עד כמה אחראי המעסיק לבריאותו של עובד בשעות העבודה? ועד כמה אחראית מחלבת יטבתה למותו של עובד תוך כדי יום העבודה? שאלות אלה עמדו בפני שופט בית משפט השלום בבאר שבע יורם ברוזה בתביעת עיזבון של עובד המחלבה בקיבוץ יטבתה, שנפטר בעבודתו.

שותפות אסטרטגית. יטבתה, צילום: אביב לשם

המנוח, שהיה כבן 63, הגיע לעבודתו למשמרת בוקר. בצוהרי היום הלך לשירותים. משבושש לשוב, החלו לחפש אחריו.

הוא נמצא בתא השירותים כשהדלת נעולה והוא ישוב על הרצפה, נשען על הדלת מבפנים, ללא רוח חיים. מותו נגרם עקב הפרעת קצב קטלנית מסוג מהירות חדרית, שהידרדרה לפרפור חדרים.

באמצעות עו"ד טל ליזרוביץ טענו התובעים, יורשי המנוח, כי המחלבה התרשלה באופן שהוליך למותו של המנוח או מנע את הסיכוי להצילו. התובעים אמרו שהמחלבה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי המנוח, בכך שלא היה במקום מכשיר החייאה מסוג דפיברילטור (מַפְעֵם).

הם טענו גם לרשלנות ארגונית בהתנהלות המחלבה, בכך שהתעלמו מתלונותיו בזמן אמת, השתהו בחיפושים אחריו, ומנעו טיפול שיכול היה להציל את חייו.

הנתבעים (מחלבת יטבתה וביטוח חקלאי) טענו מנגד, באמצעות עו"ד שחר נוביק, כי לא היתה רשלנות מצד המחלבה, וכי המוות היה טבעי, בלתי צפוי וללא סימן אזהרה מקדים.

"כל שהוכח הוא כי היתה תלונה של המנוח על אוכל שאכל (כך אמר המנוח לחבר לעבודה ולגורם ניהולי אחר באולם הייצור). אך לא ניתן לבקש ממנהל הייצור לשלוח כל עובד שמתלונן על מחושים בבטן באמבולנס לבית חולים מחשש להתקף לב", הדגיש השופט.

"אם נקבל קביעה זו, יחייב הדבר את המעסיק לשלוח עובד לבית החולים בכל תלונה על כל מיחוש. כך למשל ילמֵד כל כאב ראש על אירוע מוחי. אין לקבל טענה כי כך צריך היה המעסיק לפעול", הסביר השופט.

"אין לחייב את הנתבעים ברשלנות בגין אי־שליחת המנוח לטיפול רפואי מיד לאחר שהתלונן על כאבי בטן כי אכל משהו מקולקל", קבע השופט.

"לא הוכח כי המנוח התלונן על לחצים בחזה, או על עייפות, או שביקש טיפול רפואי ובקשתו סורבה, או שהייתה לו תלונה חריגה על מצב בריאותו", הוסיף השופט. "לא הובאה ראיה שממנה ניתן ללמוד כי היה על המחלבה לפעול מיידית כדי לפנות את המנוח לקבלת טיפול רפואי, ושאם לא פעלה כך, הרי הפרה את חובת הזהירות שלה והתרשלה כלפי המנוח".

אשר לטענה בדבר היעדר מַפְעֵם, הנתבעים הסבירו שחוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים חל רק על מקומות עבודה שבהם יש יותר מ־500 איש, ומשכך לא חלה על המחלבה החובה להחזיק מכשיר זה.

התובעים השיבו שחובתו של מקום עבודה לספק סביבה בטוחה לעובדיו. "המומחה מטעם בית המשפט", הסביר השופט, "קבע שלוּ היה במחלבה מַפְעֵם, גם אז לא היה הדבר משנה את התוצאה. משכך, בהיעדר קשר סיבתי בין היעדר המַפְעֵם לבין המוות הנורא - אין לחייב את הנתבעים".

האם התרשלה המחלבה כשלא פעלה במהירות לחפש את המנוח, לאחר שחלף זמן מעת שעזב את המכונה ועד שנמצאה גופתו בשירותים? "מדובר במשך זמן ארוך שאינו סביר", טענו התובעים, "ואילו היו פועלים עובדי המחלבה באופן מהיר ויעיל, ניתן היה למצוא את המנוח זמן רב קודם לכן וייתכן שניתן היה להצילו".

השופט דחה את הטענה שהיה צריך להתחיל לחפש את המנוח מוקדם יותר, שכן אז צריך גם לקבוע שעל המחלבה לאסור עזיבה של המכונה, גם אם המכונה כבר אינה עובדת.

"המחלבה לא דקדקה עם העובדים, התירה הפסקות עישון וקפה, לא בשעה יעודה אלא בין לבין, תוך כדי עבודה, כשכל עובד מגבה את חברו. יחס זה מלמד על אנושיות ועל דאגה לרווחת העובדים", מצא השופט.

"אין להטיל חובה על המעסיק לדעת בכל דקה נתונה היכן נמצא כל עובד", קבע השופט, "שכן אז עליו לעקוב אחריו ולא לאפשר לו לנשום אוויר. מעבר לעלויות הכלכליות הגדולות, מדובר בפגיעה בפרטיות שאין להתירה.

"גם משך החיפוש לא היה חריג", מצא השופט, "באשר כולם הלכו לחפש את המנוח, תחילה בפינת העישון, שכן חשבו שהלך לעשן. לפי קביעת המומחה הרפואי, המנוח נפטר כנראה בעת כניסתו לשירותים, כך שגם אילו חיפשו את המנוח מיד לאחר עזיבתו את המכונה, הסיכוי להצלתו היה נמוך, אם בכלל. לא האיחור במציאתו, גם אם התרחש, גרם לפטירה".

"מעסיק אינו מבטח", סיכם השופט, "ולמרות התוצאה הקשה שבה איבדו התובעים את ראש המשפחה, אין מקום להטיל אחריות נזיקית על הנתבעים". סוף דבר, השופט דחה את התביעה וחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקלים.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו