יעל טבנקין (צילום: יוסי וקנין)

כשיעל (תמרין) טבנקין מקיבוץ עין חרוד מאוחד היתה בת 20 היא הצטרפה לפלמ"ח, פלוגות המחץ של ארגון 'ההגנה'. כצעירה יפה, מלאת מרץ וספורטאית בנשמתה, היה לה ברור שזה מה שצריך לעשות כדי להבטיח את עתיד היישוב העברי. זה קרה בשנת 1944, לפני 74 שנה.

בארץ שלטו הבריטים, המאבק עם הערבים היה בשיאו ובאירופה השתוללה מלחמת העולם השנייה.

טבנקין, בת ה-94, אלמנתו של יוסף (יוספל'ה) טבנקין ממפקדי הפלמ"ח במלחמת השחרור, נזכרה השבוע בתקופה ההיא.

"אנחנו הקמנו את הפלמ"ח, לא הייתי צריכה להצטרף אליו. לדבר על הפלמ"ח בעין חרוד זה משונה כי אנחנו הקמנו אותו", היא מספרת בגאווה, "זו היתה תקופה אחרת. לא היה צה"ל ולא מדינת ישראל. עשינו הכל במו ידינו. זה אמנם היה כרוך במלחמות, במריבות ובוויכוחים ובכל מה שרק אפשר להכניס לדבר הזה שנקרא ביטחון היישוב.

"בנות באופן טבעי לא כל כך התגייסו לפלמ"ח, אבל אצלנו במיוחד בעין חרוד הן כן התגייסו. זה לא היה צו התנועה, אבל האווירה והלך הרוח הובילו כל אחד וכל אחת בגילאי 20-18 לתת כמה שנים מחייהם לביטחון היישוב".

לרגל שנת ה-70 למדינה חוזרת טבנקין לימים שלפני קום המדינה בעיקר כדי להגיד לכולנו שהגיע הזמן להפסיק לחיות על חרבנו. 

מצב קרבי תמידי

יעל לבית תמרין נולדה בכרמל בשנת 1924, אך בגיל ארבעה חודשים עברה יחד עם הוריה, רחל ויעקב, לעין חרוד במיקומו הראשוני ליד המעיין למרגלות הגלבוע ובשנת 1926 למיקומו הנוכחי על גבעת קומי.

טבנקין היתה צעירה יפה ומחוזרת, אהבה ספורט והיתה חברה בתנועת הנוער העובד. כשהיתה נערה מתבגרת פעל מתוך עין חרוד מייג'ור גנרל אורד צ'ארלס וינגייט, מי שיזם את הקמתן של פלוגות הלילה המיוחדות של ארגון ההגנה, בעקבות המרד הערבי הגדול. התקופה הזו השפיעה עליה מאוד.

"בתחילת שנות ה-40 המדינה לא היתה לנו ביד. הערבים כאילו נלחמו בבריטים, אבל שניהם נלחמו בנו. הבריטים התנגדו להקמתה של מדינה יהודית", היא מספרת, "זו היתה תקופה שחיינו כל הזמן במצב קרבי. לא קראו לזה מלחמה, קראו לזה מאורעות. המלחמה החלה רק אחרי שהבריטים עזבו".

ב-19 במאי 1941 הקימו מוסדות היישוב העברי, בשיתוף השלטון הבריטי, כוח צבאי קטן בשם 'פלוגות המחץ' או בשמו המוכר יותר ה'פלמ"ח', במטרה להגן על היישוב העברי אם וכאשר גרמניה הנאצית תפלוש לארץ ישראל. בשנתיים הראשונות גויסו רק גברים, אך החל משנת 1943 גויסו גם נשים.

טבנקין התגייסה לפלמ"ח בשנת 1944. היא היתה מפקדת כיתה ומדריכת ספורט ושירתה בגדוד השני. היא הדריכה בנות בגבעת ברנר ובתקופה מסוימת גם בקיבוץ נען. מעת לעת גם השתתפה בפעולות, כשהידועה ביניהן היא 'ליל הגשרים' ('מבצע מרכולת').

בלילה שבין ה-17-16 ביוני 1946 התקיף הפלמ"ח בו בזמן 11 גשרים בכל גבולות ארץ ישראל. הפעולה התבצעה במסגרת תנועת המרי הגדול במטרה לפגוע בבריטים באמצעות ניתוק דרכי האספקה עם המדינות השכנות.

"אני השתתפתי בפיצוץ גשר מסילת הברזל על נחל הבשור, על ציר עזה-רפיח", מספרת טבנקין, "התפקיד שלי היה להעביר פתקים סודיים - עבודה שהתאימה לבחורות. היתי צמודה למפקד המחלקה. היתה הליכה ארוכה ליעד, אבל כמ"כית וכמדריכת ספורט היה לי כושר טוב. היה לי תיק סודי עם חומר סודי שאותו העברתי בין הכוחות בשטח".

מה את עוד זוכרת מהלילה הזה?

"דברים נוראיים. 14 לוחמים נהרגו ליד גשר א-זיב, שניים מהם מעין חרוד, בני גילי, נחמיה שיין ז"ל ויוסף רוזנפלד ז"ל. כשחזרתי לבסיס שלי בגבעת ברנר התחלתי לבכות. כעסו עליי על כך שבכיתי. זה זיכרון קשה".

בצעירותה. היתה ספורטאית מצטיינת (רפרודוקציה מהאלבום המשפחתי: יוסי וקנין)

פרשה אחרי החתונה

הרבה סיפורים, מיתוסים ואגדות נרקמו סביב הפלמ"ח ולוחמיו, כשעם השנים גם רבות סופר על ההווי הפלמ"חניקי - גברים ונשים סביב מדורה במכנסיים קצרים, מהמהמים שירים רוסיים ומספרים צ'יזבטים. לדברי טבנקין, הסיפורים האלה עושים עוול לפלמ"ח.

"הכל קשקושים. לפלמ"ח היה יעוד רציני. עיקר העיסוק שלו היה ענייני ביטחון. הערבים והבריטים ראו בפלמ"ח אויב. עשינו הרבה אימונים ופה ושם עשינו קומזיץ, אבל זה היה כל כך שולי. הפלמ"ח היה יחידה צבאית", אומרת טבנקין בנחרצות.

"במסגרת הנוער העובד בעין חרוד עשיתי יותר קומזיצים מאשר בפלמ"ח. היתה תקופה שגייסו הרבה בוגרי תנועות נוער וזה יצר אולי איזה הווי של תנועות נוער. יכול להיות שלחבורה היותר צעירה ממני היה קצת יותר מצב רוח לקומזיצים".

מה היה מיוחד בפלמ"ח?

"לא כולם מוכנים להגיד בגלוי שכל הפעולות באותה תקופה בוצעו על יד הפלמ"ח, אבל את כל הפעולות הוא עשה. באותם שנים הפלמ"ח היה בכלל סוד. היה אסור להזכיר אותו. באותן שנים היה אסור ליהודים בארץ ישראל לשאת נשק.

"הנשק היה אז מוחבא בסליקים. כשפרצה מלחמת השחרור למי היה נשק? מי היה מאומן? מי היה מסודר בפלוגות ובגדודים וביחידות קרביות? איך ניצחנו מלחמה כזאת? אנחנו הכנו את התשתית לצה"ל. בזכות הפלמ"ח קמה המדינה. אחרי המלחמה שנעשה שקט בארץ התחילו לדבר על הפלמ"ח בהערצה".

אחרי שירות של כמעט שנתיים בפלמ"ח היא נישאה לאחד ממפקדי הפלמ"ח יוסף טבנקין, בן עין חרוד ובנו של יצחק טבנקין מאבות התנועה הקיבוצית, המנהיג הדומיננטי של הקיבוץ המאוחד וחבר כנסת. בעקבות נישואיה היא שוחררה מהפלמ"ח.

כמה חודשים אחרי שנישאו קיבל בעלה את הפיקוד על הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שנודע אחר כך גם כ'גדוד הפורצים'. במבצע נחשון באפריל 1948, הוא פיקד על הגדוד הרביעי בגזרת שער הגיא ובירושלים.

תחת פיקודו השתתף הגדוד בפריצת הדרך לירושלים, בקרב הקסטל והכפרים לאורך הדרך לעיר, במבצע הראל, בקרב נבי סמואל, בקרב סן סימון בקטמון ובית מחסיר, בפריצה לעיר העתיקה, בפריצת דרך בורמה ובפריצת המצור על ירושלים. טבנקין החליף את יצחק רבין כמפקד חטיבת הראל ופיקד עליה בין השאר במבצע יורם, במבצע דני ובמבצע חורב.

אוהבת את המדינה

בחברה הישראלית ישנם כאלה המחזיקים בתזה שהבריטים דווקא סייעו ליישוב היהודי להקים מדינה. 70 שנה אחרי, טבנקין עדיין מגלה עוינות מסוימת כלפי האימפריה לשעבר. "הבריטים לא רצו שנקים מדינה", היא מבהירה שוב, "הם נכנעו לרצון שלנו להקים מדינה. הבריטים היו כובשים בארץ הזו. היינו אז אויבים. היו לנו יחסים קשים עם הבריטים. הרי אנחנו בפלמ"ח דאגנו לאוניות מעפילים והם רצו למנוע מהמעפילים להגיע".

נלחמת גם בערבים. מה יחסך אליהם היום?

"אני בעד שכל אחד יחיה במדינה שלו. היהודים במדינה יהודית והערבים במדינה ערבית. כבר היינו בתקופה הזו שחיינו בנפרד לפני מלחמת ששת הימים. תוצאת המלחמה הזו היא קטסטרופה. לא היינו צריכים לכבוש את כל השטחים. כמה שילמנו בחיי אדם וכמה עוד נשלם. מה יוצא לנו מזה?".

מדינת ישראל בת 70.

"אני לא מרוצה מהמדינה שלנו. אם היו לנו פחות מלחמות ופחות אדמות, היה יותר טוב. המצב שהיה לפני מלחמת ששת הימים היה יותר טוב מאשר עכשיו. חייתי אז ואני חיה עכשיו ואני אומרת את זה כי אכפת לי. היינו ארץ קטנטונת, הסתכלנו קדימה ולאף אחד לא היה חסר שום דבר. היום יש כל הזמן ויכוחים, מריבות והרוגים. כמה אפשר עוד?".

ובכל זאת הגענו להרבה הישגים.

"אני אוהבת מאוד את המדינה ואת עין חרוד. הקיבוצים זה מקום מיוחד במינו שאין כמותו בעולם. בהחלט נעשו פה דברים יפים. כשהגענו לכאן בשנות ה-20 היתה פה שממה שאי אפשר לתאר. רק צריך לדאוג שלא יהיו יותר מלחמות".

איך תחגגי את יום העצמאות ה-70 למדינה?

"אתה יודע כמה אנשים נפלו במלחמת השחרור? כ־4,000 הרוגים היו לנו בתש"ח. אני לא חוגגת את יום העצמאות. לא חוגגים יום שפורצת בו מלחמה ונהרגים בה אלפים, חלק מהם כאלה שעברו את השואה. זה לא חג. ילדים ברחו מבית הספר בעין חרוד כדי להילחם במלחמת השחרור ונהרגו. זה נורא. כל התקופה הזו היתה קשה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו