשבילם".

מה עשתה לכם התוכנית הזאת כמי שהגו רעיון וזוכים ליישם אותו?

אלוני: "עבורי זה סיפוק גדול ותחושה מדהימה. זה מה שנקרא להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. באופן אישי, העמקתי את הידע ההיסטורי שלי, אבל התחושה העיקרית היא של הגשמת חזון שאני מאמין בו, ואני מקווה שזה אכן יימשך גם בעתיד".

גיל: "גם אני חש סיפוק עצום. עולם העשייה הזה לא זר לי. זה מה שאני עושה במשך כל השנה. אבל ההצלחה להכניס תוכן משמעותי כל כך לשנת השירות, שלא היה לפני עשר שנים כשאני הייתי י"ג, היא שנותנת לי תחושת סיפוק אדירה.

"הציפייה שלי היא שהתוכנית תימשך בשנים הבאות ותקיף את כל משרתי שנת השירות, ולא תהיה נחלתן של השנה או השנתיים הקרובות בלבד".

להרחיב אופקים

ליסה פרידלנדר (18.5) מקבוצת שילר משרתת בשנת השירות בפנימייה החינוכית מבואות עירון עם קבוצת נוער של נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים), ומשתתפת בתוכנית יהב בהדרכתו של נחשון אלוני.

תוכנית מיוחדת. פרידלנדר, צילום: אלבום פרטי

"אני חושבת שזו תוכנית מיוחדת", היא אומרת. "אני והחברים שלי מרוצים מאוד שנבחרנו להיות בתוך ארבע הקומונות שנכללות בפיילוט של התוכנית. התוכנית הזאת תורמת לי, ומעשירה מאוד את הידע שלי. התכנים שאנחנו רוכשים בה לא מועברים כיום לבני הנוער.

"זו הזדמנות ללמוד דברים חדשים, להרחיב את האופקים, ולהסתכל על הדברים מפרספקטיבה אחרת. למדנו על הציונות, ופתאום ראיתי איך זה מתחבר אליי באופן אישי.

"הפאנל שהיה לנו בסמינר עם אנשים שמשרתים בכל מיני תפקידים במדינה, גרם לי לראות איך השירות הצבאי שלי מצטרף לשנת השירות בניסיון לתרום תרומה משמעותית לחברה שבה אני חיה".

את רואה את עצמך בטווח הארוך עוסקת במעורבות חברתית וקשורה לתנועה הקיבוצית?

"קודם כל, ברור לי שאני אהיה מעורבת חברתית, ובנוגע לתנועה הקיבוצית - אני לא בטוחה, אבל גם לא שוללת. אני רואה את עצמי עושה פרויקטים חברתיים כל החיים שלי. אני אוהבת לתרום לזולת ולהרגיש שאני עוזרת לחברה".

את שומעת את זה גם מהחברים האחרים בקומונה?

"כן. אנחנו שישה חברים בקומונה, ולכל אחד האופי ואת הגישה שלו, אבל אין לי ספק שכולם ימשיכו בדרך של תרומה לקהילה ותרומה לחברה בישראל".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו