מאז שנולד הילד, החזון שלי הולך ומצטמצם. אולי זה לא רק הילד, אולי זה הגיל והחיים המתקדמים ורצים במהירות שאינה נתפסת.

שתמיד נרוץ שמחים בדשאים. שבועות בעין השלושה, צילום: ישראל יוסף

רותם של פעם חלמה רחוק, והרבה. היא רצתה להיות סופרת מצליחה (זה עדיין נשאר); להרוויח מיליונים מספריה (עם זה כבר השלמתי שלא); להתחתן עם הגבר הכי מושלם עלי אדמות (אישי קורא את הטור, אז אגיד שכמעט הצלחתי); ולהישאר תמיד רזה, יפה, בריאה ועוד מיני שמות תואר מוצלחים.

אה, כן. לא חשבתי שאגור בקיבוץ. יותר בכיוון של וילה עם בריכה פרטית בקיסריה. כיום הצטמצם החזון שלי לתמונה אחת פשוטה:

בית קטן, נגיד 100 מ״ר; אישי, ילדיי ואני בריאים ומאושרים; סביבנו משפחה וחברים. וכל זה בקיבוץ. ובחזון הפשוט שלי - שכמו כל חזון, ברגע שמתחילים לפרוט אותו אין הוא פשוט כלל - הקיבוץ נראה בערך כך: קודם כל הוא ירוק ופורח.

גם בין הבניות, השיפוצים, ההרחבות וההתרחבויות יש הרבה דשא, ופרחים ועצים, גינות ירק ועציצים. הלכלוך היחיד על המדרכות הוא עלים נושרים, חלקם קראנצ׳יים כאלה, שילדי הגן יוכלו לפצפץ תחת כפות רגליהם הקטנות.

אחר כך, אחרי שטיפלנו בצד הקוסמטי וגם וידאנו שלא חונים בכל מקום, ושלא כל מדרכה ליד הבית הופכת להיות חניה פרטית, אפשר להתפנות ולטפל בתוכן, במהות: הקהילה.

בתמונה שלי הקהילה בקיבוץ נשארת אכפתית ומעורבת (ומה לעשות, לפעמים גם מתערבת); קהילה שחבריה ערבים זה לזה, ולא אורבים זה לזה בשמחה לאיד כזו או אחרת.

קהילה שראשית לכל דואגת לחבריה, ולא במובן הסנובי־קיבוצניקי המוכר, אלא מתוך הבנה שבעולם האכזר ובמדינה הנלחמת על חייה יטיבו אנשים לנהל קהילות מטפחות, החל מהמשפחה הגרעינית ועד למדינה שלי. אבל הרי בקיבוץ עסקינן, אז נמשיך.

שבקיבוץ אנשים יהיו פשוט טובים: זה לזה ולבעלי התפקידים. וגם להפך. לבעלי התפקידים בקיבוץ לא יזיק להיות חביבים קצת יותר. הקיבוץ נותן שירות, וכיום אנחנו כבר לקוחות משלמים, אז כדאי קצת יותר לכבד, או פשוט לענות יפה.

שבקיבוץ ימשיכו עם עוד ועוד פרויקטים כמו ״סיר ליולדת״, ופחות פרויקטים שבהם מעורבים עורכי דין למשל. ויותר מכל - שבתוך המושג הבעייתי הזה הקרוי ״שיוך דירות״, יצליחו הקיבוץ ואנשיו להמשיך ולחיות בשלום, לתת מענה לחברים ופחות ליורשים מרחוק, כי עם כל הכבוד (ויש כבוד) - את הקיבוץ יש לשמר מבפנים.

ולבסוף, שהקיבוץ ידאג לילדים ולקשישים; שהמרפאה תהיה שוממה כי כולנו בריאים; שהספרייה תהיה מלאה כי כולנו קוראים; שהכּׂלבו ישווה לסוּפר מחירים (או לפחות יתקרב); שנועם מהמכבסה יישאר לתמיד, כי הכל מקופל, נקי וללא כתמים; ושתמיד יהיו ילדים שמחים שרצים בדשאים.