אופנה חדשה הגיעה לארץ הקודש - הקמה של טורבינות רוח לייצור חשמל על כל גבעה רעננה ועל כל הר נישא.

מחפשים את האנשים עם הכיסים העמוקים. טורבינות בישראל, צילום: אלעד גרשגורן

במסגרת החלטה סודית של הממשלה, שלא הובאה לידיעת הציבור, וכדי לעמוד בתוכנית שמדינת ישראל התחייבה לה עוד בתקופת שמעון פרס - להקים יחידות לייצור חשמל נקי ואקולוגי ללא שימוש בדלק פוסילי המזהם את האוויר ומביא להתחממות כדור הארץ - הוחלט לאפשר לכל המעוניין להקים בארץ טורבינות לייצור חשמל.

לשם כך הוקמה ועדה מיוחדת לאישור מהיר של תוכניות בנייה, בלי הצורך לקבל אישורים ממושכים ממוסדות התכנון השונים, ומבלי ליידע את ראשי המועצות המקומיות והאזוריות שבתחומן עומדים לקום מתקנים אלו.

זאת בניגוד לכל החוקים הקיימים, המחייבים כל מי שרוצה לבנות מבנה או מתקן כלשהו לשורה ארוכה של אישורים מהוועדה המקומית שבאחריות המועצה, וכן מוועדת התכנון האזורית, הבודקת את הנושא בדיקה מרחבית כוללת בהתאמה לתוכניות מתאר ארציות.

כאן מופעל פטנט מיוחד: יזם בעל כיסים עמוקים - כלומר טייקון צמרת - המעוניין להקים מתקנים אלה, כמובן תמורת תשלום טוב מהמדינה, פונה ישירות אל בעלי הקרקע במקומות שהומלץ להקים בהם טורבינות, ומציע להם להקים על שטחם מתקנים בלי צורך בתהליך מתן האישורים הממושך.

עבור היישובים החקלאיים, שגם כך תמיד חסר להם, מדובר בהצעה קוסמת. מבלי להיכנס להסברים מסובכים על כל הבעיות הסביבתיות והחברתיות שמתקן כזה ליד הבית עלול לגרום, מפתים את התושבים בהבטחות שווא ובמצגות יפות שלא מתארות את כל מה שיכול להיגרם אחר כך.

לא זו בלבד שהליך כזה אינו מובא לידיעת הרשות המקומית שהדבר נודע לה רק בעקיפין, הוא שהוא אף פועל בניגוד להוראות המחייבות הכנת סקרים מקדימים סביבתיים, בריאותיים חברתיים ונוספים כדי לאתר בעיות לפני שייווצרו.

נוסף על הבעיה האסתטית של הקמת מתקנים ענקיים מול הבית - גבוהים ממגדלי עזריאלי או ממגדל אוניברסיטת חיפה, וגבוהים בהרבה מהטורבינות הקיימות בגלבוע, ברמת סירין או בגולן - ישנה סכנה רפואית שלא נבדקה דיה, של ריצודי קרני האור ושל רעשי הרקע.

מתקנים אלו יפגעו פגיעה ודאית בציפורים, ובעיקר בדורסים הגדולים, הנדירים בארץ. הם עלולים להביא אף לבעיות קשות של הטסת מטוסים קלים, כמו מטוסי ריסוס וכיבוי, וכן של כדורים פורחים.

לעומת מדינה כמו פורטוגל, למשל - שבה רכסי הרים רבים אינם מיושבים ורוחות חזקות מנשבות מהאוקיינוס האטלנטי - אצלנו הרוחות חלשות הרבה יותר, ואינן מנשבות כל העת.

גם בהנחה האופטימית ביותר, שכל הטורבינות האמורות לקום בצפון הארץ יעבדו בכל התפוקה וללא תקלות, דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי, כל תפוקת החשמל שלהם לרשת החשמל היא אפסית - בסביבות שלושה אחוזים.

זאת בניגוד מוחלט למתקן בעל חשיבות גדולה - האנרגיה השאובה, שהוקם ברכס הגלבוע ועכשיו נבנה ליד כוכב הירדן, ובעתיד גם מרכס הכרמל למחצבת נשר הנטושה.

מתקן כזה יכול לספק לרשת החשמל תוספת של 300 מגה־ואט חשמל בתוך דקות ספורות בהפעלה מרחוק של חברת החשמל בשעת הצורך. כך נחסכת באופן מעשי הקמת תחנת כוח נוספת.

במקום כל התוכניות הגרנדיוזיות של טורבינות הרוח, יש טכנולוגיה ירוקה אמיתית: הקמת אלפי מתקנים סולריים, הן על המבנים הגדולים והן על הקרקע, תוך כדי ניצול שטחים שוליים או מוזנחים.

שנים רבות מנעה חברת החשמל, עם לבלרי משרד האוצר האחראים עליה, תפוצה גדולה של הקמת מתקנים כאלה. בזמן האחרון הבינה סוף־סוף המדינה את האבסורד, והחליטה לעודד את הקמתם יותר ויותר.

נוסף על כך גם ירדו מחירי הרכיבים של מתקנים אלו, וכיום הם זולים בהרבה. אז צריך להגיד לא לטורבינות הרוח, ולהקים כמה שיותר מתקנים סולריים. ויפה שעה אחת קודם.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו