האמהות של פעם נראו אמהות, גם אם הן ילדו בגיל 18. זה אולי בגלל שהן ילדו בלי אפידורל, בחדר לידה משותף לעוד 20, שהמחיצה בו הייתה וילון, בלי קורס הכנה ללידה, שלל בדיקות גנטיות, אולטרסאונד תלת מימד, מין היילוד ובעל מלווה. בלי 'סלפי' חדר לידה ותינוק באינסטוש שסופר את כמות הלייקים. לחדר הלידה הן הגיעו אחרי שסיימו לנקות את הבית ולעשות קניות בשוק.

אילוסטרציה. צילום: shutterstock

האמהות של פעם קנו בשר וירקות בשוק, לא באפליקציה. הן סחבו את הכל בסלים מפלסטיק עם חורים. היו להן כפות ידיים של נשים עמלות, לק הן היו מורחות רק באירועים. לקנות אוכל מוכן? להוציא קופסאות מהמקפיא? מה פתאום. האמהות של פעם פגשו את המורים רק באסיפות הורים.


המורים היו הסגנים של אלוהים וככאלה הם תמיד צדקו. לפני יום הורים הן היו הולכות למספרה. המחשבה על להתווכח עם המורה בטלפון או ליד הילד, או התפיסה שהילד צודק ולא המחנך - לא הייתה קיימת כאופציה. האמהות של קום המדינה פחדו מהמורים ולא להיפך.


הן גידלו את הילדים בלי הסעות לחוגים ולמורים פרטיים, עם גוגואים וחמש אבנים, חור בקופסת נעליים ו'רדו לשחק למטה ואל תעשו לי לכלוך בכל הבית'. הן לא פחדו מהלמטה אבל גם אז אמרו שלא כדאי לדבר עם אנשים זרים. הן כיבסו חיתולים מבד וריסקו פירות עם מזלג. מי שמע על גרבר? טיטולים? מגבונים? ו"חכה חכה שאבא יגיע".


הן דפקו שטיחים על המרפסת והרימו את הטלפון מהצד השני, גם כשוחחנו עם החתיך של השכבה. וכן, הן היו דואגות להבהיר ש"תסגרי כבר את השיחה. זה עולה הרבה כסף".


הן הכריחו אותנו לקרוא ספרים וללכת לישון בשמונה. חדשות זה היה רק של מבוגרים ולא קם הילד שהעז להתחצף או להמר את פי הוריו. הן סיפרו לנו איך זה היה פעם, כשהן היו ילדות ולא היה טלוויזיה, רדיו או טלפון עם חוגה וזה נשמע כאילו הן גדלו בעידן הקרח.


האמהות של פעם היו שולחות את הבעל למילואים ובחדר המדרגות היו מפזרות אורז כדי שיחזור בשלום. האמהות של היום שולחות את הבעל מקסימום לחדר כושר ו"תעשה לי טובה תביא חלב כשאתה חוזר". האמהות של קודם המדינה היו אמהות של הילדים שלהן, ולא ביקשו להיות חברות.


כך או אחרת, יש דבר אחד שלא השתנה. גם אחרי 70 שנה נבטיח לילדים שזו תהיה המלחמה האחרונה ועד שהם יגדלו כבר לא יהיה צבא; נתרפק על העבר ונדאג. כי איכשהו זה בא תמיד ביחד. עם סרפן או סקיני ג'ינס, תמיד נדאג.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו