כמה קל ופופוליסטי להסית כנגד השמאל הציוני. להתקיף ולסלף, לשפוך שמן על תבערת אוהבי האויב ושונאי עמם, סוס טרויאני שמאיים להחריב את ישראל מבפנים באמצעות חיבור לאויב הנפשע שזומם לחסלנו.

הבעיה שלהם היא הבעיה שלנו. העימותים האחרונים על גבול עזה, צילום: אבי רוקח

כמה קל להפוך את השמאל לאנטי-ציונים ולקבל את מחיאות הכפיים של הקהל. אבל זה מסוכן, זה מסוכן מאוד למי שמבקש לקיים כאן מדינה יהודית-דמוקרטית ולהציל את החזון הציוני.

אני שמאל ציוני, אני פטריוט ישראלי, חייל קרבי בסדיר ובמילואים. מחנך שפועל כל חיי להבטחת החזון המייסד של מדינת ישראל, כפי שנקבע ונחקק במגילת העצמאות.

חזון שמבטיח בו זמנית את קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ואת היותה של ישראל מדינה שוויונית ודמוקרטית לכל אזרחיה ללא הבדל מין, דת, גזע ולאום.

זהו השמאל הציוני שחולק יחד עם ערכי מגילת העצמאות בוז עמוק מצד ציבור גדול ומתרבה, המתנגד לשוויון ומעדיף מדינה יהודית על פני מדינה דמוקרטית. מי שרוצה להציל את ישראל מעצמה, ובכך גם להציל את הציונות הוא השמאל ולא המגדפים מהימין.

זה נכון להרבה מאוד נושאים, אירועים וחקיקה נמהרת, וזה נכון גם לבחינת האירועים בגבול עזה. נתחיל מהעובדות: ביום שישי, ה-30.03, חל יום האדמה בישראל. זהו התאריך שנבחר בידי 20 המארגנים מקרב החברה האזרחית בעזה ל"צעדת השיבה".

70 אחוזים מאוכלוסיית עזה מוגדרים כפליטים, כלומר – הם, או הוריהם, או סביהם גורשו או נאלצו לברוח בזמן מלחמת העצמאות/הנכבה ולרבים מהם קרובי משפחה מקרב אזרחי ישראל. בתיהם, כפריהם והערים בהן התגוררו נותרו בשטח שהפך להיות מדינתנו, ישראל.

כוונת המארגנים הייתה להעלות באמצעות מחאה לא אלימה מודעות למצוקת הפליטים בעזה, ולדרוש את מימוש זכות השיבה. 50 אלף איש שהגיעו להפגנות בשישי האחרון ובשישי לפניו לא היו חמאס, אבל ארגון הטרור המתועב השתמש בהם ובהפגנה האזרחית על מנת לפגוע בגבולות ישראל.

מבין ההרוגים היו כאלה שהיו מחבלים עם כוונות ופעולות מוחשיות לפגוע בנו והיו אזרחים לא חמושים שנורו, כנראה, מבלי שהיוו סכנת חיים ממשית כפי שקובע נוהל הפתיחה באש חיה של צה"ל.

מנהיגת מרצ, תמר זנדברג, ביקשה לחקור זאת על מנת למנוע הישנות מקרים כאלו. לא הייתה כאן כל האשמה מכוונת נגד צה"ל וחיילינו. יש בקשה לחקור ולהבין מה קרה. האם זו קריאה כל כך בוגדנית ? נהפכהו. זו הדרך לשמור על עצמנו.

המארגנים המקוריים של צעדת השיבה ביקשו להראות לנו, הישראלים, את הפלסטינים ברצועת עזה כבני אדם. לראות אותם כאנשים שהחיים שלהם כפליטים אינם מזימה להשמידנו.

אלו הם בני אדם ממשיים שהבעיה הפוליטית והקיומית שלהם, למרות כל הסיפורים שנספר לעצמנו, היא עדיין הבעיה הממשית שלנו. ובעודנו ממשיכים ל"נהל את הסכסוך" בין מחזור דמים למשנהו הבעיה שלהם ושלנו כרוכה זו בזו.

כשהם ירעבו ויסבלו - נסבול גם אנחנו. השמאל הציוני, בהתעקשותו על ערכי היסוד של מדינת ישראל ונביאי ישראל, הוא העושה להצלת ישראל הדמוקרטית, קידום ביטחון ושלום, והבטחת הרלבנטיות של ישראל בקרב הרוב הגדול של בני העם היהודי שחיים מחוץ לישראל, ההולכים ומאבדים את הזדהותם עם המדינה שפועלת בניגוד לערכיהם היהודים-ליברלים.

זוהי ציונות 2018 ומי שמציג את השמאל הציוני כבוגדים, בשורתו המורעלת היא בבחינת קיסם נוסף למדורה המכלה את פני הארץ של כולנו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו